איך מתמודים עם הכאב

[תמרלה]

איך מתמודים עם הכאב

פעמים ניסיתי לצרף הודעה מקוה שהפעם הצלחתי!! ביום ראשון עשיתי הפלה ,בשבוע 15+ , זהו הריון ראשון שלי, אני בת 39+ וקשה לי עם הרגשות המחשבות שמציפות אותי וממלאות אותי בעצב ודמעות.

 

[נצאב]

אנחנו פה בשבילך

משתתפת בצערך. הכאב גדול. אצלי גם אחרי 4 חודשים הצער לא עוזב אותי. אבל זה הולך ונהיה יותר קל. המלצה: לצאת לנופש אמיתי לפחות של שבוע, רצוי לחו"ל. להיות רחוק מהכל. אני הייתי בתאילנד 3 שבועות לאחר הפסקת ההריון בשבוע 34. זה מעביר אותך מהמציאות הקשה לאיזה חלום רחוק. חבל רק שצריך לחזור מהחלום, אבל זו כבר בעיה אחרת. בהצלחה בהריונות הבאים. מחזיקה לך אצבעות ומחזקת אותך.

 

[פילה סגולה]

תמרלה מתוקלה

רק מלראות את השעה בה כתבת, מבינים כמה הכאב גדול. שאלת שאלה כל כך גדולה וקשה ויחד עימה הצטרפת אל הפורום שלנו, המשפחה העצובה שלנו. יעברו עוד ימים והמחשבות והרגשות לא ירפו והם ימשיכו להיות כאן עוד זמן מה, אולי לתמיד. אני חושבת שלא צריך לברוח מן התחושות האלה (ובעצם גם אי אפשר) אבל בהחלט כדאי לחלוק אותם עם כל מי שאפשר (ואני מודה, יש אנשים רבים עימם אי אפשר). איתנו אפשר. אנחנו כאן, תמיד. תמרלה, עוד יבואו ימים של חסד, אבל קשה כל כך לראות אותם היום, דרך מסך הדמעות. את באבל עכשיו, תני לאבל את המקום שלו אבל אל תשכחי לרגע שמעבר לעננים עדיין מסתתר האופק שלך. המחשבה הזו תמיד עזרה לי להחזיק את הראש מעל למים, לעבור עוד יום ולהאמין שהילדים שאני כה רוצה אכן יגיעו. גם שלך יגיעו אבל אני יודעת שזה א מפחית מיליגרם מעוצמת הכאב, רק קצת עוזר להמשיך לנשום גם כשזה נראה מנוגד לכל הגיון ורצון. שולחת לך חיבוק וירטואלי גדול. פילה סגולה

 

[תמיד איתנו]

לתמרלה היקרה...../images/Emo24.gif

שלום תמרלה, מקווה שכאן תמצאי תמיכה וחום, אנו כאן בשבילך. קבוצת תמיכה וירטואלית, בה אנו נותנים כוחות ומקבלים מחברותינו וחברינו... ראשית, מצאתי את שתי ההודעות הקודמות שלך, ואצרף אותן כדי שהחברות והחברים שיהיו מעונינים להגיב יקראו את שכתבת: ******************************************************************* ביום ראשון עשיתי הפלה ,בשבוע 15+ זהו הריון ראשון שלי, אני בת 39 והכאב ,העצב,האכזבה,התיסכול מציפים אותי, אני יודעת שזה היה הדבר הנכון לעשות לעובר היו טסיסטות ובצקת על הצוואר ,אבל קשה לי עם הרגש, מתי הכאב יעלם? ******************************************************************* שלום לכן ביום ראשון עברתי הפלה בשבוע 15 ואני עדיין לא מצליחה להתגבר על הכאב הרגשי, אני יודעת שצריך לתת לזה זמן אבל זה קשה לי, זה הריון ראשון שלי ואני בת 39+ , אני בוכה הרבה ומוציאה את הכאב ,העצב, האכזבה וחוסר האונים שאני מרגישה, עברתי לפני חודש לגור בצפון ומרגישה מאוד לבד כאן. יש לי מלא חששות מה יהייה בהמשך. איך מתמודדים ?????????? ****************************************************************** איך מתמודדים? כל אחת ואחד בדרכה/ו... חלק פשוט ממשיכים הלאה ומנסים להדחיק את האבדן...חלק מתאבלים...כפי שפעם כתבה כאן תמי או "פילה סגולה" אין נורמלי ולא נורמלי...הכל נורמלי... יתכן ובימים מסויימים תהיי ממש ממש עצובה, ובימים מסוימים פחות...הכי חשוב שתהיי אופטימית ! המשיכי לדבוק במשימה. השגת הריון, את פוריה ועם אופטימיות להמשך את עושה כברת דרך ארוכה. ממליץ לך לקרוא את קישורי הפורום בנושא התמודדות מקווה שתמצאי בהם חלק מהתשובות לגבי אופן ההתמודדות... מאחל לך קליטה טובה במקום המגורים החדש ושפע אושר והתחלות חדשות ומוצלחות בקרוב

