אילן לא הבנתי,כו לשנות סיפור או לא לשנות
- פותח הנושא xkxhkv
- פורסם בתאריך
תשובה משוערת
את חייבת להיות מחוברת לרגש לנסות להזכר בימי הילדות ממה פחדת? לפחד זה טוב השאלה מה רוצים להעביר ובאיזו מידה אפשר להשתמש באופן אבסורדי אם למשל הזאב של כיפה אדומה כה מפחיד אפשר לעשות אותו קטן או מצחיק או אידיוט(גיבור על חלשים) להביא את הפחד במובן אחר אמיתי יותר -כי בחיים הדמויות מפחידות בדרך כלל מתוך מצוקה וחוסר ביטחון
את חייבת להיות מחוברת לרגש לנסות להזכר בימי הילדות ממה פחדת? לפחד זה טוב השאלה מה רוצים להעביר ובאיזו מידה אפשר להשתמש באופן אבסורדי אם למשל הזאב של כיפה אדומה כה מפחיד אפשר לעשות אותו קטן או מצחיק או אידיוט(גיבור על חלשים) להביא את הפחד במובן אחר אמיתי יותר -כי בחיים הדמויות מפחידות בדרך כלל מתוך מצוקה וחוסר ביטחון
ממליץ מאוד על הספר
"קסמן של אגדות" של ברונו בטלהיים. הוא סוקר את הנושא באופן מרתק ודי ממצא. אין תשובה ברורה ולכל אחת ואחד גישה אחרת לחינוך. לדעתי, טוב מאוד לילדים להתמודד עם פחדים (כמו פחד מהבלתי נודע או פחד מאיבוד ההורים וכו') ועוד יותר טוב להתמודד איתו במסגרת מוגנת של הצגה, כאשר הדברים קוראים "למישהו" אחר (למשל לבובה). העניין הוא שהרבה פעמים ההורים והגננות מגוננים על הילדים יתר על המידה ודורשים עידון מסוים. בכל מקרה אני מפנה אותך לספר בחום. הוא מעולה! ניר
"קסמן של אגדות" של ברונו בטלהיים. הוא סוקר את הנושא באופן מרתק ודי ממצא. אין תשובה ברורה ולכל אחת ואחד גישה אחרת לחינוך. לדעתי, טוב מאוד לילדים להתמודד עם פחדים (כמו פחד מהבלתי נודע או פחד מאיבוד ההורים וכו') ועוד יותר טוב להתמודד איתו במסגרת מוגנת של הצגה, כאשר הדברים קוראים "למישהו" אחר (למשל לבובה). העניין הוא שהרבה פעמים ההורים והגננות מגוננים על הילדים יתר על המידה ודורשים עידון מסוים. בכל מקרה אני מפנה אותך לספר בחום. הוא מעולה! ניר
הגעתי../images/Emo140.gif אמרתי סבלנות../images/Emo13.gif ובכן...
לפני הרבה שנים בתחילת דרכי הייתי מייפה את הסיפורים ואפילו מעדנת כדי שהילדים לא יפחדו.....עם השנים למדתי להבין ולהגיע לדעה מגובשת שכן צריך לספר לילדים את הסיפורים המפחידים.........לא לגילאי 1-2-3 !!! בכלל למדתי להבין שהאגדות ........ [.קוסמת, אימא חורגת רעה,גמדים,צפרדעים,שדים שונים,מפלצות...........] מפגישות את הילדים עם רגשות המצוקה והבילבול של גיבורי האגדה. בדרך עקיפה אנו נותנים לילד פתח לרגשותיו הוא מילדותו ......ועד לבגרותו. אנו בדרך כלל מגוננים על הילדים מעל ומעבר ולו רק כדי שלא יאונה להם כל רע...טפו טפו טפו.... לכן כדאי ורצוי לחשוף אותם לרוע שיש בעולם דרך האגדות. ילד לא יכול להתבונן על המתרחש בעולם בצורה פסיכולוגית אך הוא כן יכול לפתח "כלים" כייצד להתמודד עם הרוע דרך חווית הסיפור. לא מזמן קראתי ספר מקסים של הפסיכולוג ד"ר באומן "שערות הזהב של השד" וכל מה שכתבתי למעלה כתוב בספר בצורה מפורטת יותר. במטופלים שלו הוא מזהה את הסיפור שלהם עם אגדה מסויימת ,באמצעות הספר אפשר להכיר מה מסמלות הדמויות באופן כללי,ועד כמה הן מתחברות לעולם הפרטי של כל אחד ואחד. כל אחד יכול למצוא בין ההורים שלו הורה פסיבי והורה דומיננטי כמו באגדות,או באימא שלו את האימא הטובה או הרעה [האם החורגת] שתיהן בעצם הן שתי צדדים של אותה אם..... ספר מעניין .