איך נגבים כספים עבור 'חינוך' חינם?

[עדו בן צבי]

איך נגבים כספים עבור 'חינוך' חינם?

כתבה בנושא. אני יודע שחינוך בבית ספר פרטי (עסקי) עולה הרבה יותר אבל שם אתה יודע על מה אתה משלם. שם אתה יכול לבדוק את החשבון. שם אתה זוכה ליחס של לקוח ולפעמים אפילו יכול לדרוש את כספך בחזרה אם נכשלת בלימודים. בית ספר פרטי יכול לשתף אותך בנתוני ההצלחה במבחני התלמידים שלו (ממוצע וסטיית תקן, בלא כניסה לפרטיות). בית ספר פרטי יכול לתת לך לבחור בין מורים שונים לאותו מקצוע. אני חושב שאפילו 'בחינם' מגיע שירות יותר טוב מזה שמקבלים מהמערכת הממלכתית שלנו. אני מסכים גם עם המגיב שכתב שאין ולא יכול להיות חינוך חינם. חינוך שעליו משלים דרך מס ההכנסה אינו בחינם.

 

[berlinale]

אתה מוכן טיפה להרחיב?

נמק, פרט והדגם, עדו. (אני מזכירה לך דברים רעים?). בכל מקרה, שאלותי הן: א. "אני מסכים גם עם המגיב שכתב שאין ולא יכול להיות חינוך חינם. חינוך שעליו משלים דרך מס ההכנסה אינו בחינם" - מערכת חינוך ממלכתי אידיאלית היא מערכת הממומנת בלעדית מתקציב המדינה . תקציב המדינה, כידוע ממומן בחלקו הגדול ממיסים. ברור ששרי אריסון, אם וכאשר היא משלמת מיסים, מסבסדת את החינוך של גב' לוי מקרית גת, וזה גם בסדר מבחינתי. ההיפך - הלוואי שחלוקת המיסים בארץ באמתץ הייתה מעבירה את הכספים לחינוך, בריאות ורווחה ולא למיני הבזבוזים שנהוגים כיום. פה (איפה שאני גרה = גרמניה( מערכת החינוך חינם (או קרוב לכך), כולל האוניברסיטה. אין חינוך אפור (למרות שקיימים בתי"ס פרטיים או אלטרנטיביים, אבל הממלכתיים אינם דורשים תשלומים נוספים). מאיפה הכסף בא? כמובן שממיסים. ב. למה לא יכול להיות חינוך חינם? ומה המשמעות של זה לגבי ילדים שהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם? להזכירך, בארץ יש ילדים שהמקרר שלהם ריק, או שאין להם בכלל מקרר בבית, כי ההוצאה לפועל לקחה אותו. חזרנו למאה ה 19? חינוך רק לילדי העשירים?

 

[עדו בן צבי1]

אני מוכן להרחיב. אין בעיה.

הפרוש של דברי המגיב כפי שאני הבנתי אותם הוא: יש להתייחס גם לתלמיד במערכת החינוך הממלכתית כלא לקוח כי הוא תמיד משלם על הלימודים שלו דרך מס ההכנסה. את החינוך הממלכתי והחליפי בגרמניה איני מכיר. הכרתי את החינוך הממלכתי והחליפי בלוזן שבשוויץ ואני בטוח שהוא לא דומה. בשוויץ לא הצליחו לאבחן את הבעיות של הבן שלי במשך זמן ממושך והוא לא נסתדר בגנים ממלכתיים. הוא הסתדר רק בגן מוסיקלי פרטי שהגננות שם ניגשו אליו נכון באינסטינקט. כשספרנו לגננות שאנחנו נתמכי סעד (ובשוויץ באמת היינו כאלה) הן ויתרו לנו על חצי התשלום. את החצי השני שילמה עמותה לתמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים. למה אני מספר לך את זה? אני מנסה לומר לך שחינוך חליפי אינו לעשירים בלבד ושאני מכיר את המקרר הריק. אני לא חושב שילדי עניים צריכים לעבוד במכרה במקום ללמוד ואין לי בעיה עם זה שגברת צפוני מממנת את החינוך של גברת דרומי. אני מזדהה עם המגיב שלדעתי אמר שהן הילד של גברת צפוני והן הילד של גברת דרומי צריכים לקהל יחס של לקוח במערכת הממלכתית. הם צריכים יכולת לבחור את המורים שלהם ואת בית הספר שלהם החל מכיתה א' ולא רק את המגמה בכיתה י'. אני חושב שמהערכת הממלכתית צריכה ליישם מסקנות יותר מרחיקות לכת מדו''ח דוברת בתחום הזה. אישית לא ארשום את בני לבית ספר ממלכתי גם אם זה ייקרה כי אני חושב שבכיתה עם 20 עד 40 תלמידים קשה להפעיל הרבה שיטות לימוד יעילות. אם לא פירטתי מספיק, אשמח לקבל שאלות מכוונות.

