עדות אישית...
הבן שלי נולד לתוך השביתה של ספטמבר האחרון של המשרדים במשק. לא היתה לנו תעודת לידה, ואנחנו לפני הנסיעה. בלי הנייר הזה - אין דרכון ישראלי, אין אמריקאי... בשלב כלשהו שמענו שאם שולחים להם את הבקשה בדואר, הם מתפקדים מאחורי הקלעים ורק לא מקבלים קהל. שלחנו בדואר את הבקשה - ולמחרת פרצה שביתה בדואר, כך שגם זה לא זז... בסוף, כמו בכל מדינת עולם שלישית המכבדת את עצמה, הצלחנו להתחבר דרך פרוטקציה למישהי שעובדת במשרד הפנים. הקשר שלנו צילצלה אליה הביתה, בילבלה לה, הבטיחה לה בקבוק יין, צילצלה אליה לעבודה, ובסוף תפסה אותה ליד המחשב. היא רק הקלידה ת.ז., שאלה אם זה השם הנכון, ושאלה: "עברית או אנגלית"... זהו. זה היה יום שלישי. ביום חמישי בצהריים זה היה אצלנו, בגירסה עברית ואנגלית, אחרי שנשלח בדואר (שכבר תיפקד...). עם זה רצנו לשגרירות האמריקאית והוצאנו פספורט. (נסעתי במיוחד לת"א להביא אותו, כי לא סמכנו על הדואר, מי יודע מה יקרה איתם מחר??...) פה כבר נשמנו לרווחה, כי ידענו שבמקרה הכי גרוע נוציא אותו מהארץ עם הדרכון הזר. כמו-כן שלחנו בקשה (שוב בדואר) לפספורט ישראלי, וזה היה למרבה הפלא תוך 5 ימים ביד. לאחר חודשיים קיבלנו תעודת לידה (בעברית...), תוצאה של המשלוח הראשון... מעניין איפה היינו אם היינו סומכים על זה... דורון