seelinewoman
New member
אימון גופני ועבודה מוחית
אתמול קראתי בהארץ כתבה שאישרה מה שאני מרגישה כל החודש:
העבודה המוחית המאומצת שלי פשוט הרגה אותי פיזית.
אני לא יכולה להתחיל לרצות להתאמן אפילו וזה פוגע במוח ובביצועים שלו, וחוזר חלילה כמובן.
אני מעתיקה לכאן את הכתבה, ואשמח לשמוע מה דעתכם ועצתכם:
קשה לכם להתאמן? תאשימו את מערכת החינוך
מאת גרטשן ריינולדס, ניו יורק טיימס
פורסם ב - 14/10/2013 15:28
סטודנטים, שימו לב: מחקר חדש מצביע על הקשר בין תשישות מנטלית לביצועים פיזיים. כשהמוח עייף, נוצרת תחושה של אימון קשה יותר
התישו את ראשכם וגופכם יגיב בהתאם, כך לפי מחקר חדש וראוי לציון אודות עייפות מנטלית והשלכותיה. מאמץ שכלי אינטנסיבי עשוי להוביל לירידה בסיבולת הגופנית ולגרום לקיצור האימון, אפילו אם, במונחים פיזיולוגיים טהורים, לגוף נותרו עוד עתודות אנרגיה.
זמן רב מסוקרנים המדענים מהרעיון שמאמץ פיזי משפיע על היכולת שלנו לחשוב, כאשר מרבית המחקרים בתחום מצאו כי אימונים קצרים ומדויקים משפרים לרוב את התהליך הקוגניטיביים. אימונים ארוכים ומתישים, מנגד, עלולים להותיר את המתאמן/ת שחוק מדי כדי לחשוב בבהירות, לפחות לפרק זמן קצר.
ואולם, האפשרות ההפוכה – שחשיבת יתר מחלישה את התפקוד הגופני – זכתה לתשומת לב פחותה בהרבה. חוקרים מאוניברסיטת קנט שבאנגליה וממכון המחקר הצרפתי לבריאות ולרפואה (INSERM) חברו יחדיו כדי לבחון את הנושא. עבור המאמר שפורסם בחודש מאי האחרון בכתב העת "רפואה ומדע בספורט ובכושר גופני", בחרו החוקרים להתיש שכלית את המתנדבים עם פאזל מילולי תובעני ולראות לאחר מכן כיצד גופם יגיב לפעילות גופנית.
עייפות היא מצב מורכב ורב פנים. מדע הכושר הגופני מתמקד לרוב ברפיון פיזי, קרי ירידה ביכולת לאמץ את השרירים ולהישאר בתנועה. רוצו, דוושו, הרימו משקולות או פשוט עימדו, וקבוצת שרירים בהכרח תישחק, אנרגיה תישרף ולבסוף הגוף יותש. העייפות מופיעה הן ברמת השרירים הבודדים והן ברמת מערכת העצבים, מצב הידוע כחולשה כללית.
צילום: בלומברג
גם מוחנו מתעייף, על אף שקשה יותר לשים את האצבע על הסיבות לכך. לנוירונים עשוי להיגמר הדלק, וככל הנראה גם תהליכים נוירולוגים אחרים מעורבים. ואולם, לכולנו ידוע מניסיוננו האישי כי מאמץ שכלי, הדורש ריכוז אינטלקטואלי של מספר שעות, עשוי להותיר בסופו תחושה של קהות מנטלית.
כדי לקבוע את מידת ההשפעה של עייפות שכלית שכזו, ביקשו החוקרים מעשרה מתנדבים צעירים ובריאים לגשת למעבדת מאמץ מספר פעמים. במהלך כל ביקור, חוברו הגברים למוניטורים דרך אלקטרודות שהותקנו לרגליהם, שבחנו את פעילות השרירים – תוך כדי מתן מכות חשמל מתונות, על מנת למקסם את היכולת הפיזית למשך האימון. הציפייה היתה ששרירים עייפים יפיקו פחות אנרגיה ויגיבו באופן חלש יותר למכות החשמל, ויסייעו בכך למדענים למדוד במדויק את מידת העייפות המקומית והמערכתית של המתנדבים.
לאחר מכן, במהלך האימון, התיישבו הנבדקים לתשעים דקות מול צג מחשב, צפו בהקרנה של אותיות בודדות, ונדרשו לספור כל אות רביעית ולהגיב לצירופים שונים על ידי לחיצה על מקשים ספציפיים. מדובר במבחן מקובל, הנחשב מהימן בגרימת עייפות שכלית. במהלך ביקור אחר במעבדה, צפו הגברים ב"כדור הארץ" - סרט תיעודי שלו ורגוע באורך שעה וחצי.
בסופן של שתי הפעילויות האינטלקטואליות הנ"ל, הפעילו המתנדבים רגל אחת במכשיר כושר ייעודי עד לאפיסת כוחות, כאשר במקביל סיפרו לחוקרים כמה מפרך היה האימון. אחר כך הם עברו אימון בעצימות מקסימלית פעם נוספת.
