אילת ועזה- המכנה המשותף
יום חמישי בלילה. החברה מחליטים לעשות סיבוב בעיר. נדמה כי כולם ישנים. שקט יחסי ברחובות. השעון כבר מזמן דילג על חצות. החום מתיש. הזיעה ניגרת ומרטיבה כל חלקה טובה. מרחוק נשמעים הדי הרעש. בתחילה נדמה כי מדובר בפיצוצים קטנים, אבל אז מתברר כי בסך הכל מדובר בעוד מכונית מפוארת עם גג נפתח חולפת. הדציבלים בה מרקיעים שחקים. מוסיקה אלקטורנית רועשת מקיפה אותנו לרגע קט ונעלמת כלא היתה. ואז זה מגיע. ההלם הגדול. אנחנו מביטים בעיניים קרועות לרווחה - המומים. השאלה הראשונה שעולה במוחנו הקודח. האם אנחנו בעזה. ומישהו שכח לספר לנו. אנחנו מפלסים דרכנו בזוהמה,שקיות ניילון בכל פינה, פלחי אבטיח רקוב, ירקות ופירות מתגלגים על הארץ. מבטנו משתהה. אנו תוהים. מה לעזעזל קרה. מלחמת עולם- בזמן שישנו. עובר אורח נחפז מביט בנו בחיוך. הוא כבר יודע, הוא כבר מבין, הוא כבר רגיל. ואז הוא מנחית עלינו את המכה. אל תתרגשו. אצלנו זה רגיל. כל יום חמישי אותו דבר, אותו מחזה. מחר בבוקר הכל ישוב לקדמותו. תרגעו. ואנחנו המומים, לא מצליחים לפצות את הפה. ואז בחיוך חסר שיניים הוא אומר. מה לא הבנתם - היום יום שוק.
יום חמישי בלילה. החברה מחליטים לעשות סיבוב בעיר. נדמה כי כולם ישנים. שקט יחסי ברחובות. השעון כבר מזמן דילג על חצות. החום מתיש. הזיעה ניגרת ומרטיבה כל חלקה טובה. מרחוק נשמעים הדי הרעש. בתחילה נדמה כי מדובר בפיצוצים קטנים, אבל אז מתברר כי בסך הכל מדובר בעוד מכונית מפוארת עם גג נפתח חולפת. הדציבלים בה מרקיעים שחקים. מוסיקה אלקטורנית רועשת מקיפה אותנו לרגע קט ונעלמת כלא היתה. ואז זה מגיע. ההלם הגדול. אנחנו מביטים בעיניים קרועות לרווחה - המומים. השאלה הראשונה שעולה במוחנו הקודח. האם אנחנו בעזה. ומישהו שכח לספר לנו. אנחנו מפלסים דרכנו בזוהמה,שקיות ניילון בכל פינה, פלחי אבטיח רקוב, ירקות ופירות מתגלגים על הארץ. מבטנו משתהה. אנו תוהים. מה לעזעזל קרה. מלחמת עולם- בזמן שישנו. עובר אורח נחפז מביט בנו בחיוך. הוא כבר יודע, הוא כבר מבין, הוא כבר רגיל. ואז הוא מנחית עלינו את המכה. אל תתרגשו. אצלנו זה רגיל. כל יום חמישי אותו דבר, אותו מחזה. מחר בבוקר הכל ישוב לקדמותו. תרגעו. ואנחנו המומים, לא מצליחים לפצות את הפה. ואז בחיוך חסר שיניים הוא אומר. מה לא הבנתם - היום יום שוק.