הגיינה וניקיון כערך, ולא כקטנוניות
אמנם בפנימיות שאני מכירה, נהלי הניקיון היו יומיומיים- התלמידים נדרשו לעשות ספונז'ה כל יום (!), לנקות את הדשאים וכו'... מה שברבות הימים ממש הוכיח את עצמו. יצא לי לבקר במעונות באוניברסיטה של חניכים (בוגרים) שלי, והם סיפרו לי בגאווה שהם עדיין עושים את המשימות יום שלהם, והראו לי איך הכל נקי... ככה שמשתלם להשקיע בזה. אני חושבת שההצלחה לא טמונה ברעיונות בומבסטים- כי דרכה של כל תחרות לדעוך... ויש תמיד את החניכים שמוותרים מראש ושהפרס לא עושה להם את זה... נראה לי שנכון יותר להנחיל להם את זה כאקט ערכי שהוא חלק בלתי מנותק מערכי הכפר. (בדיוק כמו שהפנימייה דוגלת בפלורליזם (או ווטאבר), הוא גודל גם בהגיינה וב"סביבה נקייה".) אם הנערים שומעים אל זה מכל כיוון, ורואים את זה בכל הזדמנות, וזה לא הופך להיות נושא שמאתים ל"חמש דקות על הגיינה" פעם בחודש - אז זה עובד! @ התלמידים יראו שהמנהל (הבכיר) מתכופף לאורך כל השביל ומרים חתיכת נייר מהדשא. ולאט לאט זה הופך לטרנד. אצלנו היו חניכים שבאופן הכי טבעי היו הולכים (ואם רואים משהו) מיד מרימים. @ מדברים כל הזמן על הכפר הנקי ונוצרת גאוות יחידה בעקבות זה. @ משרישים מושג של "מעשן איכותי"- כזה שמעשן אבל זורק את בדל הסיגריה לפח. @ מפרסמים בעיתון הפנימייתי את הביתן הנקי. @ מעודדים את הילדים לבנות ולשפץ את הרהיטים וכך להפוך את הביתן לבית שלהם, וכך תחושת השייכות שלהם גדלה. בקיצור- מנחילים להם שניקיון והגיינה זה ערך ולא סתם קטנוניות. (אמנם, עדיין צריך לריב על ספונז'ה, וצריך לחפש את החניך העצלן... אבל בינינו- בכל בית נורמטיבי זה ככה). אה, ועוד משהו- לפעמים כדאי למנות חניכים שאחראים על הנושא הזה, וככה המדריך לא צריך לריב על הקטנות האלה, שללא ספק מסוגלות להוציא אותו מהכלים! וכמובן שגטרמים לאווירה טובה בזמן הנקיונות- מוסיקה טובה, ואפשר כמובן לצ'פר מידי פעם עם מיץ ועוגות בסוף נקיונות וכו'.