אילנית
את לא יודעת שאני מאוהב בך כבר שנה, אולי ניחשת אבל בוודאות את לא יודעת, אני זוכר את הרגע ששאלת אותי אם יש לי מישהי ואמרתי שכן, שמחת נורא ושאלת שאלות בסגנון:"האם היא חכמה?, יפה?, בית טוב?" וכמובן שהכול נכון כי את חכמה, יפה, רגישה, ומושלמת... אבל יש לך חבר ,ואני לא מסוגל להפריד בין שתי אוהבים, אבל לא זאת הסיבה שאני כותב זאת: למרות האהבה העזה שיש בי כלפייך לא אוכל לאהוב אותך כמו שצריך לעולם, לא אותך ולא אף אחת אחרת, את מבינה אילנית- בילדותי הצעירה (בגיל אפס ליתר דיוק) זרקו אותי הורי היקרים, ומאז אני אצל אם אומנת, לא שזה הפריע לי אבל לאחרונה אובחנה אצלי מחלה קשה, שהדבר שהכי כואב בה היא העובדה שזו מחלה מולדת, שהורי העבירו לי אותה, וזה הכאב הכי חזק שמכאיב לי בכל טיפול ובכל דקה במשך היום- העובדה שאין לי עם מי לדבר, אין לי על מי לסמוך. חוסר הזהות של ההורים יצר מצב שהרבנות לא נותת הסכמתה לנישואין, ואת הינך דתייה, (אני כבר לא, מהסיבה הזו). תוצאות המחלה הם חוסר יכולת להוליד ילדים, אז תודה לך אלוהים שמהרגע הראשון שיצרת אותי בנית אותי כיצור ללא עבר, ללא עתיד, שיעודו בחיים יהיה לחיות בהווה, ללא מטרה פשוטה שתתן לו טעם לחיים. בעבודה ובחיים הרגילים אף אחד לא יודע מה עובר ומה עבר עלי, גם לא את, אני עוזר לכולם, מצטיין בעבודה, אבל בפנים אני אדם ריק, ללא תכלית חיים. למרות הכול הדבר החשוב לי בחיי המגעילים היא האהבה שלי אלייך, אהבה חד סטרית שאת לא מודעת לה, אהבה שלעולם לא תתממש. לעולם לא.
את לא יודעת שאני מאוהב בך כבר שנה, אולי ניחשת אבל בוודאות את לא יודעת, אני זוכר את הרגע ששאלת אותי אם יש לי מישהי ואמרתי שכן, שמחת נורא ושאלת שאלות בסגנון:"האם היא חכמה?, יפה?, בית טוב?" וכמובן שהכול נכון כי את חכמה, יפה, רגישה, ומושלמת... אבל יש לך חבר ,ואני לא מסוגל להפריד בין שתי אוהבים, אבל לא זאת הסיבה שאני כותב זאת: למרות האהבה העזה שיש בי כלפייך לא אוכל לאהוב אותך כמו שצריך לעולם, לא אותך ולא אף אחת אחרת, את מבינה אילנית- בילדותי הצעירה (בגיל אפס ליתר דיוק) זרקו אותי הורי היקרים, ומאז אני אצל אם אומנת, לא שזה הפריע לי אבל לאחרונה אובחנה אצלי מחלה קשה, שהדבר שהכי כואב בה היא העובדה שזו מחלה מולדת, שהורי העבירו לי אותה, וזה הכאב הכי חזק שמכאיב לי בכל טיפול ובכל דקה במשך היום- העובדה שאין לי עם מי לדבר, אין לי על מי לסמוך. חוסר הזהות של ההורים יצר מצב שהרבנות לא נותת הסכמתה לנישואין, ואת הינך דתייה, (אני כבר לא, מהסיבה הזו). תוצאות המחלה הם חוסר יכולת להוליד ילדים, אז תודה לך אלוהים שמהרגע הראשון שיצרת אותי בנית אותי כיצור ללא עבר, ללא עתיד, שיעודו בחיים יהיה לחיות בהווה, ללא מטרה פשוטה שתתן לו טעם לחיים. בעבודה ובחיים הרגילים אף אחד לא יודע מה עובר ומה עבר עלי, גם לא את, אני עוזר לכולם, מצטיין בעבודה, אבל בפנים אני אדם ריק, ללא תכלית חיים. למרות הכול הדבר החשוב לי בחיי המגעילים היא האהבה שלי אלייך, אהבה חד סטרית שאת לא מודעת לה, אהבה שלעולם לא תתממש. לעולם לא.