 

[עדו בן צבי1]

נ.ב. אשמח לשמוע למה את קוראת

בשם 'חינוך אפור'. אנשים שונים משתמשים במונח הזה בדרכים שונות.

 

[berlinale]

חינוך אפור

כשאני השתמשתי פה בביטוי הזה, חשבתי על דבר שלמעשה מבחינה חוקית במדינת ישראל אמור להיות ניתן ללא חיוב בתשלום, אך למעשה לדעתי לא קיימים (או קיימים מעט) בתי"ס ממלכתיים בישראל שאינם דורשים תשלומים נוספים - שיתכן וחלק מן ההורים אינם יכולים לעמוד בהם (או שמראש לא שולחיםאת הילדים לבי"ס שבהם התשלומים גבוהים במיוחד, גם אם מדובר בבי"ס שנחשבים טובים. ה"ריאלי", או "ליד האוניברסיטה" אינם לדעתי בגדר "חינוך אפור", למרות שהם דורשים תשלום נוסף, מכיוון שהם בתי"ס פרטיים למחצה, שגם קובעים תכנית לימודים משלהם במקצועות רבים. שני אלה אינם בתי"ס "אלטרנטיביים" (אלא אם אלטרנטיבי הוא כל דבר שאינו במערכת הרגילה), אבל כמובן שקיימים לא מעט בתי"ס אלטרנטיביים/פתוחים שבהם יש חובת תשלום על ההורים למימון הפעילויות השונות מחינוך "רגיל". אישית, אני הייתי כמובן משקיעה כמה שיותר (=כסף, זמן) בחינוך של הילדים שלי, אבל זה לא נראה לי הוגן, שיש אנשים שפשוט לא יכולים, ובגלל זה הילדים שלהם סובלים.

 

[עדו בן צבי1]

באמת לא הוגן שיש הורים שלא יכולים

באמת לא הוגן שיש הורים שלא יכולים או לא רוצים להשקיע בילדים שלהם. אגב, הסוג השני מקומם יותר. אני אדם חילוני. מה שלדעתי (אמצתי את הדיעה של עוזי אורנן) אומר שאני נותן דין וחשבון על מעשי לאנשים בלבד אם כי אני עדין חייב סדין וחשבון על מעשי. אם אאלץ לומר לבני באחד הימים: קיבלת חינוך רע כי הייתי עני/ בור / חסר תושיה / חסר מודעות, זה יהיה לי מאוד לא נעים אבל זה יהיה עדיף על האמרה: קיבלת חינוך טוב כי העדפתי להשקיע בדברים אחרים ולא בך. באמת לא הוגן שילדים סובלים מחינוך רע.

 

[ניבה קרן]

חינוך פרטי מול ממלכתי

אני מדברת על גן חובה, ולא על בית ספר, אבל זה דומה מאוד. אני בחרתי לשים את בני בגן חובה בקיבוץ, במסגרת שנשארה פחות או יותר זהה למערכת שבה הוא בילה מאז גיל שנתיים. מדובר כאן על חינוך פרטי לכל דבר וענין, ומדובר פה בהרבה כסף: 1800 ש"ח בחודש בגן הפרטי, מול 700 ש"ח (שעולה לי צהרון כי הגן חובה ה"רגיל" עולה אפס שקלים). אז תמיד אומרים: זה חינוך לעשירים. ומה לעשות, אני לא עשירה. רחוק רחוק מזה...אבל פה מגיע העניין: סדרי עדיפויות. אני אצמצם בכל תחומי החיים שלי בשביל להמשיך ולתת לילדי חינוך בדרך שבה אני מאמינה. ונראה לי שככה זה תמיד, פשוט סדרי עדיפויות, בכל התחומים: מה חשוב יותר ילדים או קריירה? מה חשוב יותר חו"ל או חינוך? ועוד אלף "מה חשוב יותר". אין נכון ולא נכון, כל אחד צריך לעשות את הבחירות שלו בכל יום מחדש.

 

[עדו בן צבי1]

מה שמגוכח בטענת החינוך לעשירים

הוא שמנסים לשדל ''עשירים'' לא לשים את ילדיהם ב'חינוך לעשירים' כדי לגלות סולידריות עם מי שאין לו.