אין אריות-

אמן! אתמול היה התל"מ

ובכל המסגרות הבוקר קיבלו את פני בהלם קל (מה, את עוד פה !?) 3.5 שעות של צירים סדירים אתמול אחה"צ גרמו לי להזעיק את אמא, רק כדי שנשתה קפה ונראה שהם מתרווחים ומתפוגגים להם. ולפני הקפה אשכיב את הילדים בעצבים של נפילת המתח (מסכנים, עד רבע לשמונה עוד החזקתי יפה) ואחרי הקפה ארים כסא בספונג'ה רק כדי לשבור את המנורה בסלון.... כבר היו לי ימים טובים מזה. תודה לכן יקרות! גם אני מחכה. מאד. מאד. מאד.
 


 
אנחנו בתחרות

היא מצדה משתדלת להוציא אותי מדעתי (ואני לא לגמרי בתוך דעתי בימים האחרונים), ואני מצדי משתדלת להחזיק כמה שיותר. התעוררתי מצירים כואבים ברבע לשלוש בבוקר. לא הסכמתי לקום, ואחרי 3-4 הם נרגעו וחזרו להיות צירים קטנים. לקח לי המון זמן להירדם. אחר כך עוד גל צירים בצהרים המוקדמים. ועכשיו לא מזמן התחיל גל נוסף. מלווה בבחילות איומות. בטח תכף יחלוף. אני לא מאמינה לה שהיא יוצאת. מחר בבוקר מעקב הריון עודף. אגב, קנינו לסלון מנורה חדשה, ממש מיוחדת, שנותנת אוירה אחרת, ושמחנו להתחדש בה. תמיד כשקורים דברים כאלה אני מודה. שתמיד הצרות שלנו יהיו בחומר. אמן.
 
למעלה