אימא

ruthribak

New member
אימא

היי, אימא שלי בת 92 (!) בכושר גופני מצוין, אבל הראש הולך ומידרדר... הבעיה הקשה ביותר היא שהעזרה היחידה שהיא מוכנה לקבל היא עוזרת בית לניקיון, וגם זה בערבון מוגבל. הרמנו ידיים, והיא לבד בביתה, אבל זה מתחיל להיות יותר ויותר מפחיד. מה שמקשה על העניין עוד יותר מהרגיל הוא שהיא אמנית, ולכן מתייחסת אל עצמה כבעלת צרכים מיוחדים - כלומר, לאנשים אחרים חשוב האוכל, הניקיון וכו', ואילו לה חשובה האמנות - והיא עדיין מציירת פה ושם, אבל כמובן שזה לא ממש עיסוק מרכזי. אני מסוגלת לדבר ולספר בלי סוף, אבל בעצם הייתי רוצה תרופת פלא שתאפשר לי למצוא פתרון - כלומר להביא את אימי לידי כך שתבין שהיא זקוקה לליווי.
 

ענתי44

New member
שלום רות ../images/Emo141.gif

ברוכה הבאה לפורום. אם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה זה שאין תרופת פלא שמסדרת את העיניינים. וגם עבודה קשה ואהבה לא פותרת את הבעיות. ואפילו אין מרשם בדוק מה עושים כי כל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. רק מלקרוא כמה מילים על אמא שלך ואני כבר שבוייה בקסמה. היא נשמעת לי אדם מקסים ומיוחד. אישה דעתנית, עצמאית, בעלת גאווה ונחישות ועם נשמה יתרה של אומנית. ולכן תצטרכו לחפש את שביל הזהב בין האופי והרצונות שלה מחד והצרכים שלה מאידך. כי את צודקת זה מסוכן להשאיר אותה בגפה. אולי הפתרון להביא הביתה עובדת ישראלית ולחפש דרך הסוכנות, אישה שיש לה זיקה לאומנות בכלל ולציור בפרט. להזמין את האישה להכיר את אמא. שידברו על התחביב המשותף שלהם. לראות אם תיווצר כימיה ואז פשוט להודיע לאמא שזה לא נתון לשיקול דעתה אלא דבר מוחלט שהיא לא יכולה להשאר לבד ועליה לבחור בין אישה חברה שתהיה איתה או בית אבות. ( אגב שזהו רעיון לא רע ובחלקם לבטח יש גם פעילויות של אומנות). אתם צרכים הרבה אהבה וסבלנות אבל פשוט גם להחליט בשבילה. כן אני יודעת שזה קשה הן לה והן לכם אבל חייבים. אולי הרעיון שלי לא ישים אבל הרוח של דבריי הוא להשתמש באומנות שלה ולהיות תקיפים מצד שני. הייתי מציעה גם לפנות לגורמים בקהילה כמו הרופא המשפחתי או רופא מתמחה, עובדת סוציאלית וכו' ולברר האם יש בסביבה אפשרויות תמיכה. למשל אצלנו יש מרכזי יום נפלאים אך גם פעילויות כמו עזרה לקשיש בביתו ע"י מתנדבים תומכים וסיפוק צרכים כמו אוכל חם או עזרה בניקיון. אולי דיבור עם גורמים אלו ועם הקרובים לאמא יוליד תרופת פלא שתגרום לאמא לפתוח את הפב ו.. לבלוע. ואם לא אז כמו עם הילדים פשוט לאלץ לקבל עזרה. שיהיה בהצלחה ותעודדו את האהבה שלה לצייר ולהיות פעילה.
 

ruthribak

New member
תודה

תודה לך ענתי, נחמד לקבל דברי עידוד, על אף שבשלב זה יהיה לי קשה מאוד ליישם רעיונות שנתת לי. אימי הייתה עד השבוע שעבר, למשך חודש וחצי, בבית אבות יפהפה לתקופת החלמה מכתף שבורה - היא הבינה שעליה להיות שם בגלל הזרוע שיצאה מכלל שימוש, אבל ברגע שהמצב השתפר, והזרוע חזרה פחות או יותר לתיפקוד, היא החלה לשנוא את המקום יותר ויותר, ובסופו של דבר, תפסה מונית וחזרה הביתה! כן, כן, כולם מתפעלים, חוץ מהמשפחה הקרובה. היא אמרה שהיא מבינה שלא תוכל להסתדר לגמרי לבד בביתה, אבל כשהגענו לדיון תכליתי, היא אמרה שכל מה שנחוץ לה זה עובדת ניקיון (אפילו עוזרת כבר אין לה כמה שנים) - בקיצור, ברור לנו לגמרי שאי אפשר להעמיד אותה בפני עובדה (מה שניסינו לעשות כשהייתה בבית האבות), מפני שהיא תשגע כל עובד שייכנס אליה, עד שהוא יברח כל עוד נפשו בו. נראה לי שהפתרון היחיד יהיה להערים עליה, ולהגניב לביתה מישהו שיעמיד פני מעריץ נלהב, ולאט לאט יבלה איתה יותר ויותר ויסדר עניינים בלי שהיא תשים לב, ובעיקר, בלי שתדע שהוא מקבל שכר. זהו זה, שוב הוצאתי קצת קיטור, להשתמע, רותי
 

ענתי44

New member
רעיון לגמרי לא רע

להביא מישהו שיתיידד איתה ושהיא לא תדע, אם כי צריך לתכנן את זה בקפידה כי היא אישה חריפת שכל למרות מה שקורה לאחרונה. בהצלחה
 
למעלה