ממליצה בחום. וכמובן ממליצה גם על "קיסמן שלאגדות " שניר המליץ למעלה. מקווה שעזרתי ולו בקצת. דבוש
לפני הרבה שנים בתחילת דרכי הייתי מייפה את הסיפורים ואפילו מעדנת כדי שהילדים לא יפחדו.....עם השנים למדתי להבין ולהגיע לדעה מגובשת שכן צריך לספר לילדים את הסיפורים המפחידים.........לא לגילאי 1-2-3 !!! בכלל למדתי להבין שהאגדות ........ [.קוסמת, אימא חורגת רעה,גמדים,צפרדעים,שדים שונים,מפלצות...........] מפגישות את הילדים עם רגשות המצוקה והבילבול של גיבורי האגדה. בדרך עקיפה אנו נותנים לילד פתח לרגשותיו הוא מילדותו ......ועד לבגרותו. אנו בדרך כלל מגוננים על הילדים מעל ומעבר ולו רק כדי שלא יאונה להם כל רע...טפו טפו טפו.... לכן כדאי ורצוי לחשוף אותם לרוע שיש בעולם דרך האגדות. ילד לא יכול להתבונן על המתרחש בעולם בצורה פסיכולוגית אך הוא כן יכול לפתח "כלים" כייצד להתמודד עם הרוע דרך חווית הסיפור. לא מזמן קראתי ספר מקסים של הפסיכולוג ד"ר באומן "שערות הזהב של השד" וכל מה שכתבתי למעלה כתוב בספר בצורה מפורטת יותר. במטופלים שלו הוא מזהה את הסיפור שלהם עם אגדה מסויימת ,באמצעות הספר אפשר להכיר מה מסמלות הדמויות באופן כללי,ועד כמה הן מתחברות לעולם הפרטי של כל אחד ואחד. כל אחד יכול למצוא בין ההורים שלו הורה פסיבי והורה דומיננטי כמו באגדות,או באימא שלו את האימא הטובה או הרעה [האם החורגת] שתיהן בעצם הן שתי צדדים של אותה אם..... ספר מעניין .ממליצה בחום. וכמובן ממליצה גם על "קיסמן שלאגדות " שניר המליץ למעלה. מקווה שעזרתי ולו בקצת. דבוש
כל מה שאמרו פה נכון אבל חשוב להדגיש
שבגילאים צעירים הם יכולים לשחזר את הרגעים המפחידים מהסיפור במוח ולקבע אותם כזיכרון מפחיד שאחרי זה יעשה סיוטים. גם את הפן המפחיד יש להגיש באופן שהם יכולים לעכל ולהשליך עליו את מה שהם כבר יודעים על העולם. ברור שלא צריך ואפילו אסור למכור להם שהכל ורוד אבל גם לזכור שהם מאוד מושפעים. כמו שדבי אמרה, במיוחד עד גיל שלוש. אבל גם אחרי זה. נתקלתי כבר בילדים בגילאי 6 אפילו שסיפרתי להם אגדה באופן משכנע (גם אם לא מפחידה) ושאלו אותי אח"כ בביישנות אם זה נכון. אני חושבת שמה שעוד עוזר זה לקבע את המפחיד בתוך עולם הסיפור כך שהילד יכול ליצור את ההפרדה בין המציאות לאגדה. למשל כשמציגים מפלצת לדאוג שכל הפעולות שהיא עושה יהיו מכוונות לדמויות בסיפור ולא אל הילדים עצמם. לפעמים בדברים האלה מה שחשוב זה לא התוכן אלא איך שמעבירים. אם תציירי את המפחיד כחלק ממה שקורה בחיים ולא כאיזה דבר טראומטי (מבחינת טון דיבור וכו') אז ככה הם גם יזכרו את זה. להופיע באופן גלוי גם יכול לעזור כאן
בהצלחה!
