איך מתמרנים עם התחושות של בעלי כלפי משפחתי?
אני כל הזמן מתעסקת בזה למרות שאנחנו כבר נשואים 10 שנים ויש לנו 2 ילדים משלנו. עדיין הנושא שלתמרן ברגשות שלו כלפי משפחתי מעסיקה אותי כל הזמן. היחסים שלי ומשפחתו מעולים!! הם עושים בשבילנו המון, הם מראים לי אהבה , היחסים בין האחים/ אחיות וביני מדהימים, אנחנ ונפגשים כל שבוע אצל ההורים עם כל הבני דודים וממש כיף. כמובן שיש דברים שמפריעים אבל הם מעולם לא פגעו בי. בעלי התברך בהורים שגם יש להם הרבה כסף וגם נותנים הרבה ואני מעריכה את זה כי אני יודעת שזה שהם עשירים לא אומר שהם צריכים לעזור כספית. והם עוזרים לנו מאז שהתחתנו ביד נדיבה וכל הזמן. אז מה הבעיה? עם המשפחה שלי. היחסים שלי איתם מצויינים. יש המון אהבה ואנחנו בקשר חם. ההורים שלי לא חסר כסף אבל כמובן שפחות מלהורים שלו. בעלי לא מתלונן על זה שהם לא עוזרים לנו כמו ההורים שלו (שעוזרים לנו כספית ברמה החודשית) אבל למשל מאוד נפגע שכשהילד שלנו נולד הם נתנו לנו 100 ש' ואבא שלי אמר שחודש אחרי זה יביא את המתנה ולא הביא. אז הוא לא נכנס לכיס שלו אבל הוא כן הקניט אותי אחרי 4 שנים והזכיר לי את זה ושהנה לחו"ל הם כן יכלו לנסוע. עוד מפריע לו שהאחים ואחיות שלו מארחים אותנו הרבה לארועים וסתם ארוחות של שישי. ואלו האחים/אחיות שלי-לא. ואם ארחו אז זה בצורת פיצוחים. ואני יודעת שעכשיו בעלי נשמע פלצני, אבל הוא אומר שהוא מרגיש פרייר שהוא אירח אותם וטורח ומכין ארוחות נהדרות ומשקיע. הוא רואה בזה כזלזול שגם הם יכולים לטרוח ולפחות בימי הולדת. במיוחד את גיסתי הוא שונא ואומר שהוא מרגיש שמזלזלים בו כשמזמינים אותו לפיצוחים בזמן שהוא מכין ארוחות ומשקיע. פעם הוא אפילו לא רצה להזמין אותם. בקיצור כל משפחה חייה לפי אמות מידה שונות ובעלי רואה את זה כזלזול, עלבון ואפילו חוצפה. התחושות הללו רק גודלות במשך השנים. הוא לא משתף אותי הרבה בתחושות שלו כי פעם הייתי תוקפת אותו כל פעם שהיה אומר לי משהו עליהם. (למרות שלפעמים אני גם חושבת שהוא צודק). מה שכן, כל פעם שאנחנו נפגשים עם המשפחה שלי הוא לרב יושב בשקט, עם גיסתי בכלל לא מחליף מילה (חוץ משלום שהוא עונה). בקיצור לא חם איתם בכלל. המשפחה שלי פגועה מזה. לא מבינה למה הוא ככה. ולי קשה. מצד אחד עם המשפחה שלו כיף לי, ואני מקנאה בו בגלל זה. מצד שני , כמה שידברתי איתו שיפסיק להשוות זה לא עוזר. הוא ממש מאמין בזה. ולי קשה כל שבועיים שנפגשים עם המשפחה שלי שהוא ככה. חשבתי ללכת לבד אבל אז ההורים שלי יותר יפגעו וגם נראה לי שזה פתח למשהו. אני גם לא רוצה לבלות ערב שבת עם הילדים ובלי הבעל. ואז יש את הארועים שלא בא לו להזמין את גיסתי בגלל האירוחים שלה, או לא לעשות בכלל אירוע. עכשיו יש לנו מריבה כי לגדול יש יום הולדת עוד 3 שבועות ואחי וגיסתי יש להם גם יום הולדת ואף אחד לא מוכן לוותר על התאריך. בעלי רוצה שנעשה ומצדו שלא יבואו והם לא מוכנים לוותר. מה עושים???
