מה זה תמיד
כן, לתמיד, ובכל אופן,לא מעונינת לחזור, חיה בקנדה כשלוש וחצי שנים, קשה לתאר עד כמה שונים החיים פה מאשר בארץ, וכמו שבכל דבר יש צדדים שנראים לנו טובים יותר או פחות, בשבילי לחיות פה זה למצוא את עצמי, החיים פה מאפשרים לי להביא את עצמי לביטוי בצורה קרובה יותר לעצמי,עדיין לובשים מסכות כמו בכל חברה, אבל הייתי אומרת שסוג המסכות שונה ויותר נעים,(לי) לא מסכות מלחמה וכוח,כמו שצריך בארץ,לא דריכות מלחמתית, אלא מסכות חייכניות, משתפות פעולה,אבל עדיין מסכות כי יש פחות החצנה של רגשות, יותר איפוק,סבלנות,סובלנות, לדעתי גם יותר יושר וכבוד הדדי, הספייס האישי גדול יותר, פחות חיכוך המולה והבילות,יותר קור,ריחוק ובדידות, מזג האויר כמובן קר יותר,פה בונקובר מעונן במיוחד ויורד המון גשם, הנופים מדהימים, עצים אלוהיים,הרבה ירוק ופורח, מים זורמים, הרים מושלגים מסביב,נהר חותך את העיר, המון גשרים מעל המים,והעיר נושקת לים,שמימיו תמיד קרים קפואים, באיזורי המגורים בעיר בתי עץ קטנים וחמודים,אין בנינים גבוהים, אלא רק באיזור המסחרי של העיר ב-DOWN TOWN שם מרוכזים מגדלי הזכוכית היפיפיים שתוספות הצבע היחידות הן נגיעות בטורקיז, למשל בראשי המגדלים ,והטורקיז הוא גם הצבע שמשתקף על הזכוכית מהמים שמסביב,לאן שתסתכל שם יש מים, סירות,אפילו כשאתה סתם נוסע לקניות, עיר מאוד פסטורלית,שקטה,אנשים מאוד חייכנים ואדיבים,(אם כי מרוחקים) פה אני לא מרגישה שמנסים לעשות עלי קומבינה בכל דבר, כי פשוט לא, אז קל לי יותר,זה די פשוט לעשות עלי קומבינה במיוחד עכשיו שאני לא מתרגלת את זה.....צועדת זקוף פתוח, בטוח ידיים ועניים פקוחות לרווחה,מצד לצד ועד קו האופק ,נקי, צלול,יפיפה, SPECTACULR...אכן. אי אפשר לשלוח תמונות בפורום שלנו, חבל.