שבגילאים צעירים הם יכולים לשחזר את הרגעים המפחידים מהסיפור במוח ולקבע אותם כזיכרון מפחיד שאחרי זה יעשה סיוטים. גם את הפן המפחיד יש להגיש באופן שהם יכולים לעכל ולהשליך עליו את מה שהם כבר יודעים על העולם. ברור שלא צריך ואפילו אסור למכור להם שהכל ורוד אבל גם לזכור שהם מאוד מושפעים. כמו שדבי אמרה, במיוחד עד גיל שלוש. אבל גם אחרי זה. נתקלתי כבר בילדים בגילאי 6 אפילו שסיפרתי להם אגדה באופן משכנע (גם אם לא מפחידה) ושאלו אותי אח"כ בביישנות אם זה נכון. אני חושבת שמה שעוד עוזר זה לקבע את המפחיד בתוך עולם הסיפור כך שהילד יכול ליצור את ההפרדה בין המציאות לאגדה. למשל כשמציגים מפלצת לדאוג שכל הפעולות שהיא עושה יהיו מכוונות לדמויות בסיפור ולא אל הילדים עצמם. לפעמים בדברים האלה מה שחשוב זה לא התוכן אלא איך שמעבירים. אם תציירי את המפחיד כחלק ממה שקורה בחיים ולא כאיזה דבר טראומטי (מבחינת טון דיבור וכו') אז ככה הם גם יזכרו את זה. להופיע באופן גלוי גם יכול לעזור כאן
בהצלחה!ותמיד נשאלת השאלה: "למה צריך"?
האם אנחנו חייבים להתקיל אותם בנושאים לא פשוטים. הרי החיים ממילא מתקילים אותם בזה. מספיק להסתכל על המציאות הישראלית היום-יומית, שמרוב שהיא צפופה - אנחנו נוטים לשכוח שהיא חלק אינטגראלי ביום-יום שלנו. האם לא מספיק לילדים מה שהם קולטים באופן ישיר או עקיף מהטלויזיה, שברוב הבתים דולקת כל הזמן? נכון שלא צריך להציג הכל ורוד. אבל בטוח שלא את השחור, וגם לא את האפור כהה. אולי דווקא התיאטרון יכול להציע לילדים ולמבוגרים מפלט ונחמה מהחיים התובעניים? זה לא בהכרח מרדד הצגות. יש הרבה תכנים ומסרים אנושיים שאפשר וכדאי להעביר. אולי כדאי לאפשר לילדים - להשאר ילדים עוד קצת זמן. אנחנו לא חייבים לנסות לבגר אותם - זה יקרה להם, כך או כך. באופן אישי, אני לא מאמין בכוח של תיאטרון לחנך או לגרום לשינוי עמדות. מפגש של 45 דקות עם תכנים שמצופים בבובות, תאורה, תפאורה, מוזיקה ואפקטים, לא בהכרח מוביל את הילדים לתובנות על החיים. לגבי דמויות מתחום הפנטזיה, מפלצות מכשפות וכיו"ב, זה משתנה מילד לילד ולכן קשה להכליל. יש ילדים שבכלל מפחדים מליצנים. אז אין כזה מקצוע? אני הרבה יותר מוטרד מהצגות שבהן אבא, טרוד ועסוק הולך כל הזמן לעבודה לעבודה ואמא תמיד רחומה וקשובה ובו בזמן זוכרת גם את מקומה במטבח. דברים כאלה לא יעשו לילדים סיוטים אבל מנציחים סטריאוטיפ שחוסם ילדות מלהתפתח. וזה הרבה יותר גרוע ממכשפה או שדון שלרגע גורמים לחץ אצל איזה ילד. ולסיום: כשאנחנו עובדים על הצגה, למי אנחנו עובדים? לילדים של היום... או לילדים שאנחנו היינו פעם?
