איך מתמודדים עם רגשי נחיתות ?

אינטראק

New member
איך מתמודדים עם רגשי נחיתות ?

על משקל הסיפור המפורסם על הפילוסוף הסיני אני לא יודע אם אני אדם שחושב שהוא רגשי נחיתות, או רגשי נחיתות שחושבים שהם אדם. איך מתמודדים עם רגשי נחיתות. איך משכנעים את עצמך שאתה שווה ?
 

playtrip

New member
אנליזה עצמית(דיאנטיקה) יכולה לעזור.

רגשות נחיתות מקורן בהדחקות של התת מודע. חינוך לקוי שנגרם בגיל צעיר, נחקק אחרי כן לרגשות נחיתות כדי להפטר מהם צריך לחוות את החוויה המכאיבה מחדש על ידי חזרה לאותו רגע והזכרות בו. צריך לחזור על מה שהאדם הפוגע אמר לך כמה פעמים עד שעולים בסולם הרגשות מרגישים שחרור. השחרור מתבטא בגיחוכים או בצחוק מתגלגל...
 

אינטראק

New member
אמר הפילוסוף הסיני

לילה אחד חלמתי שאני פרפר, וכשהתעוררתי לא ידעתי האם אני אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא אדם
 

מון שרי

New member
זה היה פילוסוף סיני../images/Emo35.gif../images/Emo2.gif

אני זוכרת את החלום עם הפרפר אבל לא זכור לי שמדובר בפילוסופיה מזרחית.
 

Cגלית

New member
לדעתי ה"משקל" למשפט הסיני,

הפך אותו לעינויי סיני! יש אדם, לאדם יש גם רגשות, רגש הוא חלק ממכלול היותך, הם לא הופכים אותך לאדם, לכן אתה יכול להתמודד עם כל רגש, כולל רגש נחיתות, העבודה לא קלה, כמובן אחרי שנים של "תירגול" בהלקאות עצמיות, יקח זמן ועבודה.. ההתקדמות איטית אבל שווה הכל! לא מאמינה בשיכנועים, מאמינה בעבודה נכונה, הסתכלות פנימה, שאלות של " למה" איך" ומדוע" קרה מה שהביא אותך לשם, ללא ספק היו חויות מאד לא נעימות שהצליחו להחשיך בך גאווה. יש דרכים רבות לשחרר את הרגש הזה ולמלא במקומו אחר, אוהב יותר, כמובן שאתה יכול לבחור ואין סוף הגישה אחת שתתאים לך.. אני בחרתי טיפול באומנות... לי זה הטיב מאד.. עדיין מטיב.. יכולה לומר שפעם הרגשתי "סוג ב'" אף אחד לא יכול היה להבין < לו היה יודע> אבל הביפנוכו שלי היה מרוסק .. ללמוד לקבל את עצמך ומשם לאהוב מה שאתה.. והלאה אל הזכות הבסיסית להיות מה שאתה ולחיות!!!!! בהצלחה:)
 
טיפול באומנות

נשמע ממש מעניין (אני מציירת והיו תקופות שהציורים שלי ידעו לפניי מה העיק עליי). בא לך לפרט?
 

Cגלית

New member
יכולה לנסות..

זוהי עוד שיטת טיפול.. לדעתי מהמדהימות שיש, לא צריכים להיות אומנים, למרות שלבטח מי שיש לו נטייה לאומנות יגש לטיפול כזה בלי לחשוב פעמיים. הטיפול טוב למי שמתקשה לדבר על ה"בעיות" או מחסומים שלו, ביחוד כשהבעיה נובעת מתראומה מגיל קטן, עוד לפני שהמלל תפס מקום.. כמובן גם למי שאשף במילים והחלק התקשורתי כל כך מתורגל לתשובות.. כך שנבלמה בו האסוציאציה, והתקשורת עם התת מודע. יש הרבה סוגי אפשרויות לשיחרור דרך יצירה, כמובן עם הדרכה נכונה ניתן לגלות הרבה מין הנסתר. גם אני מציירת, דרך הציורים ניתן למצוא הרבה ממה שעובר עלי.. לעיתים זעקת בדידות יוצאת מהן.. אני בשוק.. כן, היצירה עשירה במילים שותקות.. מקווה שעזרתי קצת..:)
 
