אני מאד מקווה
שמצבה ישתפר, אך ההתייחסות של הרופאים, על פי מה שתיאר בעלי, לא מעודדת.
אומנם עדיין אין תוצאות חד משמעיות אך הם חושבים (על פי הסימפטומים) שמדובר בסוג די אלים שלא יעבור בקלות ולא מדובר בשלב מוקדם.
אני די אופטימית ומניסיון נתקלתי בלא מעט טעויות של רופאים, אך בזמן שהוא חקר את הנושא באינטנרט לאורך החג, נפלו אצלי כמה אסימונים.
אין לי בעיה לשחרר וברור לחלוטין שיהיה כמה שהוא רוצה איתה (מבחינתי זהו זמן שלא יחזור). מה שכואב לי הוא שמלבד לחבק אותו, כשהוא איתי, אין לי יותר מה לעשות.
מודה לך על תגובתך ומאחלת לכל משפחתך בריאות.