האם אנחנו חייבים להתקיל אותם בנושאים לא פשוטים. הרי החיים ממילא מתקילים אותם בזה. מספיק להסתכל על המציאות הישראלית היום-יומית, שמרוב שהיא צפופה - אנחנו נוטים לשכוח שהיא חלק אינטגראלי ביום-יום שלנו. האם לא מספיק לילדים מה שהם קולטים באופן ישיר או עקיף מהטלויזיה, שברוב הבתים דולקת כל הזמן? נכון שלא צריך להציג הכל ורוד. אבל בטוח שלא את השחור, וגם לא את האפור כהה. אולי דווקא התיאטרון יכול להציע לילדים ולמבוגרים מפלט ונחמה מהחיים התובעניים? זה לא בהכרח מרדד הצגות. יש הרבה תכנים ומסרים אנושיים שאפשר וכדאי להעביר. אולי כדאי לאפשר לילדים - להשאר ילדים עוד קצת זמן. אנחנו לא חייבים לנסות לבגר אותם - זה יקרה להם, כך או כך. באופן אישי, אני לא מאמין בכוח של תיאטרון לחנך או לגרום לשינוי עמדות. מפגש של 45 דקות עם תכנים שמצופים בבובות, תאורה, תפאורה, מוזיקה ואפקטים, לא בהכרח מוביל את הילדים לתובנות על החיים. לגבי דמויות מתחום הפנטזיה, מפלצות מכשפות וכיו"ב, זה משתנה מילד לילד ולכן קשה להכליל. יש ילדים שבכלל מפחדים מליצנים. אז אין כזה מקצוע? אני הרבה יותר מוטרד מהצגות שבהן אבא, טרוד ועסוק הולך כל הזמן לעבודה לעבודה ואמא תמיד רחומה וקשובה ובו בזמן זוכרת גם את מקומה במטבח. דברים כאלה לא יעשו לילדים סיוטים אבל מנציחים סטריאוטיפ שחוסם ילדות מלהתפתח. וזה הרבה יותר גרוע ממכשפה או שדון שלרגע גורמים לחץ אצל איזה ילד. ולסיום: כשאנחנו עובדים על הצגה, למי אנחנו עובדים? לילדים של היום... או לילדים שאנחנו היינו פעם?
תודה לכל המגיבים אילן לא הבנתי אם צריך לשנות
את הסיפור ולספר גירסה עדינה או לא? בקשר לאמא במטבח ואבא בעבודה לא נראה לי כל כך גרוע הרי אלו סיפורים שנכתבו מזמן וכך נהוג ברוב העולם . היום יש גם אבא במטבח -נפוץ המון- וגם אמא לי זה לא משנה ככול שמנסים לעשות שיוויון בין המינים כך זה לא יצליח. אישה וגבר בנויים אחרת עוג מימים ימימה גם גופנית ,נפשית,חזותית לכן אין טעם לנסות ולהשוות בין המינים. כך אני חושבת והשאלה שלי בככל הייתה לגבי אגדות וסיפורים מפחידים. תודה רבה לכל העונים למדתי הרבה ותודה על הספרים אני אגש לסיפריה ואקרא.
את הסיפור ולספר גירסה עדינה או לא? בקשר לאמא במטבח ואבא בעבודה לא נראה לי כל כך גרוע הרי אלו סיפורים שנכתבו מזמן וכך נהוג ברוב העולם . היום יש גם אבא במטבח -נפוץ המון- וגם אמא לי זה לא משנה ככול שמנסים לעשות שיוויון בין המינים כך זה לא יצליח. אישה וגבר בנויים אחרת עוג מימים ימימה גם גופנית ,נפשית,חזותית לכן אין טעם לנסות ולהשוות בין המינים. כך אני חושבת והשאלה שלי בככל הייתה לגבי אגדות וסיפורים מפחידים. תודה רבה לכל העונים למדתי הרבה ותודה על הספרים אני אגש לסיפריה ואקרא.
רועי 25 האחד
New member
אילן לא נתן לך תשובה חד משמעית כי אין.
מה שכן הוא נתן לך לי ואני בטוח שלעוד הרבה נקודה למחשבה. כל הסיפור שבהצגה ובחירת הדמויות תלויות רק בך. את יכולה לבחור האם באמת ב-45 דקות את הולכת להראות לילדים עולם ורוד שבו אין בעיות והכל מושלם ואם תהיה בעיה אז גם איכשהו תעדני אותה או לתת לילדים להתמודד עם בעיות ואולי פחדים בזמן הסיפור, לגרום להם לחשוב, להפעיל את המחשבה וסופסוף לא לשבת מול הטלויזיה ולקבל את כל האינפורמציה לבד. כך אני רואה זאת. אני מאמין שאי אפשר לתת לילדים עולם שבו הכל טוב ומושלם. אני אוהב שהילדים חווים מהכל. גם פחדים גם כיף גם אקשן אולי גם אהבה לשלב בין הכל וגם לגרום להם לחשוב ולהיות מרותקים לסיפור. והאמת שלפי דעתי הסיפור הוא דבר חשוב אבל לא מספיק. הדרך בה את מציגה חשובה. הדרך בה את מתייחסת לדברים. בה את מתייחסת לילדים, לחשיבה שלהם. כמו שאילן אמר במציאות שלנו כיום הילדים חשופים באמת להרבה דברים והם מבינים. כמה שאנחנו באמת אולי חושבים שהם לא מבינים, כי אנחנו לא הבנו בגיל שלהם- הם כן מבינים, הם יודעים טוב מאוד מה הם רוצים, הם חכמים ומשכילים ואם תמשיכי לעסוק בזה את תוכלי לגלות את זה יותר ויותר.
