"ולהקדיש את כל כוחותי ..."
עציון שלום, לצערי אינני יכול לענות תשובה פשוטה או קלה לעניין. אני שמח שאתה מעלה את הבעיה בהקשר האנושי-פסיכולוגי ולא בהקשר הפוליטי, שכן אני משתדל בכל מאודי להרחיק את הפורום הזה מהתנצחויות פוליטיות. אחת החוויות החזקות שלי כהורה לחייל היתה טקס ההשבעה. הן הנוסח עצמו, הן המעמד. נוסח ההשבעה אומר כך: "הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג את עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות ע"י המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת וחירות ישראל". הפיסקא האחרונה העבירה בי צמרמורת. היא ממחישה בצורה החזקה ביותר למי שמתגייס לצה"ל שהוא מתחייב לבצע, אם יידרש, את המשימות הקשות בחייו. הקשה ביותר היא ההתחייבות האחרונה, שאינני רוצה לחזור עליה; אחריה מבחינת הקושי יש משימות של יציאה למלחמה - גם אם אינך בטוח בנכונות השיקול לצאת אליה, ומצבים של הכרעה בדיני נפשות, בין אזרח לחייל, בין חייל לחייל. בשיחה עם הבן על משימת הפינוי, אני הייתי מתחיל בלעבור על נוסח השבועה. "להקדיש אל כל כוחותי", זה אומר לצערנו גם לפנות את המחנך, שבעצמו אמר לך שאתה צריך כחייל לציית לפקודה ולפנות אותו. אני מצדיע למכינה, שאת העומד בראשה אני מכיר אישית, שמבינה בדרכה החינוכית שהסכנה הגדולה יותר מכל הסכנות לקיומה של המדינה הלא-פשוטה שלנו היא באנרכיה ובפריצת מערכת הסמכויות, שהיא תנאי הכרחי לקיומו של כל גוף ממוסד, ובחלוקת העם לעמים נפרדים, כמו שהיה בשעתו בין ישראל ליהודה. ואני מצדיע למחנך שאומר שצריך לפנות אותו, ולבן שלך שכחייל נדרש להתמודד עם הרבה דברים לא פשוטים, וביניהם לפנות את המחנך שלו; זה לא אומר שאסור לשניהם לבכות כשזה מתבצע. זהו אותו סוג של גבורה שהיה לר' יהושע כשבא לפני רבן גמליאל במקלו ובפונדתו ביום הכיפורים שחל לפי חשבונו, כדי להמחיש לדורו ולדורות שאחריו את חשיבותה של הסמכות. אני חושב שמעבר לכל המילים הגדולות האלה, כדאי להתייעץ עם גורם פסיכולוגי מקצועי כהכנה לפינוי. ואני מקווה שאיכשהו כל זה יעבור בשלום, על הבן שלך ועל כולנו.
