איך נפטרים מההרס העצמי הזה?

[UpAndAway]

איך נפטרים מההרס העצמי הזה?

מהשנאה, מהדחף הבלתי נשלט להכאיב לעצמי (לא פיזית, נפשית...)?
אני מכאיבה לעצמי כל הזמן, ולא מסוגלת להפסיק עם זה.
במקום לעבור הלאה אני נשארת שקועה בעבר, בהווה.
יש ימים קצת טובים יותר, אבל אחריהם הנפילה רק גדולה יותר, כי יש למה להשוות...

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

האם שקלת טיפול

יתכן שגם תרופתי יכול לעזור ( מובן שצריך להיוועץ עם פסיכיאטר)
אבל בוודאי שטיפול רגשי.
נשמע שאת במצב לא פשוט,
קל להגיד שצריך להתרכז בהווה, אך נראה שאת זה את יודעת אך לא מצליחה לממש.

האם יש ארוע מסויים בעבר שמאוד מכאיב?

 

[UpAndAway]

אני כבר מטופלת תרופתית

ובעבר גם אצל פסיכולוג, והפסקתי כי הרגשתי שזה לא מוביל אותי לשום מקום.

קשה לי עם כל ענייני הזוגיות והאהבה, והם מפילים אותי לרצםה בכל פעם מחדש. גם אם עברו כבר שנים, אני לא מפסיקה "להכות על חטא"

 

[עתיד ורוד2]

טוב שהפסקת עם פסיכולוג שלא התאים לך

אבל אני בכל זאת ממליצה לחפש מטפל לרוחך ולהתמיד בטיפול. מנסיון אישי כשהמטפל טוב הוא מצליח להאיר את עינייך בדברים שאת לא שמה לב אליהם וביניהם גם העצמה אישית והערכה של תכונות טובות שיש לך כשלפעמים קשה לראות אותם בין כל הבילבול האישי.

בהצלחה!

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

מסכימה לחלוטין עם עתיד ורוד

חלק חשוב מאוד בטיפול הוא הכימיה עם המטפל,
אל תתיאשי כי לא הצליח עם מטפל מסויים, תנסי עוד
אולי שיטה אחרת, אולי מטפלת?
אפשר לעשות "סקר" טלפוני,
לדבר עם כמה מטפלים ולראות מי נשמע יותר בכיוון שלך.

יכול מאוד לעזור לך

 

[UpAndAway]

זה יותר מדי עבורי עכשיו

גם ככה אני מרגישה שאין לי אוויר לנשימה, עם לימודים ועבודה והכל.

המטפל עצמו היו בסדר גמור, והיתה כימיה סבבה, אבל אחרי תקופה מסוימת אצלו הרגשתי שהפגישות מיותרות. שאני סתם יושבת שם ומדברת, והוא אומר לי דברים שאני כבר יועת, אבל אין לי כוחות לשנות.

תודה.

 

[דניאלוזה]

תחשבי

מה כן ייתן לך כוחות לשנות?

 

[UpAndAway]

כרגע אני לא יכולה לחשוב על משהו כזה

הכוח צריך להגיע מתוכי, ופשוט כבר אין לי.

 

[HH husa]

מה מבדיל את הימים הטובים מהרעים ?

אחרי שינה טובה גם כן יש הרס עצמי ?

את צריכה להגביר את המודעות לעצמך לרגשות ומחשבות שעוברות שהתקפות ההרס העצמי , חיזוק הכוח הנפשי (שמירה על הבריאות שהמשפיעה על המצב הנפשי כמו שינה אכילה שתיה וכו) גם יעזור.

 

[UpAndAway]

שינה טובה ללא ספק עוזרת

אבל היא בסופו של דבר לא גורמת למחשבות להפסיק לחלוף.
הן שם. כל הזמן.
והפייסבוק הזה זו הקללה הכי גדולה.
להיות מסוגלת להסתכל על אנשים מהעבר ולהכאיב לעצמך יותר כשרואים שטוב להם, או שהם עברו הלאה ואתה נשארת מאחור.

מה מבדיל את הימים? אני לא יודעת לקבוע. פשוט בחלקם אני חושבת פחות.

 

[noname20000000]

הו, כמה שאני מזדהה.

אצלי העינוי הוא מחשבתי - כל הזמן מחשבות אובססיביות ונוראיות לגבי עצמי, לגבי החיים שלי.

לצערי אני לא יכולה להציע לך פתרון, אבל דרך אחת שבה אני מתמודדת היא לא לתת יותר מדי פנאי למחשבה. אפשר להעסיק את הראש עם סרטים, ספרים או מוזיקה.

שוב, וודאי שזה לא פתרון, אבל לפעמים זה עוזר לי להשיג קצת שקט, קצת הפוגה.

 

[UpAndAway]

זה באמת עוזר

אבל הנפילה אח"כ גדולה לא פחות.
ולפעמים אני רק צריכה את השקט שלי, וימים עמוסים מדי עושים לי רע.

אני צריכה למצוא דרך להקיף את עצמי כל הזמן באנשים בלי להרגיש חנוקה...

 

[HH husa]

תחפשי מחשבות אחרות להתעסק איתן

למשל בתחומים שמפילים אותך , אבל מנק מבט אחרת חדשה שאת שולטת על החשיבה.

את תמיד יכולה להתנתק מרשתות חברתיות נכון ?

 

[UpAndAway]

קשה עד בלתי אפשרי

גם כי אני קצת מכורה, וגם כי הרבה מהאינטרקציות שלי הן דרך הרשתות האלו - בין אם חברתיות והן אם שקשורות ללימודים.

התחומים שמפילים אותי הם אנשים.
למשל לראות את האקס מחפש בת זוג חדשה.
או אקס אחר שמח בזוגיות שיש לו.
זה כואב כל כך.

 

[עתיד ורוד2]

אם זה כל כך קשה

למה את עוקבת אחרי האנשים האלה בפייסבוק? פשוט מחקי אותם מהחברים שלך ושלום על ישראל.

 

[UpAndAway]

הם כבר מזמן לא בחברים שלי...

זה לא מוחק את מאות החברים המשותפים...

 

[UpAndAway]

לא משנה מה אני עושה, זה תמיד חוזר

גם כשאני חושבת שכבר יותר טוב.
שאני מסוגלת לעבור הלאה.
אני תקועה בתוך הראש שלי, לפני שנה וחצי. ואני לא מסוגלת להתקדם הלאה.
אין יום שאני לא בוכה בו על מה שהפכתי אליו.....