בזמנו אימצתי דרך טף,
אך זה היה לפני כ-13 שנה. המון השתנה מאז ואני לא יודעת אם טף של היום היא טף של פעם, או איך היא בהשוואה לעמותה השנייה. בתקופה שאימצתי היו גם הרבה יותר אפשרויות, ומביניהן בחרתי את העמותה שנראתה לי הגדולה ביותר ושהוכיחה את עצמה מבחינת כמות הילדים שהביאה, ובדיעבד הייתי מאוד מרוצה מהבחירה שלי. כיום המבחר מצומצם הרבה יותר, אך אין לי מושג איזו עמותה עדיפה, וזה גם במידה רבה סובייקטיבי. אני חושבת שלהתרשמות ולאינטואיציה שלכם יש כאן תפקיד חשוב. גם התהליך בזמנו היה שונה ועלותו הייתה שונה, לכן עצות מעשיות אני לא ממש יכולה לייעץ. ההתמודדות היומיומית - הרבה מתח, ציפייה והתרגשות, כמובן. התהליך שלנו היה חלק מהיר, ובכל זאת היה לא קל, בייחוד פרק הזמן בין הנסיעה הראשונה למועד המשפט, שאצלנו היה פחות מחודש ובכל זאת בקושי שרדתי אותו מרוב געגועים וחששות (זו הייתה תקופה של פיגועים ובחלק מהמחוזות התחילו לעשות בעיות עם מסירת ילדים לאימוץ לישראלים, אך למזלנו על המחוז שלנו זה בסופו של דבר לא השפיע). לא אשקר: התהליך תובעני ולא פשוט מבחינה רגשית, צריך מראש להצטייד בהמון סבלנות ולהתכונן להמתנה ארוכה. כיום התהליך הרבה יותר איטי, יש הרבה חוסר ודאות, ורוסיה אינה מקלה על חיי המאמצים. אני חושבת שחשוב להיות מודעים ומוכנים לדברים כאלה מראש ולעשות הכנה נפשית, וכך יהיה קל יותר לעבור את התקופה הזו. הרבה מזל והצלחה!