איך שואלים בלי לבלבל יותר מדי?

טל 4

New member
איך שואלים בלי לבלבל יותר מדי?

שלום, בתי בת 3 ולפני חודש נולד לה אח קטן (מה שכמובן גורם לשינויי התנהגות מובנים מצדה). כחלק מהצפיה בטיפול בתינוק היא שואלת ומתעניינת באיבר המין שלו - שהרי הוא שונה משלה - ועד כאן הכל תקין ומובן. לפני ימים ספורים היא ביקשה "לעזור" לעשות אמבטיה לתינוק, ובעת הרחצה נגעה גם באיבר מינו והעירה שהאיבר רך. שאלתי אותה בעדינות כיצד לדעתה זה בדרך-כלל והיא ענתה "קשה-קשה". ניסינו לשאול היכן ראתה איבר כזה, ותחילה לא קיבלנו תשובה, ובהמשך ענתה ששני ילדים מהגן (בני פחות מ-3) הורידו את המכנסיים בחצר הגן. לצערי התשובה הזו לא מרגיעה אותי (לא שאני חושד שאותם ילדים, שאני מכיר כילדים קצת 'שובבים' אבל חמודים ולא באמת מזיקים, עשו משהו מעבר להורדת מכנסיים, מה גם שאני מטיל ספק בכך שאכן איברם התקשה באופן בולט באותו מעמד...) למרות שאשתי טוענת שאני סתם נלחץ. האם תוכלו לייעץ לי האם אמנם התבטאות כזו שתיארתי היא סבירה או שמא צריכה להדליק נורה אדומה? אם אמנם אתם סבורים שההתבטאות 'חשודה' - כיצד אתם מציעים לי לברר את העניין, מבלי לבלבל את הילדה יותר מדי ומבלי לחשוף אותה - דרך השאלות שלי - לדברים שאיני מעוניין לחשוף אותה אליהם שלא לצורך? שהרי ייתכן שבאמת לא קרה שום דבר משמעותי ושעצם ייזום שיחה כזו מצידי יעלה שאלות הבהרה מצידה, בעוד שאינני מעוניין לפתח שיחה בה אני מספר לה על פדופיליה והתנהגויות מיניות חריגות! תודה מראש על עזרתכם.
 

גן חיות

New member
תגובה

גם בעיני ההתבטאות של בתך חשודה. אם אתה לא רוצה לעשות מזה סיפור וחקירה, הכי פשוט זה לא לשאול. שימו לב לציורים שלה ולהתנהגויות שלה. לפעמים דברים שקודם נראו "תמימים" פתאום יש להם משמעות הוספת אם אתה חושד/יודע שהיתה התעללות מינית. לדוגמה, כאשר בתי היתה קטנה, היתה מרימה את השמלה כל הזמן "להראות את התחתונים היפים". הגננת הבהירה לי שזה בהחלט נורמלי בגיל הזה ועניין של חינוך וזמן. בשלב מאוחר יותר, התברר לי במהלך טיפול פסיכולוגי שלה שגם כשהיתה עוד בחיתולים, מישהו "דחף לה שך אצבעות". פתאום היה ברור לי מדוע היא כל הזמן עשתה את זה. אז לא היה לי שום חשד. יש במספר מקומות, כולל אתר מקום, רשימה של סימפטומים והתנהגויות שעשויות להעיד שהיתה התעללות מינית. כל סימן לבד לא אומר כלום. ריבוי סימנים שווה סימן קריאה.
 

