אילונה!!!
דבר ראשון,אני מצטער עד עמקי נשמתי, אם מה שרשמתי גרם לך לטריגר- ואני די רואה שזה גרם. תסלחי לי? אני קורא את ההודעות שלך ואת התגובות של אנשים,ואני לא מבין. זכותו של כל אחד לראות את המצב איך שהוא נראה לו מבעד לעינים שלו, זכותו של כל אחד לנסות לעודד או לנסות תשובות ומענים קונקרטים, אבל רק לך התשובות האמיתיות. חיבוקים, חיבוקים אדירים אני שולח לך דרך כבלי האינטרנט, בתקווה שיגיעו. אני מכיר את ההרגשה ש"רק דבר אחד נשאר לעשות......", אבל אם תסתכלי אחורה תראי שזהו הדבר שאסור, ולא כדאי לעשות, ושבעצם אם נעשה אותו, ניצוא את האפקט ההפוך ממה שאנחנו מבקשים לעשות- במקום שאנחנו נעלם וגם הכאב יעלם, אנחנו נשאיר את הכאב שלנו בצורה שונה, ובצורה כבדה יותר, אצל אנשים שאוהבים אותנו-משפחה חברים וכו, ואני יודע שאת זה אנחנו לא נוכל לקבל,שגרמנו סבל לאנשים שאותנו אוהבים. המחלה היא קשה, ואני מבין לליבך בצורה כבירה,והיו מקרים שחשבתי לפתח שוב" כאבי בטן", או להיכנס למתקפות של הקאות, ושהם ימשכו וימשכו, ויש ימים שהרגשת המחנק בגרון זועקת לשמים ודורשת- תקיא אותי. אני מנסה לרשום משהו שאולי יתן לך נקודת התחלה או משהו הכלל, שאולי טיפה ישפר לך את המצב, אבל אני מסתכל ורואה שהשורות האחרונות היו שקיעה במקום ציפה. אשפוז- לפי דעתי זה תלוי איפה (אני יודע שאישפוז לפי מה שכתבת הוא "משאלת לב" שלא תתגשם.משאלת לב- כי בתת מודע אנחנו יודעים שאישפוז יכול להציל אותנו מהמחלה הזו, או לעזור לנו בזה, אבל אנחנו אלא מוכנים לקבל את זה, מכיוון שההפסד שלנו כתוצאה מאישפוז הוא עצום- מפסידים את החופש שלנו, מפסידים את החיים שלנו, מפסידים את המחלה שאליה התרגלנו כבר...)תל השומר לפי דעתי זה מקום טוב מאוד- כי הוא מטפל נקודתית בבעית הפרעה. אלונה היקרה(ולא הבוכיה),זה מצב קשה, אבל תנסי לקחת את הכלים שאיתם התמודדת במשך חצי שנה כשהיית בריאה, כאשר הדפת לשמים את המחלה,למרות שאני יודע שלמצוא את אותם הכלים ברגעים אלו, זה כמו למצוא הסיכוי לכך שיהיה פתרון לבעיות שלנו. אבל כמו שחצי שנה "הבראת", אין שום סיבה שלא תבריאי , ושלא תתחזקי!!!!! ואם זה יעזור תדעי שאני תמיד לצידך, מתי שתרצי, גם לדבר וגם לתת חיבוקים וחיזוקים.
דבר ראשון,אני מצטער עד עמקי נשמתי, אם מה שרשמתי גרם לך לטריגר- ואני די רואה שזה גרם. תסלחי לי? אני קורא את ההודעות שלך ואת התגובות של אנשים,ואני לא מבין. זכותו של כל אחד לראות את המצב איך שהוא נראה לו מבעד לעינים שלו, זכותו של כל אחד לנסות לעודד או לנסות תשובות ומענים קונקרטים, אבל רק לך התשובות האמיתיות. חיבוקים, חיבוקים אדירים אני שולח לך דרך כבלי האינטרנט, בתקווה שיגיעו. אני מכיר את ההרגשה ש"רק דבר אחד נשאר לעשות......", אבל אם תסתכלי אחורה תראי שזהו הדבר שאסור, ולא כדאי לעשות, ושבעצם אם נעשה אותו, ניצוא את האפקט ההפוך ממה שאנחנו מבקשים לעשות- במקום שאנחנו נעלם וגם הכאב יעלם, אנחנו נשאיר את הכאב שלנו בצורה שונה, ובצורה כבדה יותר, אצל אנשים שאוהבים אותנו-משפחה חברים וכו, ואני יודע שאת זה אנחנו לא נוכל לקבל,שגרמנו סבל לאנשים שאותנו אוהבים. המחלה היא קשה, ואני מבין לליבך בצורה כבירה,והיו מקרים שחשבתי לפתח שוב" כאבי בטן", או להיכנס למתקפות של הקאות, ושהם ימשכו וימשכו, ויש ימים שהרגשת המחנק בגרון זועקת לשמים ודורשת- תקיא אותי. אני מנסה לרשום משהו שאולי יתן לך נקודת התחלה או משהו הכלל, שאולי טיפה ישפר לך את המצב, אבל אני מסתכל ורואה שהשורות האחרונות היו שקיעה במקום ציפה. אשפוז- לפי דעתי זה תלוי איפה (אני יודע שאישפוז לפי מה שכתבת הוא "משאלת לב" שלא תתגשם.משאלת לב- כי בתת מודע אנחנו יודעים שאישפוז יכול להציל אותנו מהמחלה הזו, או לעזור לנו בזה, אבל אנחנו אלא מוכנים לקבל את זה, מכיוון שההפסד שלנו כתוצאה מאישפוז הוא עצום- מפסידים את החופש שלנו, מפסידים את החיים שלנו, מפסידים את המחלה שאליה התרגלנו כבר...)תל השומר לפי דעתי זה מקום טוב מאוד- כי הוא מטפל נקודתית בבעית הפרעה. אלונה היקרה(ולא הבוכיה),זה מצב קשה, אבל תנסי לקחת את הכלים שאיתם התמודדת במשך חצי שנה כשהיית בריאה, כאשר הדפת לשמים את המחלה,למרות שאני יודע שלמצוא את אותם הכלים ברגעים אלו, זה כמו למצוא הסיכוי לכך שיהיה פתרון לבעיות שלנו. אבל כמו שחצי שנה "הבראת", אין שום סיבה שלא תבריאי , ושלא תתחזקי!!!!! ואם זה יעזור תדעי שאני תמיד לצידך, מתי שתרצי, גם לדבר וגם לתת חיבוקים וחיזוקים.