איך עושים מעברים בחיים עם אנשים שמכירים ?!

[Zadig]

יש פרקים שלמים בחיים שאין להם פרוטוקול אז צריך לאלתר. אבל לוקח זמן עד שמגיעים לנינוחות עם מה שקרה/קורה.

מכיר אחת ששוברת בזויות; מהרגע שהיא מכירה, היא צוברת כעסים על דברים שלא שמים לב אליהם, ואז קורה משהו, היא שופכת לאגר, מתרחשת התפוצצות, ואז מי מכיר אותה/אותך. ילדותי וחסכוני.

ככה, דיי סתם בדר"כ, נמצאים עם אנשים, אפילו מכירים שנים; אבל פרקים שלמים בחיים שלהם לא מכירים. זורמים. מכירים עוד, חווים עוד, מדברים עוד, ומתקיים פער שצריך לגשר עליו, בין מה שאצלי לבין מה שאצלו/ה. אחרת, דברים נשמעים לפתע מוזר או לא מובנים לחלוטין, אם מובנים בהחלט שלא משאירים לך מקום.

אני מהמלקטים הוירטואוזים. זה שוחק את הפרקים.
בסרטים זה הולך ככה: !pack your bags and leave

 

[קלייטון.ש]

יש שיר מפורסם שמתאים למשפט האחרון של ההודעה שלך, והנה הביצוע הכי טוב שאני מכיר לו

 

[צליליתה1]

אני מכירה כזאת ,בדיוק ״שוברת בזווית״
אבל יש לה שכלול לטכניקה
שוברת-נעלמת-ממחזרת
כלומר, ברוגז ברוגז לעולם, ואז שבועות, חודשים ,שנים אחרכך היא תמצא אותך
וקדימה לדרך, מתחילים מחדש.
כך שבקפה הראשון יש המון על מה לדבר: על כל מה שעבר עליה בשנים החסרות.

אנחנו היינו מאוד קרובות, גם פיזית, גרנו בשכנות, כל כך קרוב שכשהיא באה לבקר יכלה לקחת איתה את הטלפון עם החוט (זקני הפורום בוודאי זוכרים את הטלפון המחובר לקיר) כדי לא לפספס שיחה ״חשובה״. הפרידה כאבה לי אבל כאב עוצמתי מאוד, חד, וזהו, נגמר. כשחודשה החברות, ביוזמתה, בעקבות פגישה מקרית, לא יכולתי לחזור לאותו המקום ואנחנו יותר סוג של ידידות/מכרות, וגם זה לפעמים מרגיש לי יותר מדי.

אין לי מושג איך מרגישות החברות/צ׳ילבות האחרות, אבל אני כל הזמן שומעת איך היא נפרדה בכעס גדול מזאת, לא מוכנה לראות יותר את ההיא, וכעבור זמן דברים מתהפכים.

 

[קלייטון.ש]

אני מכירה כזאת ,בדיוק ״שוברת בזווית״
אבל יש לה שכלול לטכניקה
שוברת-נעלמת-ממחזרת
כלומר, ברוגז ברוגז לעולם, ואז שבועות, חודשים ,שנים אחרכך היא תמצא אותך
וקדימה לדרך, מתחילים מחדש.
כך שבקפה הראשון יש המון על מה לדבר: על כל מה שעבר עליה בשנים החסרות.

אנחנו היינו מאוד קרובות, גם פיזית, גרנו בשכנות, כל כך קרוב שכשהיא באה לבקר יכלה לקחת איתה את הטלפון עם החוט (זקני הפורום בוודאי זוכרים את הטלפון המחובר לקיר) כדי לא לפספס שיחה ״חשובה״. הפרידה כאבה לי אבל כאב עוצמתי מאוד, חד, וזהו, נגמר. כשחודשה החברות, ביוזמתה, בעקבות פגישה מקרית, לא יכולתי לחזור לאותו המקום ואנחנו יותר סוג של ידידות/מכרות, וגם זה לפעמים מרגיש לי יותר מדי.

אין לי מושג איך מרגישות החברות/צ׳ילבות האחרות, אבל אני כל הזמן שומעת איך היא נפרדה בכעס גדול מזאת, לא מוכנה לראות יותר את ההיא, וכעבור זמן דברים מתהפכים.

זה אחד המאפיינים של הפרעת אישיות גבולית. נקווה שאין לה גם את השאר.

