איך נפלו גיבורים

[לוו]

איך נפלו גיבורים

משהו יודע אולי היכן נמצא כיום מנהיגים דוגמת אברהם לינקולן, ווינסטון צ´רצ´יל או דוד בן-גוריון? איפה יש מדענים מהקליבר של אייזיק ניוטון, צ´רלס דארווין או אלברט איינשטיין? היכן באמנות אנו מוצאים ג´יוטו, מיכלאנג´לו או פיקאסו? ובמוסיקה, היכן באך ומוצארט של דורנו? ובספרות, לאן נעלמו דאנטה, שיקספיר או גתה? ובפילוסופיה - היכן דקארט, יום או קאנט? עד המאה ה-20, ההיסטוריה עדיין הפיקה לנו אנשים דגולים. איינשטיין ופיקאסו הם דוגמאות מובהקות. כך היו גם מרסל פרוסט, טי. אס. אליוט, וו. בי. ייטס, ג´ורג´ ברנרד שואו, סטרבינסקי, שוסטקוביץ´ ואחרים. אבל ככל שהמאה ה-20 התקדמה, כך היא ייצרה פחות גיבורים גדולים: עד סופה של המאה, דומה שהיצע הגדולה כבר יבש לחלוטין. משהו יודע תשובה על זה ?

 

[נעמי נעמי]

לא מסכימה!

קודם כל בקשר לבן גוריון, אבל זו כבר פוליטיקה. אבל יש אנשים מוכשרים ווירטואןוזים גם במאה זו: במאים, מוזיקאים, שחקנים, סופרים ועוד... אם תרצה, אביא דוגמאות, אבל זה קצת אוף טופיק.

 

[שושן פרא]

זה תלוי תקופה ../images/Emo141.gif

בתקופות של שקט יחסי (ותקופתנו הייתה כזו עד 11 לספטמבר) יש פחות מקום למנהיגים הירואים כמו שמנית, ויותר מקום למנהיגים של "מאחורי הקלעים", כמו אלן גרינספאן.

 

[שושן פרא]

חוץ מזה

בסוף המאה העשרים ראינו את המנהיגות של נלסון מנדלה, שגם היא הירואית בעיניי.

 

[נעמי נעמי]

ובקשר לאמנים

אתה בכלל לא צודק, אולי אין פריחה כזו של מוזיקהכ קלאסיצ, אבל זו רק דרכם הטבעית של דברים, מה עם באריוס? סטרווינסקי? סופרים: אני אסתכן ואגיד סאראמאגו (ראו פורום ספרות), מילן קונדרה, נבוקוב, גבריאל גרסייה מרקס... מוזיקאים מפה עד להודעה חדשה!

 

[נעמי נעמי]

חחח לא עובד

 

[עטלף77]

לדעתי בחלק מהמקרים

ניתן לראות גדולה של אדם מסוים, במיוחד באומנות, רק אחרי תקופת זמן. באשר למנהיגים, אני חושב שאפשר להכניס את ביל קלינטון אל המועדון של המנהיגים הגדולים. הוא זכה לאחוזי גבוהים והוביל את ארה"ב אל תקופת פריחה כלכלית. מצד שני, כמו שנאמר פה, מנהיג נמדד בשעת משבר. היום יש פחות משברים מאשר בד"כ ולכן יש גם פחות מנהיגים שאפשר באמת למדוד את הכישורים שלהם. אני מתלבט אם להתייחס ל(אין)הנהגה במדינה שלנו או לא מסיבות פוליטיות. בינתיים אני אשתוק.

 

[נעמי נעמי]

היום יש פחות משברים מאשר בד"כ???

 

[שושן פרא]

ביל קלינטון ../images/Emo141.gif

אני מאמין שהשגשוג הכלכלי היה קורה גם בלעדיו, הוא לכל היותר לא הפריע. אבל, אני חושב שביל קלינטון ייזכר בהיסטוריה מסיבה אחרת - הוא היה ידיד גדול של התנועה לשחרור האישה (ותעזבו לרגע את מוניקה בצד), והממשל שלו קידם הרבה חקיקה למען נשים. קוריוז: אלמלא הייתה לנשים זכות בחירה, קלינטון היה מפסיד את בחירות 96´. הגברים נתנו רוב לבוב דול הרפובליקני.

 

[לוו]

ביל קלינטון מנהיג ? מה פתאום

במה ? מפני שהוא עושה מה שהעם רוצה וכל הזמן עסוק בסקרי דעת הקהל !!!!!!!!!!

 

[לוו]

דוגמה של מנהיג בזמן הזה

היא ראש העיר ניו יורק לשעבר מר רודי ג´וליאני

 

[InnerKid]

כמה דוגמאות (הסדר אקראי...)