ממני, תמיד איתנו

 

[תמי ס]

הי תמר ../images/Emo7.gif

אנו מכירות ולא מהיום, אני שמחה שהחלטת להצטרף לפורום שלנו אף כי אני מאד מאד עצובה על הנסיבות שהביאו אותך לכאן. את יודעת, בחתונתך הייתי בהריון, עוד אף אחד לא ידע, ואני הייתי אז עדיין שמחה ואופטימית. את הילד ההוא איבדתי כידוע לך. לאחר מכן הריתי שוב, וכשאיבדתי גם את ההריון הנוסף התבשרתי על הריונך, וכל כך שמחתי שהצלחת, כל כך שמחתי בתוך השחור שהייתי בו לשמוע על כך... עד ששמעתי את הבשורה הנוראית, לא האמנתי שזה קורה, לא חשבתי שלמישהו ממעגל מקורביי זה יכול לקרות וזה זרק אותי אחורה בכאב. צר לי על התקופה הקשה שעומדת בפנייך, ואני יודעת כמה קשה לשתף, חברותייך הטובות ביותר ואף אחיותייך לא יוכלו לעולם להבין עד כמה עמוק הוא הצער, עד כמה קשה וכואב בנשמה. לדידם, זה היה, נגמר, ממשיכים הלאה, ואצלנו זה הרי לעולם לא כך, העצב נשאר לעולם, זו צלקת, צלקת בנשמה שלדעתי גם אחרי שנים עדיין כואבת. כולנו כאן, עם אוזן קשבת ולב מבין אנחנו היינו שם!!! אנחנו עדיין שם!!! אין לי כרגע מילים מנחמות או מחזקות, החיים נמשכים, עצובים יותר, מפוכחים יותר, אבל ממשיכים. אם את רוצה, וצריכה את יודעת...

 

[תמרלה]

תודה על התמיכה

לכל הבנות תודה על העידוד והתמיכה זה באמת נותן תחושה שאת לא לבד,ויש מישהי ש"תמיד איתנו" (שמצאה גם את ההודעות האבודות שלי???!! ) אני עוד לומדת להכיר פה כיצד הכל עובד כאן בפורום מבחינה טכנית , וכן גם אני מנסה ללמוד מה עובר עלי , יש ימים שבאמת בא לי להדחיק הכל לפינה עמוקה ולהגיד שזה לא היה, ולחזור לשיגרה, אבל מספיק שמשהו קטן , מישהו שמתקשר לשאול לשלומי, או שאני רואה משהו בטלויזיה והופ אני מוצפת דמעות. היום נשארתי בבית לבד וזה לא היה קל , לשמחתי הצלחתי למצוא היום מישהי שתבוא לנקות את הבית וזה עזר לי להעביר חצי יום במיוחד שמצאתי מישהי מאוד נחמדה וגם עובדת טוב וזה עשה לי טוב לראות את הבית נקי ומסודר. בשבוע הבא אני מתחילה ללמוד אז אני מקוה להיות יותר עסוקה , כי כרגע אין לי שיגרה ( אני בשנת חופש ) ורק מקוה שהזמן יעבור ושאהיה שוב בהריון. ושהכל יהייה בסדר יש לי הרבה חששות לגבי מה יהייה ומתי ?

 

[רומי 3]

לתמרלה

גם אני עברתי הפלה (טבעית) בשבוע 10+, בגיל 39-, לאחר טיפולים(קצרים אמנם).הרופא שטיפל בי, "הבטיח" לי שמי שהרתה פעם, תהרה גם בשנית, וכך היה. לאחר שנה מההפלה, על סף שנתי ה-40, ילדתי את בתי רומי(כיום בת 3 ושלושה), ואני מאחלת לך תוצאה כזו (לפחות...). אגב, האם עשית סיסי שיליה? איך החלטת על ההפלה?(אינך חייבת לענות כמובן).

