אין טעם לחיים
אני כל ככה עצובה , כל כך ממורמרת.. אני חיילת משוחררת כבר חמישה חודשים . לא מצליחה למצוא לעצמי עבודה קבועה. אין לי חברות ..היו לי בצבא ועכשיו שהזמן חולף , אני מנתקת עימם את הקשר כי אין על מה לדבר כבר. בזמן שכולם יוצאים ומבלים אני בבית . מעולם לא הייה לי חבר. אני לא מצליחה להשתלב בעבודות . אין לי דעה משל עצמי ואני לא מצליחה לקבל החלטות . אין לי מטרות ואני בן אדם עם אופי חלש . כרגע אני עובדת במפעל , אבל אני מרגישה שיימי שם ספורים כי לוקח לי זמן לקלוט איך לעבוד נכון , ואני שואלת מלא שאלות בקשר לעבודה על מנת לא לבצע טעות ואנשים נרתעים מכך ואומרים שהעבודה היא לא גנון . אם אני לא שואלת וטועה אני מקבלת אחר כך צעקות ממנהל . מתוך שלושה ימים שעבדתי , צעק עליי מנהל שאם עוד פעם אני שוגה- הביתה1! כל כך רעלי שכבר שלוש עבודות החלפתי [אחת מהם פוטרתי בגגל שהמפעל עמד להיסגר]. אני מאוד רוצה לעשות את המועדפת כי ביטלו לנו החיילים המשוחררים את דמי האבטלה אך לוקח מלא זמן עד שכח אדם ממוצא לי משהו ועד עכשיו התנאים לא היו משהו. בתחנות דלק חרשתי ולא קיבלו אותי בכלל אז התייאשתי אני אפילו לא יודעת למה אני עובדת אפילו שלהוריי אין כסף והם שקועים בבוץ עדיין זה רק מלחיץ אותי ואני נכנסת לדיכאון עמוק יותר., כשלמשל שואלים אותי בצאט מה אני מחפש אצל גבר , אני עונה כלום כי אני ריקה מתוכן ואני בעצמי לא מצליחה לתאר את מה שאני רוצה במילים. כל כך רע לי להיות לבד .. כל כך רע לי שאף פעם אף אחד לא התאהב בי למרות שאני בחורה די נאה . העובדה שאני מלאה עושה לי רק רע והיה לי לי קטע עם מישהו שנתת לי מאז תחושה שכל מה שמעניין את הגברים זה רק דבר אחד. כל אחד מהם צפוי ולא מאתגר. זה גורם לי להיכנס אל תוך עצמי ולפחד מהבנים למרות שאני מאוד רוצה שיאהבו אותי סוף סוף .. איך אני יוכל לתאר לכם את התחושה הנוראית שאני חסרת חיים. שבזמן שהחיילים שמשתחררים רק מחכים לשיחרור שלהם ואחר כך ממצים את עצמם תוך חודש לכל היותר..יוצאים ומבלים ולי אין עם מי לצאת . להוריי אין רכב ואנחנו שקועים בחובות. אבא שלי בבית חולים . משותק ביד והוא צפוי לשבת בבית מנכות ואז אני אצטרך לפרנס את הבית עם אמא כשגם ככה שאבא עבד הייה חסר לנו כסף לאכול. כל פעם הוא מחליף עבודת על ימין ושמאל [בן 50] כי קשה לו ואנחנו שקועים בחובות סבתא שלי גרה אצלינו אבל היא כמו זרה כי היא ואנחנו לא מסתדרים וכל פעם היא ממרמרת לנו את החיים בבית ככה סתם. כשאני אומרת לה משוגעת כי היא סתם מתחילה לדבר איתנו מבלי שבכלל פנינו אלייה על מנת לקלל בלי סיבה [היא אכן כזאת למרות שמבחינה חיצוני נראית בריאה] היא מתחילה לפגוע עוד יותר.. אני כל כך ריקה ..מחפשת את האושר אבל כבולה לאבל. איך אפשר להיות בבית איתה .. אני ממש סובלת.. תעזרו לי