אני כל הזמן מתעסקת בזה למרות שאנחנו כבר נשואים 10 שנים ויש לנו 2 ילדים משלנו. עדיין הנושא שלתמרן ברגשות שלו כלפי משפחתי מעסיקה אותי כל הזמן. היחסים שלי ומשפחתו מעולים!! הם עושים בשבילנו המון, הם מראים לי אהבה , היחסים בין האחים/ אחיות וביני מדהימים, אנחנ ונפגשים כל שבוע אצל ההורים עם כל הבני דודים וממש כיף. כמובן שיש דברים שמפריעים אבל הם מעולם לא פגעו בי. בעלי התברך בהורים שגם יש להם הרבה כסף וגם נותנים הרבה ואני מעריכה את זה כי אני יודעת שזה שהם עשירים לא אומר שהם צריכים לעזור כספית. והם עוזרים לנו מאז שהתחתנו ביד נדיבה וכל הזמן. אז מה הבעיה? עם המשפחה שלי. היחסים שלי איתם מצויינים. יש המון אהבה ואנחנו בקשר חם. ההורים שלי לא חסר כסף אבל כמובן שפחות מלהורים שלו. בעלי לא מתלונן על זה שהם לא עוזרים לנו כמו ההורים שלו (שעוזרים לנו כספית ברמה החודשית) אבל למשל מאוד נפגע שכשהילד שלנו נולד הם נתנו לנו 100 ש' ואבא שלי אמר שחודש אחרי זה יביא את המתנה ולא הביא. אז הוא לא נכנס לכיס שלו אבל הוא כן הקניט אותי אחרי 4 שנים והזכיר לי את זה ושהנה לחו"ל הם כן יכלו לנסוע. עוד מפריע לו שהאחים ואחיות שלו מארחים אותנו הרבה לארועים וסתם ארוחות של שישי. ואלו האחים/אחיות שלי-לא. ואם ארחו אז זה בצורת פיצוחים. ואני יודעת שעכשיו בעלי נשמע פלצני, אבל הוא אומר שהוא מרגיש פרייר שהוא אירח אותם וטורח ומכין ארוחות נהדרות ומשקיע. הוא רואה בזה כזלזול שגם הם יכולים לטרוח ולפחות בימי הולדת. במיוחד את גיסתי הוא שונא ואומר שהוא מרגיש שמזלזלים בו כשמזמינים אותו לפיצוחים בזמן שהוא מכין ארוחות ומשקיע. פעם הוא אפילו לא רצה להזמין אותם. בקיצור כל משפחה חייה לפי אמות מידה שונות ובעלי רואה את זה כזלזול, עלבון ואפילו חוצפה. התחושות הללו רק גודלות במשך השנים. הוא לא משתף אותי הרבה בתחושות שלו כי פעם הייתי תוקפת אותו כל פעם שהיה אומר לי משהו עליהם. (למרות שלפעמים אני גם חושבת שהוא צודק). מה שכן, כל פעם שאנחנו נפגשים עם המשפחה שלי הוא לרב יושב בשקט, עם גיסתי בכלל לא מחליף מילה (חוץ משלום שהוא עונה). בקיצור לא חם איתם בכלל. המשפחה שלי פגועה מזה. לא מבינה למה הוא ככה. ולי קשה. מצד אחד עם המשפחה שלו כיף לי, ואני מקנאה בו בגלל זה. מצד שני , כמה שידברתי איתו שיפסיק להשוות זה לא עוזר. הוא ממש מאמין בזה. ולי קשה כל שבועיים שנפגשים עם המשפחה שלי שהוא ככה. חשבתי ללכת לבד אבל אז ההורים שלי יותר יפגעו וגם נראה לי שזה פתח למשהו. אני גם לא רוצה לבלות ערב שבת עם הילדים ובלי הבעל. ואז יש את הארועים שלא בא לו להזמין את גיסתי בגלל האירוחים שלה, או לא לעשות בכלל אירוע. עכשיו יש לנו מריבה כי לגדול יש יום הולדת עוד 3 שבועות ואחי וגיסתי יש להם גם יום הולדת ואף אחד לא מוכן לוותר על התאריך. בעלי רוצה שנעשה ומצדו שלא יבואו והם לא מוכנים לוותר. מה עושים???