הכּימאית, כמובן! ../images/Emo13.gif
לפי קביעת ה-
ללשון עברית ( מתוך עלון למד לשונך קעא, שבט-אדר תשמ"ט): "מנהגנוּ בּכּ"ף בּמלים הבּאוֹת מן הלוֹעזית כּמנהגנוּ בּכּ"ף שבּמלים העבריוֹת: בּראש המלה ואחרי שוָא-נח יש בּהּ דגש; אחרי תנוּעה אין בּהּ דגש. למשל: סינכּרוֹני, אבל: דיאכרוֹני; כּירוּרגיה, אבל: בּכירוּרגיה; כּימיה, אבל: בּכימיה, בּיוֹכימיה." אני מסכימה שזה צורם לאוזן, כי איננו רגילים לדבר על כּימיה. אבל מי שדוגל בבלשנות נורמטיבית הרי לא יעלה על דעתו לחלוק על קביעות ה-
... (הבלשנים התיאוריים מוזמנים להמשיך לקרוא לי "כימאית" בכ"ף רפה. אני מבטיחה לענות.) אגב, בטקסטים ישנים (משנות החמישים או קודם) ניתן למצוא את האיות "חימיה".