טל 4

New member
תודה ושאלה קטנה נוספת

תודה גן חיות, אני אכן לא מבחין כעת בסימנים אחרים. אמנם יש שינויי התנהגות כמו עצבנות והתפרצויות, אך את אלה נראה לי בהחלט נכון לשייך להתמודדות שלה עם הולדת אחיה לפני כחודש. רציתי לשאול על נקודה אחת שקראתי בהודעה קודמת שלך בפורום - סיפרת על ציורים שציירה בתך של ראש עם הרבה ידיים. בתי בד"כ מציירת גפיים (רגליים וידיים) ארוכות במיוחד, ולא תמיד מציירת גוף - וזה נראה לי נורמלי מבחינת יכולת הציור של ילדה בגילה. פעם אחת באמת ציירה סביב ראש המון רגליים/ידיים ובהנאה רבה בקשה ממני לספור. לא ייחסתי לכך כל חשיבות באותה עת. לא מצאתי התייחסות לסימן כזה במרבית 'רשימות הסימפטומים' (כולל באתר מקום) ואשמח אם תוכלי להסביר באופן כללי מה עומד מאחורי זה, שכן לא מדובר בציור בעל אופי מיני. ושוב תודה.
 

גן חיות

New member
אני יכולה לענות רק לגבי הציור של בת

הפסיכולוגית שטיפלה בה אז הסבירה שריבוי הידיים זה בעצם התחושה שלה ש"מישהו" עם הרבה ידיים תוקף אותה והיא לא יכולה להתגונן. לציור לא היה אופי מיני כלל. היו שתי גרסאות. באחת היה ראש והמון ידיים ובשניה העיניים בראש בכו. אני לא מומחית לציורי ילדים. ממליצה שתפנה לארגול כמו אל"י(בטאגליינס למעלה) ותבקש ייעוץ טלפוני. יותר מפעם התייעצתי איתם ללא צורך להזדהות ופסיכולוגית עלתה על הקו והקשיבה והסבירה והדריכה. הם יכולים לתת לך כיוון. מוכרחה לציין דבר שלא נעים כל-כך להזכיר: לילד אין מקור של ידע מיני ולא אמור להיות לו ידע מיני כלל בגיל של בתך. זה בהחלט מעורר סימן שאלה גדול בעיני.
 

טל 4

New member
פניתי הבוקר לאל"י

שוחחתי עם מתנדבת (לא פסיכולוגית) והיא המליצה על הגישה שגם את הצעת - לא לחקור יותר מדי, מחשש שהילדה תחוש לא בנוח ותענה תשובות שקריות רק כי היא מרגישה שלכך מצפים ממנה. להמשיך לעקוב בקפדנות אחר סימפטומים נוספים אפשריים (ולכן שאלתי על הציור). במהלך השיחה איתה נזכרתי פתאום בהסבר אפשרי למה שבתי אמרה, וששכחתי לציין קודם: יש בגן שלה כמה בובות-תינוק שאפשר להלביש ולהפשיט, ולפחות אחת מהן היא בובת תינוק בן, עם איבר מין. ייתכן שהיא משווה את אחיה לבובה, ושמה לב שהאיבר של הבובה קשה (כי הוא עשוי מפלסטיק, לא כי הוא זקור). האפשרות הזו אמנם מרגיעה אותי קצת, אבל אני עדיין לא לגמרי שקט ואמשיך לעקוב. מאחל לך המון הצלחה בהמשך ההתמודדות של בתך ושלך, ושוב תודה רבה.
 

לב אם

New member
הי טלי

ברוכה הבאה. אני מאד מקווה שאכן הניחוש שלך על מקור ההשוואה נכון. מצטרפת להמלצות לפני שלא לחקור יותר מדי ויחד עם זה להשאר מאד קשובה לילדה, לשוחח אתה הרבה (על כל דבר , על עולמה, על מה שהיא חושבת ומרגישה - אם סתם ואם בעקבות סיפור), לשחק אתה במשחקי תפקידים ובכלל להקדיש לה המון זמן כדי לתת לה את ההרגשה שהיא נשארה מרכז עולמך גם אם נולד אחד קטן שאותו שתיכן אוהבות. כל הפעולות שהצעתי ממילא רצויות לילדה בגילה ובודאי לילדה שאך זה נולד לה אח קטן, אך הן גם מהוות בקרה תמידית שלך לאיך היא מרגישה ואם תראי שאת עדיין מודאגת תוכלי להפגש עם איש מקצוע שיעזור לבחון יותר לעומק את הגורם לכך. ושוב - מקווה מאד שרק אזעקת שוא
 
למעלה