זיגמונד פרויד לודוויג ויטגנשטיין מרטין היידגר ז´ן פול סארטר מישל פוקו קרל פופר פרנץ קפקא אלבר קאמי ישעיהו ליבוביץ´ חוץ מזה שהמאה ה-20 היא המאה בו התפכחה האנושות מחזון הנאורות של המאות הקודמות וידעה גם לא מעט מלחמות, רוע והרג.

 

[Il Duce]

לדעתי התקופה הפוסט מודרנית

מאופיינת ע"י העדפת אנטי-גיבורים על פני גיבורים. זה משתקף בספרות - ראי החיים. המדע התרחק מההמונים וקשה להבין למה מדען פלוני עדיף על מדען אלמוני, האומנות הפכה לגרוטסקה בעיני רוב האנשים ורק אחדים "מביני עניין" מצליחים להבין את גדולתם של האומנים חדשים, מנהיגים לא מתעלים מרמת פוליטיקאים וכל טעות שהם עושים מוגדלת אלף מונים ע"י התקשורת הרעבתנית והספרות רק מתארת את המצב הנוכחי ולכן גם היא מושפעת מושפעת מהמצב הקיים. דוגמא קטנה: לפני מספר חודשים פורסמה ב"הארץ" כתבה על מתמטיקאי נודע שתרם רבות למדע ופירסם מספר מאות מאמרים, שנפטר לפני זמן מה. האדם היה לא פחות גיבור ממדענים ידועים מספרי ההיסטוריה, אבל רק מעטים התיחסו לכתבה (שעסקה יותר בחיו האישיים מאשר בתרומתו למדע) והיא חלפה לה במהירות משיחות על האקוטאליה העולמית. אולי זה בגלל המצב, אולי זה בגלל שאנחנו חיים במציעות טרופה, אבל אנחנו לא מצליחים למצוא גיבורים. אנחנו לא יכולים למצוא גיבורים, אבל אני מתרשם שאנחנו פשוט לא רוצים למצוא אותם - נמאס לנו מהם. הם דורשים מאתנו להקריב קורבנות למען מטרות שונות, אבל אחרי מלחמות העולם אנחנו כבר לא יכולים לסבול הקרבות למען אידאולוגיות - אנחנו רק רוצים לראות את האדם הקטן והפשוט כמו כולנו מצליח ולחשוב שגם אנחנו יכולים.

 

[מאיר יגוד]

מסכים - עוד דוגמא

באופן כללי אני מסכים עם DUCE. לפני כמה שנים הגיע לארץ ג´ק דרידה ודיבר באוניברסיטה העברית. דרידה, גם אם לא מסכימים עם המתודה הפילוסופית שלו(או פשוט לא מבינים על מה לעזאזל הוא כותב) הוא אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר על החלק השני של המאה ה - 20 (הוא בטוח הפילוסוף החשוב ביותר החי כיום). בעיתון "כל העיר" כאשר דיווחו על הרצאתו (שלשם שינוי הייתה נהירה לחלוטין) במקום לדווח על תוכן הרצאתו, התמקדה הכתבה על השאלה התיאורתית מה היה קורה עם דרידה היה עולה לארץ במקום לנסוע לצרפת (מקורו יהודי טוניסאי). כאשר מתמקדים כל הזמן רק בסיפור האישי של אישים ("היסטוריה מלמטה") במקום בדברים שהם אמרו או עשו אז קשה ליצור "גיבורים". ובכל זאת אני מאמין כי יש אנשים אשר בפרספקטיבה יראו כגיבורים בעיני ההיסטוריה הרחוקה יותר (דרך עגב יש אסקולה האומרת כי לא ניתן לחקור היסטוריה שהיא בת פחות ממאה שנים לפחות- ולכן אנו לא יכולים לדעת אם יש גיבורים או לא). מאיר

 

[סרטוריוס]

