לא הייתי מקבלת
בלי קשר לאישיות שלהם לנושאי האימון או לכל משתנה אחר. זה נכון שאנחנו לא פסיכולוגים או יועצים והאתיקה שלהם לא מחייבת אותנו אבל מי אמר שאין בה הגיון ? ואם שם נוהגים משנה זהירות למה יש לנו פטור ממשנה כזו ? ומי אמר שהתפקיד שלנו הוא "רק" שאלת שאלות ?? אנחנו כאן, במגרש, להיות לצידם של מתאמנים, בצמתים מאד מאד חשובים בחייהם. לכן - אנחנו חייבים בסייגים ובאתיקה - ואם הם לא כתובים ומעוגנים עדיין הם חייבים להיות חקוקים בתוכנו, פנימה. אחד הדברים שיהפכו אותנו לעיסוק פרופסיונאלי מכובד הוא, בין השאר כמובן, מסגרות וסייגים. בשלב הזה, כשאין אתיקה מעוגנת בחוק או בחוקים פנימיים ואין מוסדות הסכמה המעניקים הסמכה מקצועית או במקרה הצורך - גם שוללים אותה אנחנו חייבים להיות זהירים, מוקפדים - אפילו שבעתיים. הרצינות שבה נתייחס לעיסוק שלנו, בהיעדר מסגרת חוקית או אתית יצבע את הרצינות שבה ייתפס העיסוק הזה גם בעתיד הרחוק. לכן... דווקא במקרים כאלה, אני מקפידה שבעתיים. לא עושה מה שבא לי. לא עורכת נסיונות וניסויים. לא נכנסת למקומות שבהם אין לי בטחון ולא מאמנת בני זוג בנפרד על שני נושאים שונים. לא בגלל ניגודי אינטרסים (שיכולים להיווצר או יכולים גם שלא) אלא מפני שלכל אחד מגיע המרחב הפוטנציאלי המלא של התייחסות שלי , של קבלת תמונה ממנו, כפי שהוא מביא אותה (ולא מפרטים שלמדתי מבן הזוג) של נגיעה בכל הנושאים שיחפוץ לדבר עליהם וכו'. היו מקרים בהם אימנתי אדם ובן/בת הזוג התעניינו גם הם באימון. זה טבעי ונפלא ובשמחה ואהבה הפניתי אותם למאמנים אחרים. אין סיבה וצורך שאאמן את שני בני הזוג כשני קליינטים נפרדים. רק טוב ענת