איך עושים את הצעד הראשון לקראת....

איך עושים את הצעד הראשון לקראת....

יציאה מהבית בפעם הראשונה? הרחבת השאלה: אני גרה עם אמי בבית הורי מהיום שנולדתי ומעולם לא יצאתי לגור לבד או עם שותפים לא בשכר דירה ולא בדירה משלי ותמיד חלמתי לעבור מהבית של אמא לדירה משלי דירה או פינה שאני יכולה לקרוא לה שלי ושאף אחד לא עומד לי על הראש ודורש דין וחשבון על מעשי לאן אני הולכת מתי אני חוזרת מה אני עושה איפה אני כמה כסף בזבזתי עכשיו אני בתקופה שאין אפשרות בשבילי אפילו לשכור דירה אני חייה בנתים מקיצבה של הבטחת הכנסה אני מובטלת ובזה היתרון היחידי שאני בבית של אמא ואבא והאמת שקצת קשה לי עם זה שאין לי עבודה ואין לי פרנסה שמחזיקה אותי ולמה זה קשה לי כי אני מכירה את עצמי אני יודעת שאני מסוגלת גם בזמנים קשים כמו שהמדינה נמצאת בה למצוא עבודה יש לי את זה אבל בחצי השנה האחרונה המצב בלתי נסבל חוסר עבודה והעובדה שאני בבית עם אמא יש כל הזמן פיצוצים זה מעיק על שתינו והפתרון היחידי הוא שאני יעזוב את הבית כבר ויש כמובן את הפחדים של לעזוב את הנוחיות של הבית לא בגלל שאני אהיה לבד הפחד הוא שמעולם לא גרתי מחוץ לבית הורי ואני לא מכירה מה זה לגור לבד מחוץ לבית
 
ברוכה הבאה ../images/Emo142.gif

תרצי כוס
? (כשלא שוכחים, זה בד"כ איך שמקדמים כאן משתתפים חדשים...) האם יורשה לי לשאול אותך מספר שאלות? פשוט קראתי את הסיפור שלך, ואיכשהו קצת קשה לי לחשוב על עצה מבלי לשאול כמה דברים. ראשית, בת כמה את? (רק אם את רוצה, את לא מחוייבת לספר כלום אם לא בא לך). ושנית, במה את עוסקת? נשמע לכאורה שהדבר הראשון החשוב הוא למצוא עבודה, ורציתי לדעת מהם התחומים בהם את מחפשת. לפעמים איפה שיש קושי במקום אחד, ע"י מעט גמישות אפשר למצוא כיוון שונה, שגם יאפשר התקדמות.
 
תודה על הקפה אף אנלא מתנגדת לזה

שאלה ראשונה: אני בת 35 שאלה שניה: אני מובטלת - מחפשת עבודה במזכירות משפטית וכל המשתמע מזה. שאלה שלישית: אוהבת לצלם אוהבת לטייל אהרה: לא כל עבודה יכולה להתאים לי - למשל - שטיפת כלים, יש בעית קרסולים רצינית אנלא יכולה לעמוד מעבר לשעה על הרגלים יש בצקות ובעיות עם הגידים, למשל עוד משהו - הנהלת חשבונות - אני דיסקולקולטית קשה - דיסלקטיה במטמטיקה יש לי גם בעיות קשב וריכוז בעית מוטוריקה קלה והשתעממות מעבודות מונוטוניות שזה אומר - למשל - עבודת קלדנות אצל שופט רק קלדנות בלבד תוך כמה ימים שבוע עד חודש אני אשתעמם מהר מאוד מזה אני מחפשת עבודה דינמית שגם היא בסופו של דבר מסתכמת כחוזרת על עצמה אבל היא יותר מעניינת כי אני פעילה בהרבה תחומים כל יום עשיה של הדברים וזה פחות מעיק ופחות משעמם, עכשיו יש בעיה נוספת כתוצעה מהדיסקולקולטיה אני לא מסוגלת לעשות מעבר לשני דברים, מעבר לזה אני קופאת על שמרי ולא מסוגלת לפעול וכשאני בלחץ אני תמיד במשימה אחת שתים חוזרת "לקו הזינוק" אני צריכה להתחיל מהתחלה תמיד את אותה המשימה אני יעשה אותה על הצד הטוב ביותר כמו כל בן אדם נורמלי אחר אבל ברגע שהתבלבלתי אני לא מסוגלת לחזור לנקודה בה הפסקתי אין לי מושג למה משום מה זה קיים. אבל יש לי תכונות אחרות רבות טובות כמו למשל שאני עושה את העבודה לאט וטוב וכשאין לידי לחץ זו אחת הסיבות שאני לא יעבוד במקום מלחיץ אחרת התפוקה שלי נדפקת ויעילות שבי לא עובדת ולא צריכים עובדת כזו בשום מקום שעובד תחת לחץ (אנלא מרגישה רע עם זה אני יודעת מה המגרעות שלי וככה אני יודעת איפה לא להכנס לעבוד)
 
מה זהו שפכתי הכל החוצה נעלמה העזרה?

דיסלקטיה זה איזה מן דפקט כזה שמבריח אנשים כזה דא כאילו? שאני אבין כי לפי הבנתי דיסלקטיה זה לא פיגור וזה לא מחלה מידבקת (אולי כן......)
 