 

[פונדיצ'רי]

אני מכירה כזאת ,בדיוק ״שוברת בזווית״
אבל יש לה שכלול לטכניקה
שוברת-נעלמת-ממחזרת
כלומר, ברוגז ברוגז לעולם, ואז שבועות, חודשים ,שנים אחרכך היא תמצא אותך
וקדימה לדרך, מתחילים מחדש.
כך שבקפה הראשון יש המון על מה לדבר: על כל מה שעבר עליה בשנים החסרות.

אנחנו היינו מאוד קרובות, גם פיזית, גרנו בשכנות, כל כך קרוב שכשהיא באה לבקר יכלה לקחת איתה את הטלפון עם החוט (זקני הפורום בוודאי זוכרים את הטלפון המחובר לקיר) כדי לא לפספס שיחה ״חשובה״. הפרידה כאבה לי אבל כאב עוצמתי מאוד, חד, וזהו, נגמר. כשחודשה החברות, ביוזמתה, בעקבות פגישה מקרית, לא יכולתי לחזור לאותו המקום ואנחנו יותר סוג של ידידות/מכרות, וגם זה לפעמים מרגיש לי יותר מדי.

אין לי מושג איך מרגישות החברות/צ׳ילבות האחרות, אבל אני כל הזמן שומעת איך היא נפרדה בכעס גדול מזאת, לא מוכנה לראות יותר את ההיא, וכעבור זמן דברים מתהפכים.

עם הגיל והתמעטות החברים שאפשר לבלות איתם, אני לא מנתקת אף קשר. מכילה כמעט את כל המשוגות . לפעמים אנשים צריכים פסק זמן ואז הם חוזרים כמו חדשים.

 

[Zadig]

עם הגיל והתמעטות החברים שאפשר לבלות איתם, אני לא מנתקת אף קשר. מכילה כמעט את כל המשוגות . לפעמים אנשים צריכים פסק זמן ואז הם חוזרים כמו חדשים.

מכיר את תובנת "פסק זמן". אבל עם השנים נראה שאנשים לא באמת משתנים. בכל פעם שנפגשים צריך לשים קסדה על הראש בזמן קידוח. מצד אחד יש מה לאהוב ומצד שני יוצא מופרע/מוטרד/נבוך...קשה להתנחם רק ב"אולי זה ענין של מינון" כי לא בהכרח שהבעיה אצלי. ואז נופל לפח אחר ששופט את עצמי על צתדקנותי ? ובקיצור כאב ראש.

 

[oופהו 1]

מכיר את תובנת "פסק זמן". אבל עם השנים נראה שאנשים לא באמת משתנים. בכל פעם שנפגשים צריך לשים קסדה על הראש בזמן קידוח. מצד אחד יש מה לאהוב ומצד שני יוצא מופרע/מוטרד/נבוך...קשה להתנחם רק ב"אולי זה ענין של מינון" כי לא בהכרח שהבעיה אצלי. ואז נופל לפח אחר ששופט את עצמי על צתדקנותי ? ובקיצור כאב ראש.

אנשים בדרך כלל אינם משתנים.
משתנים ההתיחסות, הסבלנות, הסובלנות, הרצון שלנו להמשיך בקשר.
רשימת 'בעד ונגד' של מה עושה לי טוב בקשר ומה לא, מציגה את התמונה האמיתית.
לפעמים, אין ברירה. התמונה עומדת מול עינינו.
כמה כאב ראש.
זמן לנתק.
והחיים ממשיכים.

 

[אבח"י]

יש פרקים שלמים בחיים שאין להם פרוטוקול אז צריך לאלתר. אבל לוקח זמן עד שמגיעים לנינוחות עם מה שקרה/קורה.

מכיר אחת ששוברת בזויות; מהרגע שהיא מכירה, היא צוברת כעסים על דברים שלא שמים לב אליהם, ואז קורה משהו, היא שופכת לאגר, מתרחשת התפוצצות, ואז מי מכיר אותה/אותך. ילדותי וחסכוני.

ככה, דיי סתם בדר"כ, נמצאים עם אנשים, אפילו מכירים שנים; אבל פרקים שלמים בחיים שלהם לא מכירים. זורמים. מכירים עוד, חווים עוד, מדברים עוד, ומתקיים פער שצריך לגשר עליו, בין מה שאצלי לבין מה שאצלו/ה. אחרת, דברים נשמעים לפתע מוזר או לא מובנים לחלוטין, אם מובנים בהחלט שלא משאירים לך מקום.

אני מהמלקטים הוירטואוזים. זה שוחק את הפרקים.
בסרטים זה הולך ככה: !pack your bags and leave

ישנם, רגע לפני שקורה "עימות" אומרים: "זה אני, לא את/ה" ומתחפפים. ישנם כאלה, כל עוד בוערת התשוקה נמצאים, ברגע שבסקס מתחילים לפנטז על "אחר/ת" עוזבים. וישנם שחיים שנים ללא סקס עם השני/ה בצמד, וחיים נהדר.