אני כל ככה עצובה , כל כך ממורמרת.. אני חיילת משוחררת כבר חמישה חודשים . לא מצליחה למצוא לעצמי עבודה קבועה. אין לי חברות ..היו לי בצבא ועכשיו שהזמן חולף , אני מנתקת עימם את הקשר כי אין על מה לדבר כבר. בזמן שכולם יוצאים ומבלים אני בבית . מעולם לא הייה לי חבר. אני לא מצליחה להשתלב בעבודות . אין לי דעה משל עצמי ואני לא מצליחה לקבל החלטות . אין לי מטרות ואני בן אדם עם אופי חלש . כרגע אני עובדת במפעל , אבל אני מרגישה שיימי שם ספורים כי לוקח לי זמן לקלוט איך לעבוד נכון , ואני שואלת מלא שאלות בקשר לעבודה על מנת לא לבצע טעות ואנשים נרתעים מכך ואומרים שהעבודה היא לא גנון . אם אני לא שואלת וטועה אני מקבלת אחר כך צעקות ממנהל . מתוך שלושה ימים שעבדתי , צעק עליי מנהל שאם עוד פעם אני שוגה- הביתה1! כל כך רעלי שכבר שלוש עבודות החלפתי [אחת מהם פוטרתי בגגל שהמפעל עמד להיסגר]. אני מאוד רוצה לעשות את המועדפת כי ביטלו לנו החיילים המשוחררים את דמי האבטלה אך לוקח מלא זמן עד שכח אדם ממוצא לי משהו ועד עכשיו התנאים לא היו משהו. בתחנות דלק חרשתי ולא קיבלו אותי בכלל אז התייאשתי אני אפילו לא יודעת למה אני עובדת אפילו שלהוריי אין כסף והם שקועים בבוץ עדיין זה רק מלחיץ אותי ואני נכנסת לדיכאון עמוק יותר., כשלמשל שואלים אותי בצאט מה אני מחפש אצל גבר , אני עונה כלום כי אני ריקה מתוכן ואני בעצמי לא מצליחה לתאר את מה שאני רוצה במילים. כל כך רע לי להיות לבד .. כל כך רע לי שאף פעם אף אחד לא התאהב בי למרות שאני בחורה די נאה . העובדה שאני מלאה עושה לי רק רע והיה לי לי קטע עם מישהו שנתת לי מאז תחושה שכל מה שמעניין את הגברים זה רק דבר אחד. כל אחד מהם צפוי ולא מאתגר. זה גורם לי להיכנס אל תוך עצמי ולפחד מהבנים למרות שאני מאוד רוצה שיאהבו אותי סוף סוף .. איך אני יוכל לתאר לכם את התחושה הנוראית שאני חסרת חיים. שבזמן שהחיילים שמשתחררים רק מחכים לשיחרור שלהם ואחר כך ממצים את עצמם תוך חודש לכל היותר..יוצאים ומבלים ולי אין עם מי לצאת . להוריי אין רכב ואנחנו שקועים בחובות. אבא שלי בבית חולים . משותק ביד והוא צפוי לשבת בבית מנכות ואז אני אצטרך לפרנס את הבית עם אמא כשגם ככה שאבא עבד הייה חסר לנו כסף לאכול. כל פעם הוא מחליף עבודת על ימין ושמאל [בן 50] כי קשה לו ואנחנו שקועים בחובות סבתא שלי גרה אצלינו אבל היא כמו זרה כי היא ואנחנו לא מסתדרים וכל פעם היא ממרמרת לנו את החיים בבית ככה סתם. כשאני אומרת לה משוגעת כי היא סתם מתחילה לדבר איתנו מבלי שבכלל פנינו אלייה על מנת לקלל בלי סיבה [היא אכן כזאת למרות שמבחינה חיצוני נראית בריאה] היא מתחילה לפגוע עוד יותר.. אני כל כך ריקה ..מחפשת את האושר אבל כבולה לאבל. איך אפשר להיות בבית איתה .. אני ממש סובלת.. תעזרו לי