מצטער, לא מסכים

לגבי פוליטיקה - אולי, למרות שזה התחום שדורש הכי הרבה רטרוספקטיבה. אבל לגבי מוסיקה, יש גם היום מוסיקאים גדולים מאד. אם אתה לא מחשיב את כל אלה שפועלים בתחום המכונה "מוסיקה פוולרית" כדגולים, אז זה עניין שלך. לגבי האמנויות הפלסטיות - קרנן של אלה ירד בגלל שהיום יש אין ספור מדיה מעניינים יותר. ייקח קצת זמן עד שהפיקאסו של האמנות הממוחשבת יתגלה, אבל זה יקרה. ובכל מקרה - פיקאסו היה אולי צייר ענק, אבל חרא של בנאדם ובהחלט לא "אדם דגול". לגבי הספרות, יש גם היום סופרים דגולים (לטעמי: אומברטו אקו, אן רייס, גיא גבריאל קיי, אם להזכיר רק כמה), לגבי השירה - אני לא מבין גדול בשירה, אז אני לא רוצה להגיד שום דבר, אבל כשאפשר לזכות בהרבה יותר הערכה ותגמול בכתיבה למוסיקה, אז יהיו פחות אנשים שיתמקדו בכתיבת "שירה". לגבי מחזאות - שוב, יש את הקולנוע. ושלא תבין לא נכון: אני מאד אוהב תיאטרון ולא חושב שהקולנוע יכול להחליף אותו לגמרי, אבל היום אנשים צעירים ומוכשרים, ברובם, רוצים להיות תסריטאים, לא מחזאים. איך זה בתור תשובה?

 

[Blasphemy2000]

האם כל כך מהר שכחנו את רבין?

האם כבר, רק שבע שנים לאחר הרצח המזעזע, כבר הספקנו לשכוח את יצחק רבין? הקם מנהיג גדול ודגול ממנו? לפי דעתי ניתן להזכיר את שמו באותה נשימה יחד עם צ´רצ´יל ולינקולן.

 

[שושן פרא]

איך נשכח ?

רבין היה איש אמיץ, מסור, רמטכ"ל מצויין, אבל מנהיג ? איזה מין מנהיג זה, שמוצא את עצמו לבד, חשוף, מול מבקשי נפשו (ונפשנו) ?

 

[שמוליקכהן]

רבין היה מנהיג מדהים, הוא שינה

רבין ז"ל היה מנהיג מדהים. רבין שינה אקסיומות בעם הזה. עד רבין הרוב המוחלט לא הסכים לשמוע על מדינה פלשתינאית. הרעיון של לדבר עם אש"ף נתפס כבגידה, לא פחות. היה חוק שאסר על ישראלים לדבר עם אש"ף. חלק גדול מהישראלים לא הסכימו אפילו להכיר בעובדה שיש עם פלשתינאי (וזכורה תמונתה של גולדה מאיר ז"ל המנופפת בדרכון שלה מתקופת המנדט ומצהירה שהיא פלשתינאית). רבין היה הראשון שהבין שצריך לדבר עם הפלשתינאים, שהכתובת היא עראפת והצליח להביא להכרה בצורך במדינה פלשתינאית גם בקרב הציבור בארץ. אינני מכיר הרבה מנהיגים שהצליחו לשנות אקסיומות. רבין הוא בין הבודדים שהצליח בכך, ובכך טמונה מנהיגותו. לצערי, מפעל חייו נכשל. שלום בינינו לבין הפלשתינאים נראה היום חלום רחוק, אם לא חזון תעתועים, וניתן להתוכח אם הוא פעל נכון או לא, אך אין בכך לגרוע מיכולת המנהיגות שלו.

 

[פראזניק]

אולי תהיי\ה מוכנ\ה להסביר, לתת...

דוגמא, למנהיגותו העצומה של רבין? אז הוא נרצח, ביג דיל. זה שהימין הקיצוני דפוק ומטורף ומה לא, זה עושה את רבין דגול כל כך? (סליחה שהייתי בוטה כל כך, אבל באמת, לפעמים זה נראה שבגלל שהימין הקיצוני מטומטם, רבין נהיה מנהיג דגול...)

 

[Blasphemy2000]

גדולתו לא תלויה בחולי-הנפש

גדולתו של רבין לא נובעת מהרצחו על ידי הפסיכופת יגאל עמיר. רבין היה מנהיג גדול בזכות עצמו, ולא בזכות אחרים. הוא הציג לעצמו מטרה - לסיים את הסכסוך בין שני העמים. הוא בחר ללכת בדרך השלום למרות ההפגנות בהן הוא הוצג כנאצי, למרות האיומים הרבים על חייו, ולמרות פיגועי התופת שתקפו את המדינה. הוא לא נתן לרוצחים ולמטורפים לעצור את תהליך השלום. הוא עמד באומץ מול כולם, וידע שהוא חייב לעשות את מה שהוא עושה למרות שהוא ידע שזה עלול לעלות לו בחייו. אם רבין לא מנהיג כה דגול, אז איך יתכן שהוא היחיד בארץ שהיה מוכן לעשות זאת, מלבד מנחם בגין? איך יתכן שאף מנהיג אחר לא אמר "עד כאן, לא עוד" ובאמת עשה משהו על מנת להשיג שלום?