מעניין. אז -

מציירים, או שמפסלים למשל? באיזה סוג אומנות משתמשים? פעם בלימודים המורה שם מוסיקה, וביקש מאיתנו לצייר ציור יפה וציור מכוער. על הציור היפה עוד אפשר היה להתגבר. אבל איך מציירים ציור מכוער? זה היה ממש קשה, ובאמת, אחרי שהסשן נגמר, ברב הציורים ה"מכוערים" מצאנו אלמנטים יפים.
 

Cגלית

New member
אהבתי:)

לא סתם ציינתי שיש מגוון גדול ליצירה, מפסלים מציירים מקשקשים.. כל תנועה, זווית, עמידה, בחירת צבע, כהות ובהירות, תנועת גוף במצב מסויים, נשימות... חזרה על צבע מסויים או חיזוקו.. וכו.. בנוסף אם את מכירה את שיטת רורשך משהו בדומה נוצר .. גם בשירבוטים " פשוטים" לכאורה. תיודת, לפני הטיפול, האמנתי שאני מכירה את עצמי, החזקתי מעצמי אדם עמוק, שמודע לעצמו. גיליתי שאני רחוקה.. שהמוח שלי <שלנו> יודע טוב מאד להסתיר דברים, עניין ההרגל תופס מקום חשוב מאד, חוויות עבר למשל, ביחוד אם היו עיקביות, קשות וברות הגנה.. המוח, ביכולתו הגדולה, יודע לבלום.. כמובן שעם הגיל הצרכים משתנים, אבל ההרגלים לא.. אני למשל, אחרי עבר לא מזהיר במיוחד,גיליתי שניתוקים חוזרם ונישנים.. שבהם אני מאבדת שעות.. מקומות וזמנים, היו מקור הגנה יחיד בשבילי.. היום אני מנסה ללמוד לשחרר.. לחבר .. ולהתגבר. אז, בין ציור, להדבקה ופיסול, אני משחררת זעקת ילדה שלא נשמעה 38 שנה.. בבעעע, מפה זה נשמע לי מזעזע.. אין ציור מכוער!!! הציורים הכי "קשים" שיש לי, יצאו ממקומות חשוכים וכואבים.. ה"כיעור" כמו הברווזון המכוער.. הופך לברבור קסום.. בוקר נפלא לנו:)
 
לשחרר צעקה

זה כ"כ אמיץ. זה לא קרה לי - עד שלא הצטרפתי לסדנת מודעות, השנה. ואז, באיזה תרגיל שם, היינו צריכים להפעיל כוח פיזי אחד כנגד השני. וצעקתי. כמה שצעקתי. את כל הכאב הוצאתי שם. זה הכי משחרר בעולם. אני חושבת שכולנו (האדם בכלל) לא צועקים מספיק.
 
איך משכנעים את עצמך שאתה שווה

שאלת השאלות. אני מאמינה שברגע שמשנים הרגלים שלנו - אז הרבה דברים משתנים. אם משנים את ההרגל של דיבור עצמי שלילי - לחיובי - בסוף גם מתחילים לחשוב חיובי על עצמך. FAKE IT TILL YOU MAKE IT. הרבה ימים הייתי הולכת ברחוב ואומרת לעצמי: את יפה. את מוצלחת. את בסדר גמור. ובסוף - חלק מזה נכנס. זה לא שעכשיו אני חושבת שאני מיס יוניברס הבאה, אבל אני גם לא אומרת לעצמי יום יום כמה מכוערת ודפוקה אני, ואני גם כבר לא מרגישה מכוערת ודפוקה (אולי לפעמים
) נסה לחשוב, באיזה אופן אתה רגיל לחשוב על עצמך? לדבר על עצמך? לפנות אל עצמך? באיזה לקסיקון אתה משתמש כשאתה מדבר על עצמך?
 
למעלה