 

[תמרלה]

לרומי3

הי רומי עשיתי סקירה מוקדמת ולעובר היו טסיטות ובצקת סביב הצואר, הלכתי לאחר המלצות של חברות לד"ר צלאל לסקירה נוספת והוא חיזק את הממצאים ושהסיכון גבוה שלעובר יהייו בעיות והמליץ על הפסקת ההריון , גם במכון הגנטי אמרו אותו הדבר, לא עשיתי סיסי שיליה כי תכננתי לעשות מי שפיר , אבל כבר לא היה טעם ורק לקחו מהעובר מי שפיר. אני באמת מקוה שאם הרתי בלי בעיות זה יתרון ואוכל להכנס מהר להריון כי אין ספק שהגיל משחק תפקיד משמעותי ומקוה שיהייה טוב.

 

[ריקי29]

שולחת לך ../images/Emo24.gif ענק!!!

מזדהה איתך ורוצה רק לחזק אותך!

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמרלה יקרה,

אני מצטערת כל כך על העצב שאת חשה. הרגשות והמחשבות שמציפות אותך הם טבעיים לחלוטין, וימשיכו כנראה להציפך עוד זמן מה. תצטרפי אלינו לתמיכה, חיבוק ואוזן קשבת. במועדון הלבבות השבורים כאן אפשר למצוא נחמה בכך שיש מי שמבין אותך באמת.

 

[אינשם 1]

תמרלה

נמצאת כמה ימים לפני האיבוד. נמצאת כמה ימים אחרי ההודעה שהמצב מאד לא טוב. ויכולה בעדינות לאמר רק משהו אחד. תדבקי בעצמך. הרשות נתונה כל מה שאת חווה מכל סוג ובעירבוביה בא בחשבון. אני חווה גלים גדולים. פעם מוקפת אויבים. מותשת מעצמי לא יכולה כנראה לעקם את האבחנה. מתכוננת לפרידה והיא עדיין איתי וזה הוררררררררררררסססססססססס אותי. יכולה לספר על מה עובר אותי. אני בתחתית נמוכה ומושפלת וכמובן נדבקת לתחושות יסוד שכבר חשבתי שפתרתי. את ואני נתגבר רק עם נעבור דרך הכל. מקווה בשבילך שתהרי מהר שוב ואינך זקוקה לטיפולים על מנת להרות. מאחלת לך הריון מלא ושלם ועגול. אולי נפלנו רע סטטיסטית. במקרה שלי יכולים להיות אלף ברירות אחרות. אנחנו נתגבר. אני מקבלת המון עזרה מזהרה. אני מבקשת להודות לזהרה כאן מכל הלב על הליווי והלב הפתוח. בתקווה שזה סוף הארועים המבזים בחיינו ומעתה רק טוב אני

 

[זוהרה מצליחה החודש]

אינשם אהובה שלי

יקירתי, עצוב לי שאת מצטרפת לפורום הזה, הייתי כל כך רוצה לראות אותך בפורום אחר, עם יצירתיותך שופעת לכיוונים של אושר ושמחה. כואבת איתך את כאבך הנורא ויודעת בלבי שלא תוכלי להימלט מעומס הרגשות שמציף אותך, הם שם והם רוצים ביטוי. אני כאן בשבילך, כל הזמן, דעי זאת חברה. אוהבת מאוד

 

[סאני המצליחה]

מאוד קשה לומר איך להתמודד

עם הכאב.... לכל אחד ואחת מאיתנו דרך התמודדות שונה ומשונה. את צריכה לעשות רק מה שטוב עבורך ותו לא. אם לא בא לך לראות או לדבר עם אף אחד, או שבא לך לצאת לבלות, או שאת רוצה לנסוע לחו"ל להתנתק מכל העולם - הכל מקובל

מותר ולגיטימי לבכות ולצרוח עד לב השמיים

ושאף אחד לא יגיד לך משפטים מטופשים שאת לא אוהבת לשמוע. והכי הכי חשוב זה אם בא לך להיות צינית ורעה - זו זכותך המלאה!!!!! הלוואי שתהרי שוב במהרה וזה ימלא במיקצת את החלל החסר והעצב הקשה. סאני.