שכחו אותו למטה
אמרו את זה שם, הדגל היה אצל אחד הילדים שהחליט לרדת. אצלנו במשלחת יצאנו יא`לפים (אני) ויב`טים ביחד, שהתפצלנו. הגדולים יותר (שהיו ארבעה) הלכו לכבוש את המוןבלאן, כי פשוט הם היחידים שיכלו להיות מסוגלים לזה - הם עשו זאת כבר שנה שעברה ביא, אז ידעו למה לצפות, ואילו אנחנו הלכנו לכבוש פסגה נמוכה שיותר, שהקצה שלה בכלל היה בשוויץ. בסיכומו של דבר, לא הגעתי למעלה. זה יותר מידי קשה, והברכיים עשו לי בעיות, אז נשארנו בשמוני למשך יומיים לבד, והיה לנו כלכך כיף. זה מגניב להיות בעיר זרה לבד, במיוחד שיש שם אנשים ממש נחמדים מכל העולם. ``מכה`` של מטפסי ההרים. המון פאבים קטנים, כבישים מרוצפים, תאורה על ההרים. יש דעות קדומות על צרפתים שהם מגעילים, אבל שם אפילו הם היו מקסימים. עיירה יפיפיה, מוקפת הרים מדהימים מכוסים בשלג לבן, והמוני מצנחים באויר - דואים מהפסגות, בכל מקום חנויות לממכר ציוד וביגוד. אוירה אחרת לגמרי, רגועה ושלווה. שם אם הבנים ילכו בטיץ, לא יסתכלו עליהם בצורה עקומה. אם תלכו עם תרמיל 80 + 20 ליטר ומקל הליכה, לא יראו בכם אנשים מוזרים. זו דרך חיים. אשקה מתגעגעת