אילו אופציות

[HAKOLZELETOVA]

אילו אופציות

קיימות לעבודה בריפוי בעיסוק שלא בעבודה עם אוכלוסיות של פיגור,אוטיסטים וכו'? אני יודעת שיש עבודה עם לקויי למידה ואוכלוסיות כאלו,האם ישנן עוד אפשרויות בסגנון הזה? ומה הביקוש לעבדה של מרב"ע באוכלוסיות ה"פחות קשות"? לדעתכם, אדם שנרתע מאוכלוסיות כמו פיגור,אוטיסטים וכו'-יכול בכלל להיות מרפא בעיסוק?

 

[שירהד1]

האוכלוסיות עימן ניתן לעבוד

בריפוי בעיסוק רבות ומגוונות: בתחום התפתחות הילד- פגים, קשיי התפתחות, לקויות למידה, אוטיזם, פיגור, שיתוק מוחין. בתחום הפיזיקלי- פגיעות כף יד, פגיעות חוט שידרה, נשים בשיקום לאחר סרטן שד, קטיעות, אנשים לאחר שבץ מוחי, פגיעות כתוצאה מתאונות דרכים וגידולים. קיים התחום הגריאטרי והתחום הפסיכיאטרי ובטוח ששכחתי עוד כל מיני דברים... בוודאי שאדם שנרתע מאוכלוסיות קשות יכול להיות מרפא בעיסוק. הנה אני לדוגמא. בתקופת ההכשרה האחרונה שלי בהיותי סטודנטית שובצתי בבית איזי שפירא, שם מטופלים תינוקות וילדים שפגועים מאוד מאוד קשה (שיתוק מוחין). בשבוע הראשון כל הזמן בכיתי. כל מנגנוני ההגנה שלי ממש קרסו. הייתי אז בת 25, כמובן עדיין ללא ילדים משל עצמי, וזה השפיע עלי מאוד קשה. חודש ימים לקח לי לגעת שם בילד. לשימחתי הרבה עקב הקושי שובצתי במקביל גם במכון להתפתחות הילד, ושם ממש פרחתי. אני זוכרת שאמרתי למדריכה שלי בבית איזי שפירא שאני רוצה לעבוד עם לקויי למידה והיא ממש לא הבינה אותי. היא אמרה לי שזה היה מאוד מלחיץ אותה לעבוד איתם, כי הרי לא רואים משהו פיזי, הם רגילים לגמרי, ואיך בכלל מאבחנים מה הקשיים שלהם שכן הם בעלי אינטיליגנציה תקינה. היא אמרה שלה הרבה יותר קל לעבוד עם התינוקות המשותקים, כי כאן הדברים הרבה יותר גלויים לעין וברורים. את מבינה?- מה שעניין אותי הלחיץ אותה. ומה שהיא נמשכה אליו- גרם לי לתחושות קשות ביותר. זה אחד הדברים היפים במקצוע- אחרי הלימודים כל אחת יכולה למצוא את מקומה. וכן, יש עבודה רבה עם האוכלוסיות ה"פחות קשות".תלוי לאיפה את מכוונת ולמה את נמשכת. אשמח לענות על שאלות נוספות (בראשית השבוע, שכן אני נוסעת לחופשה קצרה). שירה דוד, מרפאה בעיסוק.

 

[טחינה עם דבש]

../images/Emo13.gif

"לדעתכם, אדם שנרתע מאוכלוסיות כמו פיגור,אוטיסטים וכו'-יכול בכלל להיות מרפא בעיסוק?" תשובתי: כשלמדתי הייתי בטוחה שאני לא מתקרבת לילדים עם שיתוק מוחין, רק המחשבה על כל כסאות הגלגלים האלה נורא דיכאה אותי. ואז, אחרי הלימודים, חיפשתי עבודה ומצאתי אחת שמצאה חן בעיני מכל הבחינות.... אבל בבית ספר לילדי CP. אז לפני תחילת העבודה פשוט רעדתי מפחד שאני אשכרה הולכת לעבוד שם, אבל אחרי שהתחלתי גיליתי שאני ממש נהנית מזה. אחר כך הייתי בטוחה שאני לא יכולה לעבוד עם ילדים עם פיגור ניכר, ועם ילדים שאי אפשר לדבר אתם, והנה בזכות פיזיותרפיסטית נפלאה שעובדת אתי, פתאום גיליתי איך אני יכולה לעבוד עם ילדה קטנה, שיושבת בכסא גלגלים, לא יכולה לעשות כלום-כלום לבד, לא מדברת, יוצרת מעט מאוד קשר עין... וליהנות מהעבודה. אם את נמשכת למקצוע - לכי על זה. תמיד יהיו אוכלוסיות שלא תרצי לעבוד אתן, אבל תמיד גם יהיו לך הפתעות והתנסויות שבהן תגלי איך היכולת והפרספקטיבה שלך את עצמך ואת אנשים אחרים מתרחבת, ומכילה גם דברים שפעם לא חלמת שתוכלי לעשות.

 

[מיכל ט]

נקודת מבט נוספת

העובדה שלמדת ריפוי בעיסוק אומרת שרכשת "ארגז כילים" והשקפת עולם מסוימת. עכשיו את יכולה לעשות עם זה מה שאת רוצה. את יכולה להרחיב את החשיבה לעוד תחומים או אוכלוסיות גם אם הן לא מוגדרות ריפוי בעיסוק לפי התפיסה המסורתית. אני אתן לך דוגמא. בשנה האחרונה התחלתי לעבוד כרכזת נגישות באוניברסיטה העברית. עד היום כל מי שספרתי לו שההכשרה שלי היא ריפוי בעיסוק מאוד התענין והתרשם ותמיד הוסיף את ההערה "אבל את לא רוצה לעבוד בריפוי בעיסוק?" התשובה היא לא. אני רוצה לעשות מה שמענין אותי ונראה לי חשוב. אני רוצה וחושבת שיכולה להשתמש בכילים שלי כמרפאה בעיסוק כדי לעשות את זה. מה שאני מנסה להגיד לך זה אל תסגרי דלתות רק כי זה לא נופל במסגרת מוכרת

 

[HAKOLZELETOVA]

תודה לכולם על התשובות...

 

[רונרונה]

אפשר

אבל אם את לפני ראיון, רק אל תגידי את זה בראיון לאוניברסיטה. הם לא כל כך אוהבים את זה. לדעתי זה לגיטימי, אבל אני לא חושבת שהמראיינים חושבים שזה לגיטימי.

 

[student4ever]

I think most students secretly feel that...

It's during the process of studying OT that it became clear to me that a person's diagnosis is not what defines him or her, and that is when I started seeing the abilities, instead of the disabilities. Once I made that switch, I saw new possibilities and opportunities. Still, even then there are certain populations that each therapist feels drawn to and others that he/she would rather not deal with. I would be more worried if you had said that you don't really see yourself helping people find the way to achieve meaningful and purposeful lives - that is the essence of the profession, not whether you feel more comfortable with cognitive versus physical versus developmental disabilities... Good luck in any case!