איך שפעם זה היה פשוט

nivos7

New member
איך שפעם זה היה פשוט

הייתה לנו היום שיחה בנוגע לעניין שילדים עושים יותר דברים משוגעים ופחות נזהרים
וכשאנחנו מזדקנים אנחנו נהיים יותר מחושבים ויותר שומרים על עצמנו

וניסיתי לחשוב למה
האם זה בגלל שבתור אדם מבוגר , ברגע שנהיה פצועים , אז אנחנו מושבתים ,בלי עבודה , בלי סביבה , בדכאון
ודווקא שהיינו קטנים היינו אומרים " יש , שברתי את היד , לא הולכים לבית ספר , איזה כיף"

אז איך יתכן שבתור ילדים הסתדרנו בבטלה
ובתור מבוגרים , לא לעשות כלום הורג אותנו והופך לדכאון


אוליי בגלל שלימודים היה דבר מעמיס
 

KnightOfNi

New member
ככל שאני יודע

המוח שלנו פשוט היה שונה באותה תקופה...
המוח שלנו מתפתח, גיל ההתבגרות, יותר סיכונים, פחות פחד, ואח"כ מגיע לבגרות וכו'
גיל 28 הוא עובד הכי אופטימלי, אח"כ הוא מתדרדר..אני כבר בדרכי למטה, הגיע הזמן להרים ידיים באוויר כי הנה מגיעה הנפילה!
 

nivos7

New member
גיל 28 אתה אומר

אז אני צריך להתחיל להשקיע בכמה שיותר תאים אפורים , נשארה לי עוד חצי שנה עד לגיל הזה , ומש אני רק בדרך למטה.
אני חושב שהסיכונים הפיזים הפכו להיות סיכונים מנטלים
ומבוגרים צריכים לקחת יותר להתעסק עם קבלת החלטות קשות , קניית דירה , השקעה בבורסה , בחירת מקצוע ועבודה.

ואם כבר נפילה
אז שהידיים יהיו מושטות קדימה , ככה זה שומר שהראש לא יקבל חבטה מהרצפה
 

KnightOfNi

New member
אצלי הנפילה הייתה כמו רכבת הרים


 
למעלה