אימרו לי, אני אֶגוֹצֶנְטְרִי?
האם האָנוֹכִיּוּת נשפחת ממני בגלל שבחרתי לא להביא ילדים לעולם? אולי זו בעיה ברֹבֶד הפסיכולוגי אבל השיקול שלי, ואני מודה בזה, הוא נוחות הן ברמה של אייכות החיים והן ברמה הכלכלית. אני מוקף זוגות צעירים ולא צעירים שלהם ילדים מספר ותמיד אבל תמיד אני הוא זה שזוכה לקבל את צרור התלונות מההורים שתמיד טוענים שאין להם חיים, אין להם זמן, אין להם שעות שינה ויש להם מאזן שלילי גדול בחשבון הבנק. אז מה הם רוצים ממני? האם שַׂק אִגְרוּף אָנֹכִי? לא חשבתי בחלומות הורודים שלי למצוא פורום שהמשותף לכותביו היא העובדה הפשוטה שהם לא רוצים להביא ילדים לעולם. תמיד חשתי רדוף, מֻקְצֶה ולא שייך והוקל לי לראות כי אני לא לבד. ישנם לְבָטִים לר קלים אשר מתעוררים עקב החלטה זו שלי והגדול מכולם היא העובדה שלא יהיה מי שידאג לי בזיקנתי, כך לפחות טוענים חברים שלי. האם אין בסיסה זו מידה של אָנוֹכִיּוּת וכי אז מה ההבדל בעצם ביני לבין אחר שעמדתו בנושא שונה? האם אני היחיד שמרגיש כי ילד או ילדה הם לא יותר מאשר מַסְחֵטָה נפשית, גופנית וכלכלית? האם אני היחיד שחש כי ילדים, בראיה של סביבה קפיטלסטית, הם לא יותר מאשר אֶמְצָעִי להגדלת מחזור מכירות של אנשי שיווק, רשתות שיווק וגורמים כלכליים אחרים? לא שאני לא אוהב ילדים אבל אני בהחלט לא רוצה ילדים משלי והכלל שמנחה אותי בענין זה הוא המשפט כי "ילדים זה שִׂמְחָה כל עוד הם לא שלך". הוקל לי לראות כי לא לבד אני בתחושתי זו (-: אגב, לדעתי יש לשנות את שם הפורום היות ולא רק נשים משתייכות למחזיקי העמדה המתוארת כנושא הפורום.
האם האָנוֹכִיּוּת נשפחת ממני בגלל שבחרתי לא להביא ילדים לעולם? אולי זו בעיה ברֹבֶד הפסיכולוגי אבל השיקול שלי, ואני מודה בזה, הוא נוחות הן ברמה של אייכות החיים והן ברמה הכלכלית. אני מוקף זוגות צעירים ולא צעירים שלהם ילדים מספר ותמיד אבל תמיד אני הוא זה שזוכה לקבל את צרור התלונות מההורים שתמיד טוענים שאין להם חיים, אין להם זמן, אין להם שעות שינה ויש להם מאזן שלילי גדול בחשבון הבנק. אז מה הם רוצים ממני? האם שַׂק אִגְרוּף אָנֹכִי? לא חשבתי בחלומות הורודים שלי למצוא פורום שהמשותף לכותביו היא העובדה הפשוטה שהם לא רוצים להביא ילדים לעולם. תמיד חשתי רדוף, מֻקְצֶה ולא שייך והוקל לי לראות כי אני לא לבד. ישנם לְבָטִים לר קלים אשר מתעוררים עקב החלטה זו שלי והגדול מכולם היא העובדה שלא יהיה מי שידאג לי בזיקנתי, כך לפחות טוענים חברים שלי. האם אין בסיסה זו מידה של אָנוֹכִיּוּת וכי אז מה ההבדל בעצם ביני לבין אחר שעמדתו בנושא שונה? האם אני היחיד שמרגיש כי ילד או ילדה הם לא יותר מאשר מַסְחֵטָה נפשית, גופנית וכלכלית? האם אני היחיד שחש כי ילדים, בראיה של סביבה קפיטלסטית, הם לא יותר מאשר אֶמְצָעִי להגדלת מחזור מכירות של אנשי שיווק, רשתות שיווק וגורמים כלכליים אחרים? לא שאני לא אוהב ילדים אבל אני בהחלט לא רוצה ילדים משלי והכלל שמנחה אותי בענין זה הוא המשפט כי "ילדים זה שִׂמְחָה כל עוד הם לא שלך". הוקל לי לראות כי לא לבד אני בתחושתי זו (-: אגב, לדעתי יש לשנות את שם הפורום היות ולא רק נשים משתייכות למחזיקי העמדה המתוארת כנושא הפורום.