איך

[לי לי]

איך ../images/Emo35.gif

איך נפלתי בפח וסמכתי על הזיכון ולא על מראה עיניים איך נפלתי בפח והאמנתי למראה בחנות איך נפלתי בפח והתמוגגתי משתי מוכרות חנפניות איך נפלתי בפח וביזבזתי תקציב שנתי של מדינה קטנה על בגדים לערב אחד איך נפלתי בפח ואני לא יודעת מה ללבוש היום לחתונה תמיד רציתי להיות הילד שצועק : המלך עירום ואתמול בערב הסתבר לי שאני בעצם המלך.... רציתי פעם אחת לשנות והתחלתי כבר להרגיש טוב עם הקנקן - אבל הלכתי לעשות קניות לבד - !!!!BIG MISTAKE נזכרתי בחברה לעבודה של אביטל (?) שרזתה, מתלבשת קטן מידי אבל נורא מרוצה וזה בעצם מה שחשוב. אצלי האסימון נפל אתמול בניסיון הראשון ואני ממש לא יודעת מה לעשות .... שיהיה לכולם רק טוב לי לי

 

[נ י ש נ ו ש י ת]

תדרשי החזר כספי!!!

אם זה היה רק אתמול וזאת חנות יקרה זאת בהחלט דרישה סבירה. זה מקובל בכל העולם ואם זאת חנות שמכבדת את עצמה היא לא תוכל להתנגד לנוכח מחאות אסרטיביות. תאשימי כמובן את המוכרות בחוסר אובייקטיביות מוחלט וחוסר מהימנות. אל תסכימי לקבל "לא" בתור תשובה! חוץ מזה תראי איזה פריוילגיה נפלה בחלקך: את מרגישה טוב עם עצמך, והחלטת לפנק את עצמך בבגד מהמם שבו את עוד יכולה להתקל עוד היום... ועל שתי הפוסטמות האלה אני הייתי מוציאה את כל האגרסיות שלי ואפילו ממציאה אגרסיה פוסטמית אחת במיוחד בשבילן. אין לך מה להתייסר, אני לא מכירה אישה אחת שלובשת את כל מה שיש לה בארון. (אחרת המוכרות היו מובטלות). כששתי מוכרות עובדות ומשכנעות לקוחה שבאה בגפה הסיכויים מראש לטובתן, והן בטח לוקחות את הסיכון שתתחרטי. חוצמזה מקסימום בטוח יש לך חברה שאת חומדת אחת משימלותיה אז זה לא בושה לבקש עזרה שנתקעים. ולסיום אני בטוחה שתהיי מהממת כי ההרגשה מקרינה על כל המראה. תהני ותעשי חיים.

 

[לי לי]

היי נשנושית

המון תודה על התגובה, רציתי לעדכן: את הבגדים קיבלתי אתמול לאחר שחזרו מתיקון,(אי אפשר להחזיר), כל הלילה התהפכתי אבל אחרי שקיטרתי לכל העולם ואחותו החלטתי להוסיף אביזרים שונים (כולל חגורת בטן נוחה יחסית), מה שבהחלט שיפר (לפחות את ההרגשה). החלטתי שאני באה בשמחה לחתונה של בת דודה שאני מאד אוהבת, קצת שפכטל של איפור, שיער, שרשרת ונתתי לעצמי הרגשת מליון ה-$. רקדתי המון, השתדלתי לא לעשות חשבון ובאמת עכשיו אני לא יכולה להירדם מרוב גודש אדרנלין. לא יודעת מה אעשה עם הבגד, אבל את הלקח למדתי (עד הפעם הבאה....) שיהיו רק שמחות לילה טוב לי לי

 

[bell_bell]

לי לי, אני בטוחה שנראית נפלא !

