איך שדברים מתהפכים

נירה63

New member
איך שדברים מתהפכים

ממש במקרה הגעתי לפורום הזה, הספקתי הבוקר לקרוא כמה דברים וכולי התעלות מההתייחסויות המעודדות והתומכות שלכם. אני אישה ואמא בסביבות גיל ה-40, כשקראתי את הדברים נזכרתי בהיותי ילדה, הורי נתנו לי המון חופש דבר שהתפרש על ידי כחוסר איכפתיות, יכולתי לצאת מהבית ולחזור אחרי שבועיים ואז...חשבתי שלאף אחד לא איכפת ממני... היו עוד כמה וכמה דברים שחשבתי שהם מעצבנים ודופקים לי את החיים... היום כאמא אני מוכרחה לומר לכם שהכי הכי חשוב זה להקדיש לילד/ה המון חום,אהבה, ובעיקר להאמין ולחזק את הילד,זה הבסיס לעתיד,בלי החיבוק, התמיכה,האמונה שהילד שלך הוא הכי הכי בעולם...יהיה לו או לה קשה לצעוד בשביל הנכון. ולאותם בני נוער כאן שכותבים, גם אם לעיתים זה נשמע כאילו הוריכם לא מבינים,ולא איכפתיים ולא תומכים...עיצה מאוד אישית... הסתכלו על הדברים הטובים שיש כי יש אני בטוחה, האמינו בעצמכם משום שודאי יש במה להאמין...והמשיכו בחייכם מתוך אמונה מלאה שהוריכם אוהבים אבל לא תמיד כולנו יודעים להעביר את אהבתנו בצורה הנכונה. מאחלת לכולם כאן לצמוח, להתפתח ולפרוח ובעיקר בעיקר... להרגיש בחום ובאהבה מהוריכם. סוף שבוע נהדר לכולנו.
 

עינת

New member
ברוכה הבאה נירה ../images/Emo140.gif

ותודה על הפירגון. את מוזמנת לקחת חלק פעיל פה איתנו
כאם את בודאי יודעת שאנחנו מהלכים בשבילים שאף אחד לא לימד אותנו לצעוד, למקצוע החשוב ביותר (הורות) אף אחד לא דורש מאיתנו תעודה ולכן החכמה לדעתי היא ללמוד את האיזון בין חופש ובין סגירות בין להיות הורה ומצד שני חבר בין לאהוב אבל לא לחנוק בין לתמוך ובין לתת עצמאות...
 
למעלה