עליסה שבורה
New member
איך נפתחים
במסגרת אשפוז יום, אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע. לפני כן הייתי בטיפול עם פסיכיאטרית בילדותי, שגם עשתה לי שיחות ופסיכותרפיה.
אני לא מצליחה להפתח לפסיכולוגית. לא מצליחה לדבר, חוששת מהרבה דברים או מוצפת יותר מדי שכלום לא יוצא. היא מנסה לכוון אותי מעט בשאלות. אבל התשובות שלי קצרות ולא ברורות. לא לה ולא לי.
איך עוברים את המחסום הזה? סה"כ אני צריכה עזרה, אני צריכה טי]ול, אבל לא מצליחה לחשוף את עצמי.
תמיד הייתי סגורה ולא ידעתי להביע רגשות. רק בכתב וגם תמיד זה היה ליד ולא בדיוק.
אני מרגישה שהמטרה של הטיפול מתפספסת, ני שומרת יותר בפנים, לא מצליחה לדבר, ואם כן זה ממש שטחי וקצר.
בשיחה היא מחכה שאני אעלה נושא ואז אנו דנות בו, ואז אני שותקת ומחליפה נושא, מפחד, חשש.. לא יודעת למה בכלל. אולי כי אני לא יודעת בכלל לדבר על זה.
יש טיפים להתנהלות מולה? יכול להיות שפשוט אין בינינו כימיה ולכן זה המצב? מה עליי לעשות?
תודה
במסגרת אשפוז יום, אני נפגשת עם פסיכולוגית פעמיים בשבוע. לפני כן הייתי בטיפול עם פסיכיאטרית בילדותי, שגם עשתה לי שיחות ופסיכותרפיה.
אני לא מצליחה להפתח לפסיכולוגית. לא מצליחה לדבר, חוששת מהרבה דברים או מוצפת יותר מדי שכלום לא יוצא. היא מנסה לכוון אותי מעט בשאלות. אבל התשובות שלי קצרות ולא ברורות. לא לה ולא לי.
איך עוברים את המחסום הזה? סה"כ אני צריכה עזרה, אני צריכה טי]ול, אבל לא מצליחה לחשוף את עצמי.
תמיד הייתי סגורה ולא ידעתי להביע רגשות. רק בכתב וגם תמיד זה היה ליד ולא בדיוק.
אני מרגישה שהמטרה של הטיפול מתפספסת, ני שומרת יותר בפנים, לא מצליחה לדבר, ואם כן זה ממש שטחי וקצר.
בשיחה היא מחכה שאני אעלה נושא ואז אנו דנות בו, ואז אני שותקת ומחליפה נושא, מפחד, חשש.. לא יודעת למה בכלל. אולי כי אני לא יודעת בכלל לדבר על זה.
יש טיפים להתנהלות מולה? יכול להיות שפשוט אין בינינו כימיה ולכן זה המצב? מה עליי לעשות?
תודה