ולא רק בגלל שהרגשת טוב (למרות שזה הדבר הכי חשוב ) ובטוח שהחמרת עם עצמך הרבה יותר מהאמת... ועד החתונה הבאה - הבגד כבר יישב הרבה יותר טוב, אני בטוחה ! שלך,

 

[לי לי]

זיכון = זיכרון

 

[דליה גולן]

לי לי יקרה ../images/Emo20.gif

זו פעם שלישית לאחרונה, שיוצא לי לשלוח הודעה שכתבתי לפני זמן די רב בוואלה בפורום אחר, המצב הזה של "לעמוד מול המראה" ומה שזה עושה לנו. רואים לא רואים. והרגשתי שאני חייבת לשלוח לך את הקטע של מה שכתבתי אז. לשתף אותך. (הייתי נסערת כשכתבתי אותה תראי תיכף).. ומה אגיד לך לי לי, עוד אחד מנדבכי הדרך הפתלתלה הזאת - רק..שאם הפעם משכילים להפיק לקחים, ו"אל תהיה צודק - תהיה חכם!" = עושים אחרת הארץ היא שלנו לי לי!! אז הנה ההודעה שכתבתי בזמנו. "זה מה שנקרא תרתי משמע: "לעמוד מול המראה" עשיתי את זה בחנות בגדים דווקא באמצע תהליך הדיאטה, כשכבר הערכתי שאני ממש נראית יותר טוב. וחבל על הזמן כמה אכלתי את עצמי. כך שלמעשה אולי "הייתי אמורה" להתייאש יותר. כי הרגשתי שהנה אני מה זה משקיעה ומשקיעה = ועדיין "אני לא בסדר". (מה זה משקיעה חבל על הזמן מה עשיתי ומה אני עושה היום (בספורט הכוונה). למרות שאני חושבת שאני יכולה כבר להתמתן. אבל כבר התרגלתי לכמות והזמן שאני משקיעה בספורט - ואני ממשיכה). בכל אופן, אולי הייאוש שלי היה "אמור" להיות גדול עוד יותר, כי עם כל ההשקעה, לעמוד מול המראה ולראות את מה שראיתי - זה היה מתסכל להחריד!! אבל לא! הפכתי את הרגע הנמוך הזה למשהו אחר. למקפצה של מאבק ענקי. הרצון שבתוכי לרזות כל כך בער, כל כך היה עצום היה הכי חשוב בשבילי!! שיצאתי למלחמה!! והספורט, והתזונה וכל כוח הוויתי הפכו לכלי הנשק שלי. עזבתי את המאזניים מאחור ואת לוח השנה זרקתי. לקחתי את עצמי לבד לדרך שהאמנתי בכל נשמתי, שתביא אותי לשם לאן שחלמתי. ואת כל המכשולים זרקתי מעבר להרי החושך. חיברתי בהגיון שלא ייתכן שהשילוב עם הספורט + התזונה וכל מה שעשיתי. יהיה חיבור לא מנצח. (האם את מכירה הגיון אחר??). וההגיון הזה הוא זה, ששמר עליי יותר מכל בזמנים של הטירוף של הרגשות והסערות שהביאו איתם הפחדים הכנס והתסכול בדרך הזו של הירידה במשקל. המתמטיקה שלמדתי מעולם לא אמרה שאחד ועוד אחד יהיו אי פעם שלוש. ואלה היו קרני האור שלי. אסור בתוך הצער והאכזבה לשכוח שאנחנו רואים את הדברים מהמקום הנמוך שבו אנחנו נמצאים. ושיש מקום אחר (!) שהתקווה היא לא מילה לספרות יפה. היא מציאות שאפשר לרקום לה עור וגידים. כתבתי כבר הבוקר למישהו/י - שאני חיה את העובדה הזאת! תמשיכי ללכת על זה! (וטוב שלא זרקת את הבגדים מהארון, שהם יהיו תזכורת ועידוד ומטרה מול עינייך כל הזמן - לאן את הולכת...). תאספי את עצמך לפצצה של עוצמה וכוח שתסחוף אותך להצלחה אדירה. תעשי את זה!! שלך, דליה. לי לי, זה לא מסובך כמו שאנחנו (!) עשינו מזה. לא יאומן אבל זה כך. עוד נדבר.

 

[לי לי]

תודה לכן../images/Emo24.gif