מה שכן הוא נתן לך לי ואני בטוח שלעוד הרבה נקודה למחשבה. כל הסיפור שבהצגה ובחירת הדמויות תלויות רק בך. את יכולה לבחור האם באמת ב-45 דקות את הולכת להראות לילדים עולם ורוד שבו אין בעיות והכל מושלם ואם תהיה בעיה אז גם איכשהו תעדני אותה או לתת לילדים להתמודד עם בעיות ואולי פחדים בזמן הסיפור, לגרום להם לחשוב, להפעיל את המחשבה וסופסוף לא לשבת מול הטלויזיה ולקבל את כל האינפורמציה לבד. כך אני רואה זאת. אני מאמין שאי אפשר לתת לילדים עולם שבו הכל טוב ומושלם. אני אוהב שהילדים חווים מהכל. גם פחדים גם כיף גם אקשן אולי גם אהבה לשלב בין הכל וגם לגרום להם לחשוב ולהיות מרותקים לסיפור. והאמת שלפי דעתי הסיפור הוא דבר חשוב אבל לא מספיק. הדרך בה את מציגה חשובה. הדרך בה את מתייחסת לדברים. בה את מתייחסת לילדים, לחשיבה שלהם. כמו שאילן אמר במציאות שלנו כיום הילדים חשופים באמת להרבה דברים והם מבינים. כמה שאנחנו באמת אולי חושבים שהם לא מבינים, כי אנחנו לא הבנו בגיל שלהם- הם כן מבינים, הם יודעים טוב מאוד מה הם רוצים, הם חכמים ומשכילים ואם תמשיכי לעסוק בזה את תוכלי לגלות את זה יותר ויותר.
אילן לא הבנתי,כו לשנות סיפור או לא לשנות
אני יודע שקשה לקבל את מקומה של האם במטבח והאב בעבודה כך זה היה מקובל שנים ועתה מנסים לשנות.לא נראה לי הניסיון לשנות עובדות קיימות האם אמורה ללדת והוא יונק ממנה ויונק והיא ממשיכה להאכיל אותו גם כשהוא גדל אותו דבר גם בטבע .בדרך כלל,בדרך כלל הנקבות מגדלות ומגוננות על צאצאיהם והזכרים דואגים לזיווג.אני יוגע שקצת הגזמתי אך מה רע בסיפורים שהאימא במטבח מבשלת והאב יוצא לצוד? אילן נתת תשובה מבולבלת קצת ולא הצלחתי להבין אם אתה בעד לשנות את הסיפורים או נגד השינוי. כמו שכתבו לפניי אני בעד לספר את הסיפור אגדה בדיוק כמו שהיא אבל כמובן רק מעל גיל 3.
אני יודע שקשה לקבל את מקומה של האם במטבח והאב בעבודה כך זה היה מקובל שנים ועתה מנסים לשנות.לא נראה לי הניסיון לשנות עובדות קיימות האם אמורה ללדת והוא יונק ממנה ויונק והיא ממשיכה להאכיל אותו גם כשהוא גדל אותו דבר גם בטבע .בדרך כלל,בדרך כלל הנקבות מגדלות ומגוננות על צאצאיהם והזכרים דואגים לזיווג.אני יוגע שקצת הגזמתי אך מה רע בסיפורים שהאימא במטבח מבשלת והאב יוצא לצוד? אילן נתת תשובה מבולבלת קצת ולא הצלחתי להבין אם אתה בעד לשנות את הסיפורים או נגד השינוי. כמו שכתבו לפניי אני בעד לספר את הסיפור אגדה בדיוק כמו שהיא אבל כמובן רק מעל גיל 3.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.