אימא עזבה, ילדה

[שירה כמים 1959]

זה היה מייד כשנולדת
לםני כמעט שישים וארבע שנה
אימא עזבה
תיכף ומייד
כשנפלטת מרחמה
כמו צל היית על חייה השחורים ממילא
אז מייד אימא עזבה

 

[שירה כמים 1959]

עכשיו שהכול מובן לך
נשאלת רק שאלה אחת קטנה
מה לעשות עם התינוקת הנטושה
ואיפה לשים אותה כשאת יוצאת לעבודה
ולא להעליב אותה שהיא שמנה וכבדה
כי זה כבר העליבו אותה
זאת שהתינוקת הייתה לה צל נוסף שחור כהה על חייה הצלליים ממילא
אז מה לעושת עכשיו עם התינוקת הנטושה
להגיד לה
אין אימא
אין אימא
תינוקת של אף אימא
יש עריסה ואני אנדנד אותך בעריסה
ביד אחד
וביד השנייה
אעשה עוד דברים של גדולים
ואשיר שירים
עד השמיים השחורים
שייבקעו
וינצנצו

ולא במתסרים

 

[שירה כמים 1959]

התינוקת לא תשמע
אין אימא
ותפסיקי לחכות שתשמע
התינוקת תבכה ואת תקומי
ותלכי לעבודה

 

[שירה כמים 1959]

מחכה למילה טובה מהחוץ
בינתיים נופלות טיפות גשם ראשונות על קצה חוטמך להזכיר
שאולי תגידי לעצמך
מלה טובה מבחוץ
עד שיבוא המבול
?

 

[שירה כמים 1959]

כבר ימים רבים, מאז שנכנסנו למנהרה האפילה,
אני והרוח שלי והגוף שלי
כלומר
האצבעות שלי ביד ימים וביד שמאל
ורגל ימין ובגרגל שמאל
הכול היה עמום
משותק
הכול היה
ימים רבים מאז שהייתי סיפור שמספרים על האישה הזאת
כלומר, לא התקיימתי
וגם העץ היה תמונה
ולא נגעתי בו
הוא לא היה אמת

עכשיו מתחיל להתעורר בי הרצון להתקרב אל העץ
לגעת בו
להניע את אצבעות רליי ואצבעות ידיי
ואולי שאני אשוב להתקיים
?