David Ochayon

New member
אין הרבה מה להגיב בהקשר של הפורום

משתמע מההודעה שלך שהבעיות הן הרבה יותר גדולות מאשר מתי להדליק את הדוד מים או איך לשלם חשבון חשמל. למצוא עבודה זאת בעיה די קשה שהרבה אנשים בארץ חווים לאחרונה וזה לא דבר שאפשר כל כך לעזור בו בעזרת פורום אלא רק להשתתף בצערך. גם את הבעיות שלך עם ההורים אף אחד פה לא ממש יוכל לעזור לך לפתור. אולי תמקדי את השאלות שלך קצת ותסבירי יותר במה את צריכה עזרה
 
סליחה מראש

אבל אם אין לך עצה שתעזור לי אל תכתוב וא תגיב והבעיות שלי לא כאלה גדולות אוקי? ואל תשתתף בצערי כי אין לי צער אוקי? שוב אם אין לך עצה או דרך מחשבה איך לעזור אל תגיב ואל תפנה תגובתך לא עוזרת לי אני מחפשת פתרונות לא אנשים שישתתפו בצערי שלא קיים כלל וכלל מקובל עליך מה שכתבתי?
 
שלום לך

קודם כל, אף אחד לא נעלם איך ששפכת הכול החוצה. אנשים עונים כאן בהתנדבות ולא כולם נמצאים כל דקה ודקה בפורום. מעט סבלנות והכול יפתר. לגבי עזיבת הבית. אין ברירה אחרת חוץ מלעשות את זה. מה שצריך זה עבודה. האם יש לך אפשרות להתארח אצל חברה באזור שאת רוצה לעבור לגור בו עד שתמצאי משהו? אם את רוצה לעזוב את בית ההורים לדירה אחרת אבל באותה העיר, אז אין לך מנוס חוץ מלחפש, כי אין אפשרות להחזיק דירה ללא עבודה. אלא אם תמצאי דירה עם כמה שותפים ואז הקצבאות שאת מקבלת יספיקו לך כדי לשלם את חלקך בהוצאות הדירה, אבל אז עליך להתפשר כי את גרה בדירה עם עוד אנשים ואין לך את החופש המלא לעשות כרצונך. לגבי עניין הדיסלקציה: בעבר עבדתי בסוכנות דואר פרטית. הבוס שלי היה דיסלקט לחלוטין. היתה לו דיסלקציה של מתמטיקה (סליחה שאני לא משתמשת במינוחים המקצועיים), הוא ראה וכתב מספרים הפוך, היתה לו גם בעיה עם הכתב, הוא גם לא היה קריא וגם היו לו שגיאות כתיב קשות מאוד. הדיסלקציה שלו התבטאה גם בדיבור לא כל-כך מובן, אך למרות כל הבעיות האלו הוא ניהל סוכנות דואר שהיא הרי כמעט בנק לכל דבר ואין איך להתחמק ממספרים ומכתיבה, אבל הוא התאמץ מאוד ועדיין מתאמץ כדי להתפרנס בכבוד. אני לא מנסה לייעץ לך מה לעשות, אך אני בטוחה שעל אף המגבלות שלך תוכלי למצוא עבודה שתתאים לך. לפעמים יש צורך להתפשר כדי להשתפר, גם בחיים האישיים ובכלל בחיים. גם אני תמיד עבדתי בעבודות לא לרוחי ששיעממו אותי למוות. אבל חייבים להתפרנס. אני מאחלת לך המון הצלחה!
 
בואי נבהיר משהו

אנשים באים לפה ושואלים שאלות, ואני שמחה לענות. זה מעניין אותי, זה נחמד לי כשאני יכולה לעזור, ולא הייתי פותחת את הפורום הזה מלכתחילה אם זה לא מה שהתכוונתי לעשות. אך עם זאת, אני לא עובדת בשביל אנשים כאן (וגם לא משתתפיו האחרים של הפורום.). לתזמן אותי, או להתלונן על "השירות הגרוע" שמקבלים כאן, זה לא לעניין. אני נמצאת כאן הרבה כשהדבר מתאפשר, זה נכון, אבל אני לא בודקת מה קורה כל שניה וחצי, וגם כשאנשים כותבים, לא תמיד יש לי זמן לענות. כאלו הם פורומים, ואת רואה הודעות שמגיבים עליהן גם ימים לאחר שהן נכתבו. ועכשיו בקשר לדברים שהעלית: ממה שאת מתארת, נשמע שראשית באמת כדאי למקד את המאמצים במציאת עבודה. אני מבינה את הרצון לא להתפשר, אבל העובדה היא שקיים קושי עצום במציאת "עבודה מושלמת" -בה הכל בדיוק כמו שאנחנו רוצים, היות ואנחנו עובדים עבור אחרים - ולא הם עבורנו.אני יכולה להבין את הטיעונים הכלכליים בדבר הנוחות שהעלית, אבל דעתי האישית היא שהמעבר החוצה מבית הורייך הוא נחוץ מאוד: כמו כל בעל חיים אחר, הורינו מחנכים ומגדלים אותנו מתוך מטרה שנוכל לחיות חיים בוגרים עצמאיים . ייתכן שחלק מהמתח בינך ובין אמך נובע מכך שבתוך תוכה אף היא מצפה לראות אותך עומדת ברשות עצמך. אין לי עצה קונקרטית לתת לך במובן של חיפוש העבודה, מלבד אולי העצה להתבונן על דברים בצורה רחבה יותר: נניח ואת מתפשרת על עבודה, אבל פתאום מסוגלת להרשות לעצמך מקום משלך, פינה שהיא כולה שלך, לקיים משק בית, לגדול מבפנים, להפוך לעצמאית. האם תחושת השחרור והגדילה הנובעת מהאפשרויות החדשות לא מפצה במידת מה על כך שהעבודה אינה כל מה שחלמת, או שאת מעדיפה להמשיך ולהמתין, להמשיך ולחפש, ובנתיים להשאר באותה מסגרת סגורה שאת מכירה?
 
למעלה