"אין ילדים רעים.."

[אניהואאני]

"אין ילדים רעים.."

האם אפשר להצדיק מעשה "רע", קרי מעשה שפוגע בזכותם, בחירותם ובקניינם של אחרים - ב"היה להם רע", כלומר האחריות היא עלינו ? כולנו מכירים מקרי התעללות שבאו בעקבות התעללות שחווה המתעלל בילדותו . כולנו מכירים את האפליה שגורמת לעוני ומובילה לפשיעה . כולנו מכירים את הילד האלים שההורים שלו מכים אותו בבית . אשמה ואחריות הן לאו דווקא קשורות זו לזו. מתי האשם הוא לא אחראי ? איך בכלל אפשר לקבוע כזה דבר ? ומהצד השני , מתי האחראי לא אשם , יש בכלל מצב כזה ?

 

[Starving for truth]

האחראי תמיד אשם.

אלא אם שיפוטו מעוות ונמצא מחוץ לקנה המידה הנורמטיבי, כלומר משהו באיך שהוא רואה את הדברים דפוק ומעוות, (מכל סיבה שהיא) לכן לא ניתן לשפוט אותו לפי קנה המידה הנורמטיבי, והוא יוגדר כלא אחראי למעשיו... במקרי התעללות רבים, הקורבן נותר עם חשיבה מעוותת עקב הצלקות והטראומות, לפעמים מתוך בחירה ולפעמים זה כ"כ עמוק עד שלא תלוי בו. אם מדובר על קורבן שמודע להתנהגותו והשלכותיה- כמובן הוא אחראי. בכלאופן לא קימת לגיטימציה לנהוג באופן רע לזולת, כי זכית אתה ליחס כזה- ואף יש מקרים רבים במציאות שיבססו זאת: יש אנשים שחוו טראומה נוראית ועושים טוב לזולת, או כאלו שלא עברו שום טראומה ועושים רע. שוב, כל עוד אין עיות חשיבתי מוכח- הכל ענין של החלטה- התעללות לא נותנת לאדם אישור להתנהג לאחר כפי שהתנהגו אליו.

 

[אניהואאני]

אז יש לשפוט כרגיל אדם שחיי בעוני

ושהגיע לכך בעקיפין בעצם בגלל האפליה, בגלל החינוך הלקוי , בגלל שאבא שלו עבד במפעל עד הלילה ואמא שלו הייתה צריכה לגדל את אחו במשך כל הזמן הזה. בעצם יוצא שהאחראי למצב הנער , ושוב - בעקיפין - למעשיו , היא המדינה או לפחות השירות הסוציאלי. מדבריך , האחראי , כל עוד הוא אינו בעל דעה משובשת הוא גם האשם , ולכן האם ניתן לראות במדינה כאשמה במעשיו של אותו נער? ומה עם מקרי אי שפיות זמנית ? האם שכרות משבשת את הדעת "מספיק" כדי שהוא יהיה אחראי , אך לא אשם?

 

[aviel931]

אם ניקח את זה לחוק

יהיה בלתי אפשרי לשפוט אדם... וכבר אמרו חכמינו "אל תשפוט את האדם עד שתגיע למקומו"...ומדובר על אדם בודד...אבל מערכת, כדי לשמור על הסדר חיבת מערכת ענישה

 

[בארבאבא]

האשם תמיד אחראי.

כלומר,הוא צריך להיות.. זה בולשיט לומר שהאנס הוא אנס,רק בגלל שאמא שלו הייתה זונה ואבא היה מרביץ לו. או נרקומן..אז הוא גדל בסביבה שלוקחים בה סמים,ובגלל זה הוא כזה. אלו רק גורמים סביבתיים,אבל סה"כ לאדם יש בחירה. אתה יכלת לבחור אם להפוך לנרקומן כי כולם מסביבך כאלה,או לא להפוך לכזה. אם הייתה לך ילדות דפוקה,לך לפסיכולוג.המדינה מסייעת לאנשים. אתה בוחר אם להפשיט את הבחורה התמימה ולאנוס אותה,ואז לומר "אני משוגע!".

 

[aviel931]

אבל את מסכימה

שאם נוכל לשכפל ילד-אחד יגדל באיזו שכונת עוני בריו, והשני יגדל בשכונת עשירים באנגליה...יהיו הבדלים לא קטנים

 

[בארבאבא]

כמובן שיהיו הבדלים..

ובסופו של דבר,כל אחד ייצא מתוסבך בדרכו האישית. תראה,זה שאתה גר בשכונת עוני,לא אומר שתצא רוצח.ממש לא.. אתה יכול לגדול בבית להורים עשירים,עם אמא שלא נתנה לך אהבה ואבא מכה ולבסוף תצא איזה רוצח נשים מתוסכל.

