איך נזכרתי דווקא עכשיו
לא יודעת למה נזכרתי בזה פתאום. אתם זוכרים את מסיבת סיום התיכון של רומי והסירוב הכל כך כואב שלה לשיר את "עוף גוזל"? היא כל כך נלחמה בשביל לא לשיר את השיר הזה זה היה כל כך מרגש היא פשוט ויתרה על הכל כדי לא לשיר את השיר הכל כך רגיש ופוגע עבורה בתקופה זאת. זה היה כל כך מרגש כל כך סוחט דמעות. אני יודעת שזה היה מזמן והכל אבל לדעתי הפרק ההוא זה לא עיניין של זמן ואף פעם לא יהיה כך גם שאר הפרקים של הסדרה. אני זוכרת איך כל המבוגרים אמרו לה שזה שיר יפה והיא צריכה לאהוב אותו. אבל רומי לא רצתה להתבגר כמוהם. היא גם סירבה לכל ההכנות המטומטמות והמזויפות של חברי לכיתה למסיבת הסיום. אכן הם היו מזויפות ההכנות ומבוגרות גם לדעתי. אני זוכרת איך היא בחרה שיר עצוב אבל לא נתנו לה לשיר אותו. באותו רגע כמעט חשבתי שיהונתן גפן או סאלינגר היו שותפים בכתיבה למרות שזה לא הגיוני. ואם זה דבר שרומי לקחה מאביה הילדותי אז לפחות היא לקחה ממנו את הדברים הטובים את הילדותיות שבונה ולא שהורסת. זוכרים את הפרק ההוא?
לא יודעת למה נזכרתי בזה פתאום. אתם זוכרים את מסיבת סיום התיכון של רומי והסירוב הכל כך כואב שלה לשיר את "עוף גוזל"? היא כל כך נלחמה בשביל לא לשיר את השיר הזה זה היה כל כך מרגש היא פשוט ויתרה על הכל כדי לא לשיר את השיר הכל כך רגיש ופוגע עבורה בתקופה זאת. זה היה כל כך מרגש כל כך סוחט דמעות. אני יודעת שזה היה מזמן והכל אבל לדעתי הפרק ההוא זה לא עיניין של זמן ואף פעם לא יהיה כך גם שאר הפרקים של הסדרה. אני זוכרת איך כל המבוגרים אמרו לה שזה שיר יפה והיא צריכה לאהוב אותו. אבל רומי לא רצתה להתבגר כמוהם. היא גם סירבה לכל ההכנות המטומטמות והמזויפות של חברי לכיתה למסיבת הסיום. אכן הם היו מזויפות ההכנות ומבוגרות גם לדעתי. אני זוכרת איך היא בחרה שיר עצוב אבל לא נתנו לה לשיר אותו. באותו רגע כמעט חשבתי שיהונתן גפן או סאלינגר היו שותפים בכתיבה למרות שזה לא הגיוני. ואם זה דבר שרומי לקחה מאביה הילדותי אז לפחות היא לקחה ממנו את הדברים הטובים את הילדותיות שבונה ולא שהורסת. זוכרים את הפרק ההוא?
