איך נפרדים מהכמיהה לילד נוסף?

[Danone7]

איך נפרדים מהכמיהה לילד נוסף?

שוב אני כאן לאחר יותר משנתיים נוספות של ניסיון...
המחזור איחר, ניסיתי לא להתרגש.. לא להאמין שבאמת זה יקרה...
בתוך תוכי חישבתי תאריך משוער והרגשתי סינדרלה!
עתידה ללדת בחודש יומולדת שלי...
היש מתנה יותר מופלאה מזו ליומולדת 42??
למה הראש חושב יותר מידי!!! זאת כבר לא התמימות של הפעם הראשונה!!
בעודי מחכה שיגיע הזמן ללכת לרופא נשים כי מה הטעם ללכת לפני שבוע 8..
בבוקר אחד הגיע דימום! לפי חישוב אני שבוע 6
אחחחח הדימום הזה...
מדמה את המוות עצמו!!
שבורה ומרוסקת!
ועכשיו...
הזמן להיפרד מחלום הילד הנוסף..
חלום של הבת שלי לאחות..
חלום של אימא שלי לנכד אחרון..
חלום שלי לחוות היריון נוסף אחרון..
איך ממשיכים מכאן?

 

[ויקטור החתול]

שאלת השאלות...

לא בטוח בכלל שנפרדים מהרצון.
כאחת שנמצאת במחשבות על איך ומתי יהיה נכון לי ולמשפחתי, שנעצור את המסע לילד שני (לאחר שגם הראשון הושג ביסורים), מרגיש לי שלא אצליח להיפרד מהרצון.
לא באופן יזום.
אני כן מרגישה ששיווי המשקל מוסר מחודש לחודש יותר ויותר (וזה גם הסמן שלי לכך שאני בשלבי המסע האחרונים שלי) ואני רואה יותר יתרונות עם הזמן ללהפסיק ופחות חסרונות לכך.
יגיע כנראה הזמן שהמאזניים יטו בצורה מספיק חדה וברורה עבורי (כך אני מדמיינת, לא בטוחה שכך יהיה), שתעזור לי לעשות את ההחלטה לעצור.

ואולי לא אצליח. אולי אצטרך לשמוע את ה"לא עוד" מהרופא / מהקופה, שיחליטו שאין טעם בעוד טיפולים, שאין סיכוי.

אני לא באמת יודעת.

בינתיים - כל חודש אני מחליטה מחדש שזה הטיפול האחרון (ומבטיחה לעצמי שגם אם יהיה הריון שחלילה שוב יסתיים שלא בטוב, זה יהיה הריון אחרון) ונדמה לי שעצם זה שההריון הזה מבושש לבוא, אני מתקשה להרפות מההמתנה הזו ומהתקווה.
אני יודעת שלא אוכל לעמוד בעוד הפלות ברבים. גם עוד אחת, תהיה הרסנית עבורי, אבל עוד יש לי תקווה שאולי לא כך זה יגמר.

זה מרגיש כמו לימבו.
כמו פיצול אישיות.
קמים בבוקר עם מעט כוחות מחודשים ומתרסקים איפשהו במהלך היום בבכי שדי ! לא עוד !
בן הזוג נראה שרוצה שהפרק הזה יסתיים בחיינו. קשה לו עם הצל של האישה שהפכתי להיות. גם לי קצת קשה איתה.
לאחרונה יותר ויותר מרגיש לי שהיא צועקת עליי בעצמה שאפסיק לייסר אותה ככה. יש לה עוד פסגות אחרות שהיא רוצה לחשוב על לכבוש... וזה הסימן האמיתי שלי - הרצון המתעורר ומבשיל לעצור את החזית הזו ולהתפנות לדברים אחרים.

 

[שירהד1]

לויקטור החתול היקרה-

תודה על השיתוף המרגש. האמת היא שהתחברתי ממש לכל מילה ומילה.
דברים רבים שכתבת- כך בדיוק הרגשתי בזמנו.
גם אני כעסתי על עצמי שאני ממשיכה לייסר עצמי כך. לא הפכתי לצל של עצמי, אבל באו אצלי לידי ביטוי תכונות שמאוד לא אהבתי ושלא הכרתי בעצמי לפני כן, כמו קינאה יוקדת, כעס ומירמור.
ידעתי שהגעתי לקצה גבול היכולת. הרגשתי זאת- גופנית, ובעיקר- נפשית.
ידעתי שאחרי ההריון העשירי- שהייתי בטוחה שיסתיים בהפלה, זהו- לא אוכל יותר. ממש ידעתי, וגם נשבעתי לבעלי (בהתחייבות בכתב, אפילו), שזה האחרון ודי. ואז קרה לנו הנס- אותה תקווה מטופשת וחסרת הגיון ניצחה.

אז עשי כפי שאת עושה- הקשיבי לקול הפנימי. הוא ינחה אותך בדרך המורכבת הזו.

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

אני עצרתי אחרי ההפלה השמינית

במשך 5 שנים עברתי 7 הפלות רצופות, 6 מתוכן עם פרוצדורות נוספות עקב שאריות או הידבקויות.
בגיל 42, אחרי ההפלה השמינית, הבנתי שהגוף והנפש לא מסוגלים להמשיך.
הויתור לא היה פשוט, אבל הוא היה הכרחי.
מאז הצלחתי למצוא המון נקודות אור בויתור הזה. אולי מתישהו אכתוב כאן את כל הדברים.

אתמול, אחרי המון זמן שהנושא לא עלה, הבת שלי (בת 7) שאלה אותי למה אין לה אחים.
זו הפעם הראשונה שאני לא מתכווצת מבפנים כשהיא מעלה את הנושא הזה.
עניתי שמסיבות שונות שלא אפרט בפניה, לא הצלחנו.
היא אמרה שאפשר לאמץ, הסברתי שאימוץ מחייב תהליך ביורוקרטי ממושך.
בזה הסתיימה השיחה שלנו ועברנו לנושאים אחרים.

אני לא מתחרטת שעצרנו את הנסיונות להביא ילד שני, למרות שברור לי שהחסר ילווה אותנו כל חיינו.
אני מרגישה שעשיתי את כל מה שיכולתי לעשות במסגרת המגבלות שהצבתי - לא אימוץ, לא תרומת ביצית ולא פונדקאות (כי אני לא מוכנה לעבור שאיבות נוספות).

 

[שירהד1]

למרעישה בשקט היקרה-

טוב לשמוע ממך ולקרוא אותך. כרגיל- מלאת חוכמה ואינטליגנציה רגשית.
אני יכולה לתאר לעצמי מהן אותן נקודות אור בויתור. אשמח אם בהזדמנות תעלי אותן פה על הכתב- בשבילך ובשבילנו.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[שירהד1]

אני לא יודעת-

לא יודעת איך נפרדים מהכמיהה לילד נוסף.
אם הייתי נאלצת להיפרד מהכמיהה הזו (והייתי מאוד מאוד קרובה לכך)- אני מתארת לעצמי שהיה לוקח לי זמן רב מאוד, אפילו שנים, כדי לעבוד בזה- ממש לעבוד בזה- עם אשת מקצוע שליוותה אותי, עם עצמי, עם בעלי, עם הסובבים אותי, לבנות חלומות חדשים, ללמוד להסתפק במה שיש (והיה ה-מ-ו-ן), להתמודד עם הקינאה, העצב והכעס, ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא, למצוא פרוייקטים וחלומות חדשים להתעסק בהם. לא יודעת. זה ממש קשה.

מקווה שתמצאי את הדרך שלך בהתמודדות.

שירה.





שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[Danone7]