 

[oופהו 1]

אני נחשבת משמרת חברויות, אבל כנראה שגם לזה יש גבול.
ישנה אחת, יותר נכון, היתה אחת, לה כתבתי מכתב פרידה אחרי שנים של חברות הדוקה וטובה- נראה שזמן להיפרד. תודה על השנים הטובות, רק טוב והצלחה בשנים הבאות.
תוך כמה ימים הגיעה שיחת טלפון- קבלתי את המכתב. בדיוק יוצאים לטיול. אתקשר כשנחזור.
עברו כ-10 שנים. כבר לא מחכה לשיחה..
אם לא מתאים, לא מתאים.

 

[אבח"י]

עם הגיל והתמעטות החברים שאפשר לבלות איתם, אני לא מנתקת אף קשר. מכילה כמעט את כל המשוגות . לפעמים אנשים צריכים פסק זמן ואז הם חוזרים כמו חדשים.

אני מכיר את הגישה הזו. בת זוגי אמרה לי לאחרונה: יש לך חיים חברתיים עשירים במרשתת. לא נראה לי שתסבול מ"היעדר" בני אדם סביבך כשתזדקן ותשאר ללא חבר/ה, רע/מכר/ה, /ידיד/ה. הוסיפה, אני מקווה שלא תשכח או תפרד ממני [ אם אחיה ] ובוודאי שלא תפרד מצאצאיך וצאצאי צאצאיך. היא לא נפרדת. גוררת אתה קשרים מימי הפרה היסטוריה. לשמחתי, חלק מהזוועות שנגררו אחריה או בעטיהּ כבר אינם יותר.

 

[אבח"י]

אני נחשבת משמרת חברויות, אבל כנראה שגם לזה יש גבול.
ישנה אחת, יותר נכון, היתה אחת, לה כתבתי מכתב פרידה אחרי שנים של חברות הדוקה וטובה- נראה שזמן להיפרד. תודה על השנים הטובות, רק טוב והצלחה בשנים הבאות.
תוך כמה ימים הגיעה שיחת טלפון- קבלתי את המכתב. בדיוק יוצאים לטיול. אתקשר כשנחזור.
עברו כ-10 שנים. כבר לא מחכה לשיחה..
אם לא מתאים, לא מתאים.

לא משמר כלום, בשביל מה?!
ביום שמתחילים להתחשבן, מתחילים להרגיש נוח כדי להעיר לך ולשפוט אותך - זה הזמן להתחפף. גם כך האמונה שלי בבני אדם אינה גבוהה במיוחד. אני מאמין לילדי הגן, גם ילדי ביה"ס, כפרפרזה על שירו של עמיחי.. אבל זהו. תלמידי חט"ב ותיכון הם מפלצות לא קטנות, כשהם רוצים. חברים מהילדות אין לי. היה אחד, שכשהיינו בראשית שנות ה- 20 שלנו הציע לי את עצמו כ"ניסוי", גרר אותי לעוד 2 מפגשים ואז נעלם לו. אז זה אולי היחיד שגררתי עד גיל 22. החברים, אם יש לי, הם בני ההווה ולא בני העבר, לעולם.

 

[שיח סלימאן]

אני מהמלקטים הוירטואוזים. זה שוחק את הפרקים.
בסרטים זה הולך ככה: !pack your bags and leave

משפט הסיום שלך מזכיר לי אמירה בדואית של צפון סיני בתחילת שנות השמונים, שיל חג'ארכּ יעני שא את האבנים שלך.

בשלהי המאה הקודמת הבדואים בסיני התחילו לבנות צריפים ואפילו בתי אבן במקום האוהלים אבל לא כמונו בבניית קבע אלא היו בונים את הקירות מאבנים/בלוקים כמו שהילדים בונים מקוביות ומחפים בכפות דקלים או בפח וכאשר הגיע זמן הנדידה היו מעמיסים את האבנים על משאית ועוברים למיקום הבא.

כתוצאה מזה כשרצו לומר למישהו יאללה תח'פף מכאן היו אומרים לו שא את אבניך במשמעות של pack your bags.

 

[oופהו 1]

משמרים רק קשר שטוב לנו בו.
כשחברים ותיקים, לאו דוקא מהילדות, אינם נעלמים בשעה קשה, זו חברות שכדאי לשמר.