 

[aviel931]

תראי

אדם שיוצא אקדמאי והגון משכונה כמו הארלם וכאלה, זה קצת יותר נדיר, וקשה מלצאת כזה מרמת אביב את מסכימה איתי

 

[בארבאבא]

כמובן.אבל

אני עדיין מאמינה שלאדם יש אפשרות בחירה.

 

[Gigantic Boots]

הדעה הרווחת היא שאדם בוגר הוא אחרי למעשיו.

1. איפה עובר הגבול בין אדם לא בוגר לבוגר? אני לא מכיר גיל טבעי כזה. רק גיל חוקי, וחוק הוא כולו עבודת טלאים על בעיה שהשלטון לא מצליח לפתור. 2. למרות שזה קשה לקבל את זה, המדע מראה לנו שאף אדם לא אשם במה שהוא עושה. היחס שלנו אחד לשני מגיע מהסביבה שבה אנו גדלים. לכן, אם יוצא אדם אלים, צריך להאשים את הסביבה ולא את הפרט. "בני אדם הם כמו מראות, הם משקפים את סביבתם". 3. האחראית היא החברה כולה. בני אדם "קוצרים" את מה שהם "זורעים". כלומר, אם החברה תומכת באופן מובהק באינטרס אישי מצומצם, בתחרות, במעמדות, אז יהיו אנשים ש"ישארו מאחור" - גם מבחינה חומרית וגם מבחינה נפשית, ולכן ירגישו מקופחים ויפגעו בזולתם. 4. מה שאני רואה שצריך זה לא כפייה, אלא מתן מידע באופן חופשי לכל בני האדם. לא לעשות חוקים, אלא פתרונות שיווצרו מתוך ידע אינטלקטואלי. כלומר: לא להכניס אנשים לתאי בטון. למנוע מהסביבה מלכתחילה לייצר אנשים פוגעניים.

 

[Clueless Angel]

פילוסוף יווני אמר פעם כי הסגולות הטובות

מזוהות עם ידיעה, והידיעה נחשבת לסגולה וטובה. לכן חשוב להגיע לידיעה בעזרת הגדרות. יסודו של הנסיון להגדיר טמון באמונה בקיום של ישויות קבועות. ובשביל למשל ליצור יצירת אמנות מושלמת אגם צריך לשלוט היטב בחמר, ובאנלוגיה , בשביל לחיות חיים טובים האדם צצריך לשלוט שליטה מושלמת בשכלו. אף אדם לא עושה עוול בכוונה אלא בעקבות חוסר ידיעה על מהות הטוב כגי להיות טובים די לדעת מהו הטוב , אריסטו למשל שולל טענה זו וטוען שמדובר בחלשת הכח. האם איש לא עושה עוול מרצונו? חוסר הידיעה הוא חוסר הידיעה מה טוב לאדם ולכן למעשה, כשאדם עושה פעילות כלשהי הוא עושה זאת כי הוא חושב שזה טוב בשבילו, או מועיל לו. אך יש כאן טעות כי זה למעשה משחיתו. מבחינה זו, העיסוק הפילוסופי הוא העיסוק היחידי הראוי לאדם, והוא חיפוש אחר אמתות, גם אם לא כולן ניתנות להשגה בתור בני תמותה. במקרה של הפילוסופים היווניים בעת העתיקה, הפילוסופיה הטוותה להם דרך חיים, וכל פילוסוף עמד מאחורי תורתו והתנהג לפיה באופן מחייב.

 

[noamgk]

זו גם גישת היהדות...

במסכת נדרים (דף מ"א עמ' א') כתוב: "במערבא אמרי [בארץ ישראל אומרים]: דדא ביה - כולא ביה ["מי שיש בו דעת, כמי שיש בו הכל, שאינו נחסר כלום." - רש"י], דלא דא ביה - מה ביה? [מי שאין בו דעת - מה יש בו?] דא קני - מה חסר? דא לא קני - מה קני? [קנה דעה - מה חסר? לא קנה דעה - מה קנה? - כלומר, מה לו דבר אחר מלבד הדעת...]" וגם הרב קוק כתב על תיקון מידת הגאווה (שביהדות היא שורש כל המידות הרעות, ובמקרה הזה היא גם משמשת דוגמא כללית לכולן) כמה סיבות למציאותה אצל האדם, והאחרונה שבהן - "כלל הכל הוא סכלות בידיעת מהות המעלות האמתיות מה הן" (מוסר אביך). הרב טאו הסביר - "כי אם היה מכיר מהי שלימות, מה הם טוב חכמה וצדקות, בודאי לא היה ממיר את כל אלה המעלות בהגדלת ערך עצמו [גאווה], אלא מקדיש את עתותיו לעסוק בקניין השלימות האמיתית." שבת שלום.