כמו כל השבועות הקודמים - בהבדל אחד קטן
היה לי יום הולדת השבוע, וכרגיל שכחתי.
יום הולדת מבחינתי מיועד לתפילה ובקשה.
שעה וחצי לפני תום היום הולדת, חברה טלפנה והזכירה לי, וממילא אין לי כוח להתפלל הרבה. אז ביקשתי מה שביקשתי, והיום בא על סיומו הטוב.
בתחילת השבוע הודיעו לי שהחברות קבעו לשבת במסעדה לכבוד חודש ימי ההולדת שלנו, בנות תמוז. אבל אני שונאת לצאת למסעדות. את החברות אני אוהבת, אבל השנה אין לי מצב רוח. וכבר קבעתי לנסוע לבן שלי, לשחק עם הנכדה, וידעתי שלא יהיה לי חשק עוד בערב לצאת.
אז החברות קיבלו סירוב, אבל הן מכירות אותי וידעו שסביר שלא ארצה לבוא.
הנכדה היתה מדהימה. בת 8 חודשים אנרגטית. ממש התלהבתי ממנה. שעה וחצי נהניתי ושכחתי מהדיכאון.