התברר כי מאמץ מנטלי פגע באופן משמעותי בכוח הסיבולת של הגברים. הם התעייפו ב-13% מהר יותר אחרי המבחן המילולי מאשר בתום הצפייה בסרט. לפי דיווחיהם לחוקרים, האימון הנ"ל היה מאתגר משמעותית.
מצד שני, ובאופן מסקרן, יכולת כיווץ השרירים שלהם נותרה זהה. גופם הגיב באופן דומה לפקודות מהמוח ולאלקטרודות החשמליות הן לאחר הפעילות השכלית והן לאחר מנוחה אינטלקטואלית, על אף שהמתנדבים המותשים מנטלית דיווחו על לאות פיזית רבה יותר.
"כוח ייצור האנרגיה המקסימלי של הנבדקים אינו נפגע מעייפות שכלית, אולם הסיבולת הפיסית השתנתה, באופן שהשפיע על תפישת המאמץ", גורס רומולד ליפר, פרופסור במעבדה של INSERM, שהוביל את המחקר בצוותא עם עמיתיו מקנט, סמואל מרקורה ובנג'מין פז'ו.
במלים פשוטות יותר: כאשר המוח עייף, נוצרת תחושה של אימון קשה יותר, המתבטא בסיבולת נמוכה והפסקת פעילות מוקדמת יותר, על אף שהשרירים עדיין רעננים יחסית.
למסקנות אלו יש מספר השלכות על הדרך בה אנו משלבים פעילות קוגניטיבית וזיעה. המחקר מציע, למשל, שבוקר תחרות חשובה או אימון אינטנסיבי אינו הזמן האידאלי לחישוב המסים השנתיים, מפני שחשיבת יתר עלולה לגרום לירידה בביצועים הגופניים.
באופן הפוך, התוצאות מצביעות כי "אימון השכל כדי להעלות את סף הלאות המנטלית" עשוי לאפשר ניצול של עתודות אנרגיה נוספות ולשפר את התוצרת הפיזית. לדברי פרופ' ליפר, אימון שכלי מדויק יכול להוביל לשיפור אימון הכושר, על ידי חיזוק הקשר בין המוח לשרירים.
האפשרות המסקרנת הזו טרם נבדקה. לעת עתה, המסקנה המשכנעת ביותר של המחקר, לפי פרופ' ליפר, היא ש"התחושות שלנו לא תמיד משקפות את מצבנו הפיזי", ושבמקרים רבים, הגוף האנושי חסין יותר מאשר מוחנו מפרש זאת. נקודה ששווה לחשוב עליה. אבל לא יותר מדי.
אתמול קראתי בהארץ כתבה שאישרה מה שאני מרגישה כל החודש:
העבודה המוחית המאומצת שלי פשוט הרגה אותי פיזית.
אני לא יכולה להתחיל לרצות להתאמן אפילו וזה פוגע במוח ובביצועים שלו, וחוזר חלילה כמובן.
אני מעתיקה לכאן את הכתבה, ואשמח לשמוע מה דעתכם ועצתכם:
קשה לכם להתאמן? תאשימו את מערכת החינוך
מאת גרטשן ריינולדס, ניו יורק טיימס
פורסם ב - 14/10/2013 15:28
סטודנטים, שימו לב: מחקר חדש מצביע על הקשר בין תשישות מנטלית לביצועים פיזיים. כשהמוח עייף, נוצרת תחושה של אימון קשה יותר
התישו את ראשכם וגופכם יגיב בהתאם, כך לפי מחקר חדש וראוי לציון אודות עייפות מנטלית והשלכותיה. מאמץ שכלי אינטנסיבי עשוי להוביל לירידה בסיבולת הגופנית ולגרום לקיצור האימון, אפילו אם, במונחים פיזיולוגיים טהורים, לגוף נותרו עוד עתודות אנרגיה.
זמן רב מסוקרנים המדענים מהרעיון שמאמץ פיזי משפיע על היכולת שלנו לחשוב, כאשר מרבית המחקרים בתחום מצאו כי אימונים קצרים ומדויקים משפרים לרוב את התהליך הקוגניטיביים. אימונים ארוכים ומתישים, מנגד, עלולים להותיר את המתאמן/ת שחוק מדי כדי לחשוב בבהירות, לפחות לפרק זמן קצר.
ואולם, האפשרות ההפוכה – שחשיבת יתר מחלישה את התפקוד הגופני – זכתה לתשומת לב פחותה בהרבה. חוקרים מאוניברסיטת קנט שבאנגליה וממכון המחקר הצרפתי לבריאות ולרפואה (INSERM) חברו יחדיו כדי לבחון את הנושא. עבור המאמר שפורסם בחודש מאי האחרון בכתב העת "רפואה ומדע בספורט ובכושר גופני", בחרו החוקרים להתיש שכלית את המתנדבים עם פאזל מילולי תובעני ולראות לאחר מכן כיצד גופם יגיב לפעילות גופנית.
