איך נתמודד עם פחדים של ילדים? מאת עינת גבע

איך נתמודד עם פחדים של ילדים? מאת עינת גבע

איך נתמודד עם פחדים של ילדים? מאת עינת גבע יועצת משפחתית ומנהלת הפורום מטעם מכון אדלר. התמודדות עם פחדים בקרב ילדים: • לקבל את חוויית הפחד . לפחד כמו לכל רגש אחר יש מקום הוא לגיטימי טבעי אנושי ונועד להגנה . • נספק לילד מידע מימן על העולם, על האנשים, כך שיהיה מודע לסכנות ולאפשרויות שלו להימנע מהן. • מידע מבוקר ימנע מהילד לפתח חרדות שהן פרי דמיונו. • נסביר לילד שלפחד יש תפקיד והוא חיוני במצבים מסוימים. ניתן תדמית חיובית ואמיתית לפחד " אתה זהיר". נציג את הפחד כמציל חיים,כמעורר תגובה גופנית רצויה של התכוננות וגיוס כוחות כללי. • נעביר את המסר שאדם אמיץ אינו אדם שאינו מפחד אלא אדם היודע להתמודד עם פחדיו. • לא להיבהל,לא להתרשם יתר על המידה ולא לתת התייחסות רבה מידי .אלה עשויים באופן פרדוכסאלי להנציח את הפחד. • נוכל לתת דוגמאות אישיות, ודוגמאות מעולם הטבע על פחדים שומרים מגינים ומאפשרי קיום והישרדות. • נחזק את הדימוי ואת הביטחון של הילד . נראה לו את מסוגלותו להתמודד במצבים חדשים ,גם אם יש בהם מידה של סיכון. • נתעדכן בשלב ההתפתחות של הילד ונעודד אותו להתמודדות עצמאית. מחד נגן עליו על פי מידת הצורך ומאידך לא נפריז בהגנה מוגזמת הקשורה לדאגנות יתר שלנו ואינה מותירה לו תחושה של יכולת עמידה והתגברות על מצבים מעוררי חשש. • נמצא דרכים יצירתיות להתיידד עם הפחד. לקדם אותו בברכה על בואו לשמור ולעזור לנו. • נעזור לילד להשתמש בדמיון באופן מקדם התמודדות. נבהיר לו שבדמיון הכול אפשרי.יחד עם זאת, הוא יוכל להשתמש בו כבמטה קסם המפיג חלומות מפחידים. ליצור סיום חיובי לעלילה, להזמין חלום על פי בקשה ועוד. • נקרא יחד סיפורי ילדים מתאימים , נשחק בנגיד ש... • נדגים בהתנהלותו מודל ומופת להתמודדות עם פחד. • במקרים מסוימים נעביר את המסר :"אנחנו יחד ונתגבר". • להזמין את הילד לצייר או לכייר את הפחד ולמצוא כלי שיסייע לו להתגבר עליו. • נעודד את הילד לעסוק בתחומים שמעניינים אותו כמו ספורט במטרה לחזק את בטחונו בגופו. • נזמן לילד חוויות נעימות מול מוקדי פחד. כמו, לטפל בבעלי חיים, לרכוב על אופניים או להתנדנד על נדנדה שנפל מהם. • להציב בפני הילד אתגרים מוצלחים , אפשרויות להתנסויות,לעודד אותו לנסות ולהתמודד. • להזכיר לילד מצבים של התמודדויות מוצלחות שלו בעבר. • נוכל לשאול את הילד: מה יוכל לעזור לך להתמודד עם... להתגבר על... לעמוד ב... • נציע עזרה: איך אני יכול לעזור לך? • פתרונות יצירתיים שבאים מהילד הם המקדמים, והיעילים. אני מזמינה את הקוראים להוסיף מניסיונם, ולשאול שאלות קונקרטיות העוסקות בפחדים של ילדים. אני כאן אתכם לנסות לחשוב יחד ולעזור. עינת גבע יועצת משפחתית ומנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.
 

survivorrr

New member
יש לי קצת בעיה עם חלק מהאמירות.