אפרופו חברים מהילדות-
בהגיענו לגיל חמישים אורגנה פגישת כתה ח1.
ארבע בנות, לא כולנו החברות הכי טובות בבית הספר, נפגשות מאז, כבר מעל עשר שנים, כל כמה חודשים.
אין תכָכים, קנוניות, סכסכנוּת של גיל הילדות והנערות.
יש אוזן קשבת, חיבוק, שיתוף, תמיכה, גם ביקורת לפעמים.
משהו אחר לחלוטין. שווה שהקעה.

 

[Zadig]

משמרים רק קשר שטוב לנו בו.
כשחברים ותיקים, לאו דוקא מהילדות, אינם נעלמים בשעה קשה, זו חברות שכדאי לשמר.

אפרופו חברים מהילדות-
בהגיענו לגיל חמישים אורגנה פגישת כתה ח1.
ארבע בנות, לא כולנו החברות הכי טובות בבית הספר, נפגשות מאז, כבר מעל עשר שנים, כל כמה חודשים.
אין תכָכים, קנוניות, סכסכנוּת של גיל הילדות והנערות.
יש אוזן קשבת, חיבוק, שיתוף, תמיכה, גם ביקורת לפעמים.
משהו אחר לחלוטין. שווה שהקעה.

נראה לי שאצל גברים הענינים אחרת, עצורים/מופנמים/פסוניסטים...

 

[יוסי ר1]

עם הגיל והתמעטות החברים שאפשר לבלות איתם, אני לא מנתקת אף קשר. מכילה כמעט את כל המשוגות . לפעמים אנשים צריכים פסק זמן ואז הם חוזרים כמו חדשים.

או לחילופין - לטפח חברויות חדשות. בכל גיל זה אפשרי.

 

[ELIUSA1]

יש פרקים שלמים בחיים שאין להם פרוטוקול אז צריך לאלתר. אבל לוקח זמן עד שמגיעים לנינוחות עם מה שקרה/קורה.

מכיר אחת ששוברת בזויות; מהרגע שהיא מכירה, היא צוברת כעסים על דברים שלא שמים לב אליהם, ואז קורה משהו, היא שופכת לאגר, מתרחשת התפוצצות, ואז מי מכיר אותה/אותך. ילדותי וחסכוני.

ככה, דיי סתם בדר"כ, נמצאים עם אנשים, אפילו מכירים שנים; אבל פרקים שלמים בחיים שלהם לא מכירים. זורמים. מכירים עוד, חווים עוד, מדברים עוד, ומתקיים פער שצריך לגשר עליו, בין מה שאצלי לבין מה שאצלו/ה. אחרת, דברים נשמעים לפתע מוזר או לא מובנים לחלוטין, אם מובנים בהחלט שלא משאירים לך מקום.

אני מהמלקטים הוירטואוזים. זה שוחק את הפרקים.
בסרטים זה הולך ככה: !pack your bags and leave

מעניין שדיברת על פרקים שלמים לא מוכרים. יש לנו חברים שהם היו החברים ''הראשיים'' שלנו. הם לאחרונה חלו ובקושי מתפקדים. כמובן שמשתדלים לסייע להם כמייטב. יש להם בן בן 32 שלא מקנה להם הרבה נחת והם אינם סומכים עליו ושיקול דעתו ויש להם סיבות לאור עברו. הם גם לא עודדו אותו לבקר אותם כי טענו שאם יגיע יצטרכו לטפל בו במקום ההפך. לאחרונה הוא ביקר למרות הכל. בא, דפק בדלת ונכנס וקיבל שוק ממצבם. הוא התקשר אלי וסיפר שאין לו קצה חוט מה לעשות וגם שאם יקרה להם משהו הוא אינו יודע למי לפנות בקשר לירושה. העלתי את הנושא איתם בלי לספר שזה בא ממנו. מסתבר שלא עשו דבר. הוא אמנם בנם היחיד אבל הם מחפשים אפוטרופוס שינהל את הירושה כי מפחדים שהוא יבזבז הכל תוך תקופה קצרה. הם לא הציעו לי את התפקיד כי עד לאחרונה היינו יוצאים לטיולים ביחד. בקיצור ניסיתי ככל יכולתי לשכנע שהדבר חשוב אבל לאור ההתנהלות לאחרונה (גם לפני שחלו הוא היה דחיין סידרתי), אין סיכוי שמשהו יקרה בקרוב. עצוב אבל אני לא יכול לעשות הרבה מה גם שאני נמצא בנסיעה לחודשיים.

 

[billy the kid777]

sia
thick skkcin and ellastyeticol heart
this one is for free
SIA