איך נשארים שפויים..?../images/Emo10.gif
שלום לכולם... איך נשארים שפויים, שהבן כל כך רחוק ושומעים שהוא ממש סובל... כל הפלוגה שלו בשטח. כיוון שהוא עם בעיות הגב, הוא לא יצא (ומחכה ליום רביעי לראות רופא בסורוקה...) השאירו אותו בבסיס. בקיצור- הוא שומר בין כל היום (בין 10-12 שעות). שמירה אמרתי? ללכת הלוך וחזור במאהל הריק מאדם... (מזכיר לי חצר של בית סוהר...). אני מנהלת איתו שיחות ארוכות והטענה שלו: "שאם אני לא צריך להיות פה... למה לא שולחים אותי הביתה..." בקיצור- רחמים עצמיים ממזרח עד מערב. דיברתי עם המפקד שלו- אבל הוא בשטח עם החיילים האחרים ואמר שאין לו מה לעשות כרגע. בני אומר- שבלי בלאגן בצבא, שום דבר לא זז. ואנחנו- זו לא הדרך שלנו במשפחה. ניסיתי לבדוק למה אתה מתכוון שאתה אומר בלאגן.. הוא דיבר על לא לעשות דברים ולהגיד שהוא לא יכול (ואגב, רפואית זה נכון, אבל בואו נגיד שאם היו מציעים לו עכשיו לשחק כדורסל- הוא היה עושה זאת ברצון...)ודיבר גם , וזה מה שמפחיד אותי - אני לא חוזר למקום הזה ביום רביעי וש"יחפשו אותי..." האמת, אני לא רגילה ממנו לדיבורים מסוג זה, וממש לא נראה לי שהוא מסוגל לבלאגן מסוג זה- אבל, מי יודע? ושוב, כל כך חבל לי שעד שהוא יגיע למקום שמתאים לכישוריו (כפי שכתבתי בעבר) רף המוטיבציה בירידה מתמדת. "אין לי ספק שצריך לקרות הרבה על מנת "לשקם" את המוטיבציה. האם גם אתם חוויתם חוויות דומות? האם התחושות שלי אופייניות לשלבים הראשונים של גיוס הבנים??? ובכל זאת ערב נעים אשד
שלום לכולם... איך נשארים שפויים, שהבן כל כך רחוק ושומעים שהוא ממש סובל... כל הפלוגה שלו בשטח. כיוון שהוא עם בעיות הגב, הוא לא יצא (ומחכה ליום רביעי לראות רופא בסורוקה...) השאירו אותו בבסיס. בקיצור- הוא שומר בין כל היום (בין 10-12 שעות). שמירה אמרתי? ללכת הלוך וחזור במאהל הריק מאדם... (מזכיר לי חצר של בית סוהר...). אני מנהלת איתו שיחות ארוכות והטענה שלו: "שאם אני לא צריך להיות פה... למה לא שולחים אותי הביתה..." בקיצור- רחמים עצמיים ממזרח עד מערב. דיברתי עם המפקד שלו- אבל הוא בשטח עם החיילים האחרים ואמר שאין לו מה לעשות כרגע. בני אומר- שבלי בלאגן בצבא, שום דבר לא זז. ואנחנו- זו לא הדרך שלנו במשפחה. ניסיתי לבדוק למה אתה מתכוון שאתה אומר בלאגן.. הוא דיבר על לא לעשות דברים ולהגיד שהוא לא יכול (ואגב, רפואית זה נכון, אבל בואו נגיד שאם היו מציעים לו עכשיו לשחק כדורסל- הוא היה עושה זאת ברצון...)ודיבר גם , וזה מה שמפחיד אותי - אני לא חוזר למקום הזה ביום רביעי וש"יחפשו אותי..." האמת, אני לא רגילה ממנו לדיבורים מסוג זה, וממש לא נראה לי שהוא מסוגל לבלאגן מסוג זה- אבל, מי יודע? ושוב, כל כך חבל לי שעד שהוא יגיע למקום שמתאים לכישוריו (כפי שכתבתי בעבר) רף המוטיבציה בירידה מתמדת. "אין לי ספק שצריך לקרות הרבה על מנת "לשקם" את המוטיבציה. האם גם אתם חוויתם חוויות דומות? האם התחושות שלי אופייניות לשלבים הראשונים של גיוס הבנים??? ובכל זאת ערב נעים אשד
