זה לא רע בהכרח
גמישות יכולה לבוא על חשבון כוח, וכוח יכול לבוא על חשבון גמישות, אך לא בהכרח! יכול להיות גם מפרק שהוא גם גמיש וגם חזק. לגבי פליק-פלקים וסלטות, צריך ללמד את הילדה לשלוט בכתף שלה, כפי שכל מתעמלת אחרת צריכה ללמוד. עם אימון ותרגול נכון היא יכולה להצליח. אני לא רואה כאן בעיה גדולה. הבעיה העיקרית, כפי שהזכירה אמא לה3, זה חשש לפריקות כתף. וזאת בעיה רצינית. כתף גמישה כמו הכתף של ילדת הסוכר המרחף והמתעמלת שנולדה גמישה, היא בהכרח פחות יציבה. אפשר לעבוד עם חיזוק השרירים שסביב הכתף, זה עוזר, אך תמיד קיימת הסכנה לפריקת כתף, בסבירות גבוהה לאין שיעור מכתף של אדם רגיל (שלא יכול להעביר את הידיים מצד לצד כשהן צמודות). לגבי גמישות בכלליות, יש להבחין בין גמישות שנובעת מרצועות ארוכות, לבין גמישות שנובעת משרירים ארוכים. האחרונה, היא תופעה חיובית, בריאה, תורמת רבות להתעמלות, לחיי היום יום, לאסתטיות, ליציבה, למניעת פציעות, להתאוששות ועוד. גמישות מסוג זה היא הפיכה, כלומר אפשר להגמיש מישהו למצב כזה, ולהיפך, אדם שהיה גמיש יכול לאבד מגמישותו עם הזמן. גמישות של רצועות היא בד"כ פחות טובה. היא פוגמת ביציבות של המפרק, מגבירה את הסיכון לפריקות ופציעות, אינה אסתטית ועלולה לגרום לבעיות אורתופדיות ובעיות יציבה. גמישות כזו אינה הפיכה בשני הכיוונים. רצועה שנמתחה לעולם לא תחזור למצבה המקורי (אלא במצב של ניתוח לקיצור הרצועה). לפעמים משלבים משני העולמות, כלומר מגמישים את השרירים, וקצת גם את הרצועות. זה עדין בסדר. אם מגמישים מעט את הרצועות אין בעיה, הבעיה נוצרת בגמישות יתר מוגזמת.