עייפות היא מצב מורכב ורב פנים. מדע הכושר הגופני מתמקד לרוב ברפיון פיזי, קרי ירידה ביכולת לאמץ את השרירים ולהישאר בתנועה. רוצו, דוושו, הרימו משקולות או פשוט עימדו, וקבוצת שרירים בהכרח תישחק, אנרגיה תישרף ולבסוף הגוף יותש. העייפות מופיעה הן ברמת השרירים הבודדים והן ברמת מערכת העצבים, מצב הידוע כחולשה כללית.
צילום: בלומברג
גם מוחנו מתעייף, על אף שקשה יותר לשים את האצבע על הסיבות לכך. לנוירונים עשוי להיגמר הדלק, וככל הנראה גם תהליכים נוירולוגים אחרים מעורבים. ואולם, לכולנו ידוע מניסיוננו האישי כי מאמץ שכלי, הדורש ריכוז אינטלקטואלי של מספר שעות, עשוי להותיר בסופו תחושה של קהות מנטלית.
כדי לקבוע את מידת ההשפעה של עייפות שכלית שכזו, ביקשו החוקרים מעשרה מתנדבים צעירים ובריאים לגשת למעבדת מאמץ מספר פעמים. במהלך כל ביקור, חוברו הגברים למוניטורים דרך אלקטרודות שהותקנו לרגליהם, שבחנו את פעילות השרירים – תוך כדי מתן מכות חשמל מתונות, על מנת למקסם את היכולת הפיזית למשך האימון. הציפייה היתה ששרירים עייפים יפיקו פחות אנרגיה ויגיבו באופן חלש יותר למכות החשמל, ויסייעו בכך למדענים למדוד במדויק את מידת העייפות המקומית והמערכתית של המתנדבים.
לאחר מכן, במהלך האימון, התיישבו הנבדקים לתשעים דקות מול צג מחשב, צפו בהקרנה של אותיות בודדות, ונדרשו לספור כל אות רביעית ולהגיב לצירופים שונים על ידי לחיצה על מקשים ספציפיים. מדובר במבחן מקובל, הנחשב מהימן בגרימת עייפות שכלית. במהלך ביקור אחר במעבדה, צפו הגברים ב"כדור הארץ" - סרט תיעודי שלו ורגוע באורך שעה וחצי.
בסופן של שתי הפעילויות האינטלקטואליות הנ"ל, הפעילו המתנדבים רגל אחת במכשיר כושר ייעודי עד לאפיסת כוחות, כאשר במקביל סיפרו לחוקרים כמה מפרך היה האימון. אחר כך הם עברו אימון בעצימות מקסימלית פעם נוספת.
התברר כי מאמץ מנטלי פגע באופן משמעותי בכוח הסיבולת של הגברים. הם התעייפו ב-13% מהר יותר אחרי המבחן המילולי מאשר בתום הצפייה בסרט. לפי דיווחיהם לחוקרים, האימון הנ"ל היה מאתגר משמעותית.
מצד שני, ובאופן מסקרן, יכולת כיווץ השרירים שלהם נותרה זהה. גופם הגיב באופן דומה לפקודות מהמוח ולאלקטרודות החשמליות הן לאחר הפעילות השכלית והן לאחר מנוחה אינטלקטואלית, על אף שהמתנדבים המותשים מנטלית דיווחו על לאות פיזית רבה יותר.
"כוח ייצור האנרגיה המקסימלי של הנבדקים אינו נפגע מעייפות שכלית, אולם הסיבולת הפיסית השתנתה, באופן שהשפיע על תפישת המאמץ", גורס רומולד ליפר, פרופסור במעבדה של INSERM, שהוביל את המחקר בצוותא עם עמיתיו מקנט, סמואל מרקורה ובנג'מין פז'ו.
במלים פשוטות יותר: כאשר המוח עייף, נוצרת תחושה של אימון קשה יותר, המתבטא בסיבולת נמוכה והפסקת פעילות מוקדמת יותר, על אף שהשרירים עדיין רעננים יחסית.
למסקנות אלו יש מספר השלכות על הדרך בה אנו משלבים פעילות קוגניטיבית וזיעה. המחקר מציע, למשל, שבוקר תחרות חשובה או אימון אינטנסיבי אינו הזמן האידאלי לחישוב המסים השנתיים, מפני שחשיבת יתר עלולה לגרום לירידה בביצועים הגופניים.
באופן הפוך, התוצאות מצביעות כי "אימון השכל כדי להעלות את סף הלאות המנטלית" עשוי לאפשר ניצול של עתודות אנרגיה נוספות ולשפר את התוצרת הפיזית. לדברי פרופ' ליפר, אימון שכלי מדויק יכול להוביל לשיפור אימון הכושר, על ידי חיזוק הקשר בין המוח לשרירים.
האפשרות המסקרנת הזו טרם נבדקה. לעת עתה, המסקנה המשכנעת ביותר של המחקר, לפי פרופ' ליפר, היא ש"התחושות שלנו לא תמיד משקפות את מצבנו הפיזי", ושבמקרים רבים, הגוף האנושי חסין יותר מאשר מוחנו מפרש זאת. נקודה ששווה לחשוב עליה. אבל לא יותר מדי.