איך נפרדים ?

joyjoy

New member
איך נפרדים ?

דווקא בפתח השנה החדשה תמיד מורגש חסרונם של הילדים שעזבו, כמעט בכל סוף שנה מגיע הרגע לומר שלום לכמה ילדים, חלקם התבגרו ועוזבים בשל גילם המאוחר למסגרות אחרות ,חלקם חוזרים הביתה, וחלקם עוברים למסגרת מתאימה יותר לצרכיהם.... לא קל לומר שלום לילד שהכנסת פנימה ללבך, כל אותן השעות הארוכות של בניית קשר וטיפוח האמון, כל המחשבות והדאגות לשלומו גם בשעות שלא היית בעבודה אבל הוא לא יצא לך מהראש, כל הדברים שאמרת והעברת גם לא במילים. רגעים מיוחדים , תמונות של זכרונות, עצב ושמחה מתערבבים ולפעמים אתה פשוט נשאר שם מאחור , תוהה תמיד מה יישאר בו ממך, מה יישאר בך ממנו ומה יהיה איתו, האם יסתדר בהמשך , האם יזכור אותך ? האם יכיר אותך כשתפגשו ברחוב כעבור שנים.... איך נפרדים ? צביטה ענקית בלב ותקווה שהכל יסתדר לטובה
 

my sTar

New member
איך נפרדים?

הדרכתי שנה שעברה כיתה י"ב וכמובן שבסוף שנה נפרדתי מהם, כשהם יצאו לעולם הגדול... בסוף שנה שעברה מה'זה דאגתי להם. שהם לא יסתדרו שלא יהיה מי שישמור עליהם הרגשתי שהם עדיין לא מוכנים לצאת לשם, שהם יפלו וישברו שהעולם הזה יטרוף אותם כי גם ככה העולם שלהם שברירי ורעוע כל כך, וכשהם בפנימיה יש מי שמחזיק אותם ויש מסגרת נכונה.. מה יקרה להם בחוץ? באופן האישי שלי, גם כאבתי מאוד, נקשרתי אליהם כל כך ולא רציתי שהם יעזבו. רציתי שהם ישארו ושאמשיך להיות איתם ככה. אבל עכשיו, שכבר כולם [כמעט] התחילו את השירות שלהם, אני מתקשרת אליהם וכמעט כולם נהנים איפה שהם נמצאים, מתנסים, לומדים, ובעיקר מתבגרים. וכייף לראות את השינוי הזה, כייף לראות איך הם מסתגלים ומתמודדים. כמובן שעדיין יש את הפחד הזה, שאני לא אצליח לשמור עליהם.. שהם שם לבד. אני מנסה לשמור כמעט עם כולם על קשר, וכל פעם שהם מתקשרים או שולחים לי הודעה אני נרגשת
זה כל כך כייף.. :)
 

joyjoy

New member
"עוף גוזל "...

כתבת מאד מרגש תודה ששיתפת
וזה ככה מעורר מחשבות על היתרון בעבודה עם בני נוער שכשנפרדים מהם בגיל כזה יש כבר סוג של קשר חברי אפילו לעומת העבודה עם צוציקים קטנים שאתה ממש לא יודע מה ממך נשאר בהם, וישפיע בבגרותם ואיזה נערים ונערות הם יגדלו להיות...
 
שאלה טובה ..

אם אני מסתכלת על הפרידה הראשונה (הייתי מורה חיילת בפנימיה) היא הייתה לי הכי קשה בעולם . הדרכתי ילדים בגיל ההתבגרות והייתי כל כך קשורה אליהם. ביום האחרון שלי איתם כל היום שיננתי לעצמי "את לא תבכי" עד שאחד החניכים הכי אהובים עלי התחיל לשיר לי שיר שאומר אל תלכי תשארי איתי או משו כזה , ואני פרצתי בכזה בכי הסטרי.. מאז עברו כבר כמעט 4 שנים . הייתי איתם בקשר חלק גדול מהזמן, אבל גם כשאני לא בקשר אני יודעת בערך מה קורה עם כל אחד מהם. לפני כמה זמן חשבתי לציור קשר עם אחד מהם (אהוב ליבי
) אבל החלטתי שזה בטח לא יהיה יעיל אז הסתפקתי בלחשוב שטוב לו איפה שהוא לא יהיה . להפרד זה לא דבר קל ולדעתי חשוב לשמור על קשר בהתחלה לפחות, אחר כך הזמן כבר עושה את שלו..
 

joyjoy

New member
עצה מעולה

לשמור על קשר בהתחלה ובאמת כמו שכתבת צריך ללמוד גם לשחרר אני נפרדתי פעם מילדה בת שמונה והיו מליון פעמים שרציתי לבוא לבקר אותה ולדעת שהיא בסדר והכל אבל אחרי שביקרתי אותה פעם אחת וראיתי שהיא עדיין מסתגלת למקום החדש ומנסה להתרגל אליו הבנתי איכשהו שהכי טוב בשבילה הוא להמשיך הלאה והסתפקתי בלהתעדכן לגביה מרחוק. אבל זה לא קל, הצביטה הזאת בלב היא דווקא בגלל המשמעות הגדולה שנתת לילד/נער הזה בחיים שלך וגם לך תודה ששיתפת
 
היי

שבוע טוב לך!!! תלוי באיזה פנמייה ויש פנמיות שאני אישית הכרתי חברה שהם שנים כן בקשר רק עם מדריכות ממש ממש שאין מילים אהבת נפש כזאת לא ראיתי מחיי. יש בנות שירות מעולות? וייש כאלו עושים את עבודתם וממשיכות את חייהם כל אחד ודרכו שלו הכל ממש תלוי הפרידה תמיד תמיד קשה זה ממש נכון...
 

joyjoy

New member
ברוכה הבאה ליאל

את צודקת שאנשים שונים מגיבים שונה לפרידות אבל מאמינה שגם אלו שהמשיכו הלאה ורק עשו את עבודתם באיזשהו מקום חושבים לפעמים על הילדים שעבדו איתם ותוהים מה קורה איתם היום.... ושבוע טוב גם לך חמודה
 
למעלה