אסון מוחלט!!!
לא באמת...
 
הדבר היחיד שקצת לא טוב פה שהוא שהחתול המסכן הגיע מהמלטה ביתית, מה שנשמע כמו עוד סיפור של אנשים בלתי אחראיים שלא עיקרו את החתולה שלהם, ואחרי זה זרקו את הגורים ל"מכלאות ואומנה". זה בהחלט נשמע עצוב ומדכא.
 
באשר לעניין הגזעי, לחתול גזעי אין שום יתרון על פני חתול לא-גזעי. יש לו מראה כפי שהרביעו אותו להיראות, וזה בערך הכל - פלוס החסרון של נטייה בגזעים לא מעטים למאגר גנטי מצומצם ולכן גם סיכוי מוגבר למחלות.
 
אם הכלבה שלכם איננה רוצחת חתולים, כנראה ניתן להרגיל לחיים ביחד (כלב שכן הרג חתול הוא כלב שתהיה בעיה קשה לסמוך עליו עם חתול בהמשך. למעשה, כלב שהרג חיות קטנות הוא בעיה לעתים קרובות גם עם ילדים קטנים, כי הוא מסוגל להגיב למשהו קטן שזז). זה במידה רבה תלוי בכם: אתם אלו שצריכים ללמד את הכלבה שהחתול הוא חלק מהמשפחה.
 
כלב שרודף אחרי חתולים בחוץ (אבל לא פוגע בהם) לא בהכרח ירדוף אחרי החתול בבית. כלבים מבדילים יפה מאוד בין חתולים שונים ויודעים מי גר אצלם בבית ומי לא. מי שהופך לחלק מהמשפחה יקבל יחס של חלק מהמשפחה. בימים הראשונים יתכן שתצטרכו להשגיח ולא להשאיר לבד עם החתול בלעדיכם כי בהתחלה סביר מאוד שיהיו התרגשות ורצון מיידי לרדוף ולגעת ביצור החדש. הבעיות שעולות במקרה כזה יתקשרו לעובדה שיש פה שלושה מעורבים בסיפור:
 
1. הכלבה - שעליה עליכם להשגיח עד לשלב שבו ההתרגשות תשכך והיא תבין שהחתול הוא חלק מהמשפחה: כלומר, מתחילים כשהכלבה קשורה ברצועה ומשתדלים שהאווירה תהיה חיובית ככל האפשר, כלומר לא לצעוק ולהעניש אלא לתגמל (בחטיף, במילה, בצעצוע - מה שמתאים לכלבה שלכם) כל הסבה של הראש מהחתול למקום אחר, כל הורדה של הפוקוס ממנו.
2. החתול - שבגיל 7 חודשים כבר יודע להגיב בעוינות לכלב שקופץ אחריו בהתלהבות ועשוי לא לקבל זאת היטב בכלל (וזה מסוכן. חתולים הם תוקפים יעילים שמכוונים לעיניים ולאף). עבור החתול יש לדאוג מראש שתמיד יהיו דרכי מילוט - שולחן, מדפים (=עלייה לגובה), מעבר לחדר אחר אליו הכלבה לא תגיע. עם חתולים מה שעובד זה בעיקר סבלנות ומתן אופציה להתרחק כשהם רוצים. אם החתול הזה כבר היה בחברת כלבים ומגיב אליהם בסובלנות, זה יכול לעבוד. אם החתול לא היה מעולם בחברת כלבים, סביר להניח שהתגובה שלו, לפחות בהתחלה, תהיה עויינת. עם גורים צעירים מאוד לעתים קרובות יש יתרון שהכלב מסתקרן אבל לעתים גם רואה בגור קטן מוקד לטיפול ולטיפוח. חתול בוגר יותר - תלוי בחתול. אם הוא לא טיפוס לחוץ הוא יירגע מתישהו ואז גם אם לא יתיידד ישירות עם הכלב הוא גם לא יפגע בו ולא ממש יפחד ממנו.
3. אתם - שעשויים להלחץ ולהלחיץ במידה שתקשה על החיבור, כי צריך להכיר שפת גוף של צדדים 1+2 כדי להבין מתי התערבות היא רצויה ומתי היא מוגזמת ומקלקלת את האפשרות לשיפור. במילים אחרות, להתנהל ברוגע, לא לצעוק, להמנע מתנועות מהירות מדי או מאיימות שעשויות לגרום לחתול או לכלב לזנק. לא לאפשר עימותים קשים אבל גם לא למנוע מגע בכלל. אם יש לכם חששות, הדבר הנכון הוא להיערך מראש ולהזמין מאלף או מאלפת כלבים שגם עובדים עם חתולים ומכירים אותם, כדי שיעזרו לכם להרגיל את הכלבה לנוכחות של חתול (ולהיפך) מבלי לסכן אף אחד. יש כמה מאלפים כאלה שחלקם גם עובדים עם חתולים, כמו איילה נאור באזור הצפון שהיא מאלפת מאוד מוכרת לכלבים וגם יועצת חתולים, או שושנה פורבס באזור ת"א-מרכז (מאלפת כלבים, מכירה ומגדלת גם חתולים).
 
אצלנו בבית יש 2 כלבים ו-5 חתולים. כולם בסדר גמור - יש מי שמחבבים יותר או פחות על פי האישיות וההעדפות האישיות, אבל חיים בשלום וללא פחד. אמיליו, הכנעני המעורב בתמונות, הגיע אלינו בוגר (בגיל 4 וחצי) אחרי שחי בכלבייה סגורה כל חייו. הוא בהחלט עשוי לרדוף אחרי חתולים בחוץ אם לא יהיה קשור ברצועה, אבל בבית הם חלק מהמשפחה שלו והוא מתייחס אליהם היטב.
 
יש לציין שכמובן יתכן שלמרות כל המאמצים, הכלבה תחליט שלא מתאים לה חתול בבית, שזה מערער אותה יותר מדי, ולא תירגע. זה נדיר למדי - רוב הכלבים ורוב החתולים כן מסוגלים להסתגל לשינויים כל זמן שנותנים להם את המקום שלהם ודואגים למלא אחר הצרכים הבסיסיים שלהם. בימינו יש הרבה משפחות מעורבות