ראשית חכמה, בואי נסכים על כמה אבני יסוד. 1. פחד זה ענין של הגדרה. הגדרת פחד (לא במושגים אקדמיים אלא במושגים של ילד) זה ענין סובייקטיבי. 2. שגרה מרגיעה ילדים קטנים. שינויים בשגרה מרתיעים ואפילו לפעמים מפחידים אותם. הם לא יודעים ולא מסוגלים להסביר את סיבת הרתיעה (אני מעדיף את השם הזה כי לא תמיד פחד הוא מונח רלוונטי). לפעמים תשובה/הסבר שלהם לרתיעה הוא רק כדי לומר משהו שהם חושבים שיניח את דעתנו אבל אין לו קשר עם המציאות שלנו. 3. כמו שילד לא מסוגל להגדיר פחד או רתיעה - גם אין לו אומדן סכנה עד גיל מאד מתקדם. מכאן שבהרבה מקרים אין קשר בין הרתיעה לבין סכנה. הילד לא מבחין בהרבה סכנות. הרתיעה שלו נובעת מדברים אחרים (למשל שבירת שגרה) ולא מחמת סכנה. את כל אלה אנחנו ההורים חייבים לקבל וחייבים לתפקד במסגרת שהרתיעה כופה עלינו. כמה מילים על אומדן סכנה: כרקע אני מציין שבמסגרת העיסוקים שלי אני עוסק באנשים שמגיעים לתחום לא מוכר עד כדי פחד אמיתי. אני רגיל לעבוד עם אנשים שפוחדים ממש. פיזית. אומדן סכנה אמיתי יש לאדם רק בגיל מבוגר - 25 בערך. בדרך כלל כשהאדם הופך להורה. אומדן סכנה הוא מקור הפחד והוא מקור הזהירות הנגזרת. בגיל 18 למשל, הבחור/ה חושב/ת שהוא יכול/ה הכל. אמדן הסכנה עוד לא מפותח דיו. לכן בכל הצבאות בעולם לוקחים לתפקידי לחימה את הצעירים חסרי אומדן הסכנה. חטייארים כמוני לא יקפצו מאוירונים בגובה 10000 רגל. לבחור בן 18 אין בעיה עם זה. ילד בכלל לא מבין סכנה. זה מושג מופשט שילדים קטנים לא מסוגלים להגדיר לעצמם. לכן לבחורון בן 17 שאתמול הוציא רשיון נהיגה אין בעיה לנסוע 180 קמ"ש כשהוא עוד לא יודע מה הצבע של הכביש. מבוגרים בדרך כלל לא עושים את זה. אז מה נדבר על ילד בן 10 או 6 או 4? זה לא נמצא בסקאלת התובנות שלהם אלא מנסיון. ילד לא יעז לדחוף מסמר לחשמל רק אם התחשמל כבר פעם. הוא לא יקפוץ 8 מדרגות יחד רק אם נפל פעם. סיפור אמיתי (נשבע לכם שכל מילה אמת): הדרכתי לפני הרבה שנים בקורס אזרחי אבל ישבו שם גם אנשי צבא ויצא לדבר על אמדן סכנה אצל ילדים. סיפרתי שם שלא מזמן התפרסם שילד שיחק עם אבא שלו "סטיב אוסטין" (מי שזוכר את סידרת הטלויזיה "האיש השווה מליונים" חלקו אדם וחלקו מכונה) ובלי בעיות הוא קפץ מקומה שלישית למטה. לא קרה לו כלום. אחד הקצינים התחיל לצחוק. שאלתי מה מצחיק אותו. תשובתו: "זה הבן שלי". אמרתי לו שיזהר כי לילד לא קרה דבר ולכן הוא לא יפחד ועלול לקפוץ שוב מקומה שלישית למטה. מה הוא אומר לי? "אל תדאג הוא כבר עשה את זה שוב". שוב לא קרה לו כלום. אולי הוא באמת סטיב אוסטין. לכן לדעתי לא נכון לדבר על פחד אצל ילדים באותם מובנים שאנו מדברים על פחדים אצלנו. מקור הפחד אחר ובהרבה מקרים אצל ילדים אין קשר לאמדן סכנה כי אין אמדן סכנה - אלא אם נפגעו בעבר. לכן ההתמודדות צריכה להיות שונה מעבר לעובדה שצריך לקבל את הרתיעה כלגיטימית. עקרון השיטה: להפוך את הסביבה למוכרת בהדרגה. לפעמים זה יכול לקחת כמה ימים. אז מה?! ילד פוחד להכנס לבריכה של הגדולים אבל מה לעשות שהוא כבר לא מתאים לבריכת התינוקות? עם הבנות שלי עבדתי בהדרגה. לא כדי לפתור בעיית פחד אלא לפתור בעיית רתיעה. בהתחלה ישבה על שפת הבריכה ואני במים ודיברנו. אחרי כמה דקות טיפטפתי קצת מים על הרגל שלה. אחרי שקצת צחקה טבלתי את הבוהן שלה במים לשניה אחת. שוב צחקה. עכשיו כבר לכמה שניות (ואז באה תגובה טיבעית - אבא פיפי). יותר מאוחר המשכנו. הפעם כבר כל כף הרגל נטבלה במים לשניה אחת. אחר כך תפסתי אותה בידיים, הרמתי באויר, טבלתי מהר את הרגלים שלה במים עד הברכיים ומיד החזרתי אותה לשבת על שפת הבריכה. ככה אחרי שעתיים עבודה (אני לא מגזים) בסבלנות רבה, היא כבר לא רצתה לצאת מהמים. הכל היה מוכר ולכן הרתיעה חלפה. פחד לא היה לה כי היא לא הכירה את סכנות המים והבריכה. כל מידע והסבר שניתן לו על העולם לא יועיל כי זה לא אומר לו כלום במיוחד כשמדובר במושגים מופשטים. בגלל שלילדים קטנים אין אמדן סכנה הם עוד לא מסוגלים לקשר בין סכנה לזהירות. הסברת "פחד כמציל חיים" לא אומר לו כלום כי הכל במושגים מופשטים. להסביר "איזהו גיבור - הכובש את ייצרו" לא אומר לו כלום. לפעמים עדיף שימשיך לפחד/להירתע גם כשלדעתנו אין סיבה ממשית. עד הבר מצווה זה יעבור לו ואין טעם לדחוק את הקץ. זה תהליך טבעי. הפחד הממשי בא עם נסיון החיים ולילד אין מספיק נסיון. הוא יפחד מסכין רק אם יחתך. לכן אולי עדיף לתת בידו סכין לא חד ושירגיש פעם חתך קליל. ככל שהילד מתבגר, מכיר סכנות ורוכש נסיון, ניתן להיעזר בו בהגדרת פחדיו ולסייע לו לתפקד במסגרת הפחד או להתגבר עליו. במצב הזה ניתן להתחיל להטיל עליו אתגרים ברמת קושי עולה בהדרגה.
 

