אימון בזמן מחלה

[נועה חורש]

אימון בזמן מחלה

האם אתן הולכות לאימון גם כאשר אתן חולות? אני לא מדברת על חום גבוה או כאבים איומים, אלא על מצב של חולשה קלה, הרגשה כללית לא טובה, הצטננות/נזלת, כאבי בטן/ראש וכו'. איפה עובר אצלכן הגבול בין להפסיד אימון, ללא לפספס אימון בשום מחיר (גם כמדריכות וגם כמתעמלות)?

 

[אמא לה3]

חולה/ בריאה

הולכת לעבודה (מאמנת) בכל מצב...

 

[רוני רובין1]

גם אני..

הולכת לעבודה בכל מצב.. היום עשיתי ניתוח בחניכיים והלכתי לעבודה.. לפני חודש הלכתי לאימון ישר אחרי שנחתתי בשדה תעופה.. אממ מה עוד? הלכתי לאימון אחרי שלא ישנתי יומיים.. לא מפסידים אימון אין דבר כזה..

 

[רוני רובין1]

אהה אופס דיברנו על המחלה..

טוב בכל מקרה אני הולכת לאימון בכל מצב..

 

[N B I]

בזמנו...

כהדרכתי אז הדרכתי בכל מצב. לקחת משכך כאבים- להתאפס על עצמך ויאללה, לילדים קטנים לא אכפת אם את מסטולה קצת, הם רוצים לבוא להתאמן. גם ככה הלחץ והמחוייבות שבתפקיד המאמנת לא נותן לך בכלל זמן לשים לזה שקודם לא הרגשת טוב. מצד שני כשיוצאים מאימון כזה, איזה רבע שעה אחרי פתאום יש נפילת מתח ואת מרגישה עוד יותר תשושה. אבל בבית זה לא משנה אם את חולה או לא. בעקרון הגבול היה באם הלכתי לבית ספר או לא. אם היית (או שיחקתי אותה) חולה עד כדי כך שלא הלכתי לבצפר, לא הלכתי גם לאימון. ולכן אף פעם לא היתי עושה את עצמי חולה ביום שיש אימון. פעם אחת, בלבד, בכל ה-11 שנה שלי, בחרתי מרצוני החופשי לא ללכת לחוג בגלל מחלה. היתי מצוננת, מה שביום רגיל לא היה מפריע, אבל היה מזה שלג בחוץ (ירושלים שליטה) וידעתי שזה יחמיר אז לא יצאתי. התבאסתי מוות, ישבתי מול החלון בעגמומיות כזו, ואז אימון אחרי זה גיליתי שבכלל לא היה אימון בגלל שהכבישים היו חסומים והמאמנת לא יכלה להגיע.