שרון230

New member
מנסיון זה עובר

עינת בוקר טוב, אולי את תזכרי שלפני מס' חודשים כתבתי לך שהבת שלי בת 3 פוחדת מהצגות...מליצנים מיובל המבולבל וכל מיני שטויות אחרות. פעלתי על פי עצתך שכמובן מאוד דומה למאמר שכתבת כאן וזה פשוט עבד. הילדה מאוד פחדה מהצגות, מאנשים שדיברו במקרופון בבריכה או בקניון, מליצנים והכל. אפילו היא היתה כבר מדמיינת את הפחד כל פעם לפני שהיינו יוצאים מהבית. היא כבר היתה מדמיינת שאולי יבוא ליצן, שאולי ידברו במיקרופון בבריכה או קניון וכו. בהתחלה לא ידעתי להתמודד עם זה ונתתי לזה המון צומי אבל אחרי התיעצות כאן בפורום דבר ראשון עשיתי הפסקה קטנה. אחר כך חשפתי אותה בהדרגה וברגע שהיא פחדה הייתי פשוט מבינה אותה ושואלת אותה את רוצה שנלך? היא היתה אומרת כן ופשוט הייתי הולכת, או שאומרת בואי נתגבר ביחד, תחזיקי לי את היד..וכו'.. עד שקרה מהפך, המופע הראשון שהיא נחשפה אליו במלואו היה בבריכה במוםעי קיץ הביאו את כל אמני הילדים ואני הלכתי איתה מאחורי הקלעים לפני המופע כאשר הם היו לבושים בבגדים רגילים והיא פשוט ראתה שהם אנשים רגילים וחמודים ופשוט התאהבה בהם ביקשה להצטלם איתם ולחבק אותם והם היו מקסימים ושיתפו פעולה.אחר כך כשהתחילו ההופעות היא היתה מדהימה וכל כך נהנתה אפילו בכתה שנגמר. מאז היא משתפת פעולה ואנחנו מתגברות יחד שלב שלב. ממליצה את הספר סימפל של סופי צדקה זה ספר על ילדה בשם סימפל שהיתה פחדנית וסבתא שלה קנתה לה מפתח פלאים שעזר לה להתגבר על הפחדים. אני נותנת לילדה שלי =בכאילו מפתח קסמים ותמיד מדברת איתה על סימפל כאשר היא מפחדת. סבלנות וזה עובר. יום טוב. שרון
 
תודה רבה על השיתופים, על העדכון

מחמם לב ומעודד תודה ושימשיך.... עינת גבע
 
למעלה