אין כותרת. רע לי. פשוט תכנסו
אני לא יודע אם אני קשור לפה ומקווה שהפורום לא מיועד רק לבנות ונשים... לפני חודש שכתבתי פה זה לא היה נראה ככה אבל עכשיו כן. אני בן 24, בדיוק אחרי טיפול פסיכולוגי שסיימתי ולפני טיפול DBT שעוד לא התחיל. אין לי אלוהים שיקשיב לי, אין לי הורים שיקשיבו לי (למרות שאני גם אצלם), אין לי חברים שיקשיבו לי, אין לי מטפל שיקשיב לי. אין לי את עצמי שאוהב אותי. אין לי אף אחד בעולם. אני אעתיק הודעה קשה ששלחתי להורים שלי קודם. לא משנה הפרטים שקרו לפני. רק תקראו את ההודעה ותבינו מה אני עובר. מקווה שאני בפורום המתאים. אני אחרי לילה של התמוטטות עצבים ורגשות, בכי של 3 שעות רצופות ולפני זה טירוף ופרובוקציות שחוללתי בבית כלפי ההורים ואלוהים, כולל זריקת הציצית שלבשתי על הרצפה, שפיכה של קורנפלקס וחלב על על המטבח, זריקה של הכיפה על הרצפה הזאת וגם ניסיון לזרוק את התפילין שלי על הרצפה, רק שאח שלי מנע ממני את זה. כתבתי את שם ה' המפורש כמה פעמים הלילה תוך ביזויו ככל שיכולתי, כגון יריקה עליו, דריכה עליו קללות כלפיו וניסיון גם לשרוף דף עם כיתוב שם ה' המפורש, דבר שגם אותו אח שלי מנע ממני. אני בטירוף מוחלט... זאת ההודעה שכתבתי להורים שלי אתמול ב-11 וזה התפתח לא טוב. תקשיבי... אני יודע שהייתי לא בסדר כשביום שישי לא עזרתי. כשניסיתי לסגור את המחשב המחשב לא נתן לי לסגור אותו והוא כתב שהוא עכשיו צריך לעדכן גירסה, אז הנחתי אותו על השולחן. עליתי למעלה כדי לארגן דברים לספונג'ה כמו שביקשת. הייתי לא מרוכז ואז בטעות עליתי לקומה שלי במקום להביא דברים לספונג'ה. במקרה דביר החליט שאיכפת לו מזה שהמחשב שלי שעלה 2000 ש"ח יהיה זרוק ברחוב. ואז הלכתי לחפש אותו, וכל העצבים על זה שצעקת עליי ושמת לי את המחשב בחוץ, יצאו. אולי חלק מהדברים שאמרתי היו לא במקום, אבל אני עדיין נסער וחושב שמה שעשית למחשב שלי זה מראה שאיבדת את השפיות שלך באותו רגע. עצם זה שאת מחשיבה את הסדר ואת השבת במדרג חשיבות יותר גבוה מהבן שלך זה מראה משהו. תראי, מצבי הנפשי לא היה טוב לפני המקרה והוא הידרדר מאוד מאז המקרה. נכון שבשבת לא היה כל כך מה לאכול, אבל הייתי שורד את זה אם לא היית מתייחסת אלי ככה. תביני שכרגע שאני כותב לך את המילים האלה רצות לי מחשבות קשות, על סף התקף חרדה, מחשבות של רצון עז ללכת למדבר ולהתאבד שם. אם היה באמת איכפת לך ממני- א. לא היית מביאה אותי לעולם. ב. הבאת אותי לעולם? לפחות תנסח להבין אותי, להכיל את הילד שיצא לך מהבטן. אני לא בחרתי להיוולד. *את* בחרת ללדת אותי... נכון שאני פרזיט גדול וקשה להכיל אותי. נכון שאני לא עוזר בבית. אבל את צריכה להבין שאני כרגע לא מטופל, אין לי מטפל כרגע אפילו בשביל לשפוך לו את מה שעובר עלי. זה שאני לא עוזר בבית זה כבר מימים ימימה, והסיבה של זה היא דיכאון ותחושת חוסר שייכות לעולם, הרגשה שזה לא יעזור לי אם אני אעזור לכם. זאת הרגשה של יובש, ושל מאיסה מהכל... והתחושה הזאת היתה גם בחורב, ובהסדר הדפוק, וברבנות הצבאית, והיא מתפשטת לאט לאט על כל התחומים בחיים... על הלימודים, על שכן טוב, וכמובן על הדת. אני מרגיש ריק, מדוכא, אין לי חשק לעזור לאף אחד וגם לא לעצמי. פשוט בא לי למות. גם בשכן טוב אני נהיה יותר ויותר פרזיט... חשבת שרק בבית? בחיי שאם היה עכשיו פיגוע והיה פה מחבל ברחוב, בחיי שיש סיטואציות של רגשות שהייתי מחליט להסתער עליו בידיים חשופות כדי שהוא יהרוג אותי, כי אני רוצה למות אבל אין לי אומץ להתאבד בעצמי. יש רגעים שאני לא מרגיש ככה, אבל בימים האחרונים כן... אני חושב שהעולם הזה צרוף רוע ואי צדק, ואו שיהוה קיים והוא ארור ורצוף רשע ויצר אותו, או שהוא לא קיים והעולם הזה פשוט רע. אני יותר נוטה לכיוון שיש יהוה רשע שברא עולם דוחה, והוא מתנשא ושוויצר על כולם. איבדתי כל אמונה שיכול להיות לי יותר טוב ולכן אני מקלל אותו כל הזמן ומדייק בכל אות כדי לעצבן את הארור הזה. אני יודע שזה כרת, אבל באותה מידה אנשים שעושים טוב לא מקבלים גמול טוב... יש לי מחר מבחן ואני לא יודע אם אעבור אותו. לא הכי איכפת לי מהלימודים. חצי חצי... יש שם איפשהו תקווה שתצא לי לפחות פרנסה ואוכל לפרנס את עצמי עד שהארור הזה יחליט שבא לו להעביר אותי לגיהינום שהוא ברא בשיא רשעותו... וכל העצב שלי למה למה? את יודעת למה? כי אני לא מצליח להיות בקשר טוב עם עצמי, עם המשפחה שלי, ואני מפגר חברתית אחרי אנשים. צברתי כל כך הרבה כישלונות בין אישיים וחברתיים ולכן אני מקנא בכולם ושונא את כל העולם ואת ה' ואת עצמי. במקום שאני אקבל תמיכה מאמא שלי בתקופה קשה של על סף להיות חילוני, בתקופה של ייאוש, בתקופה של אובדן - את באה ושמה את הסדר והשבת בראש סדר העדיפויות ואותי בסוף, ושמה את המחשב שלי בחוץ. למה עשית את זה? את יודעת איך דירדרת אותי? אני אגיד לך עוד משהו אמא. את יודעת למה קשה לי לעזור לאנשים כשאני לא מקבל תמורה? כי אני מרגיש שאני בעולם הזה בעל כורחי, ולכן העולם וכולם חייבים *לי* על כל הרוע שאני סובל מהם. למה שאני אשקיע? יהיה לי טוב? למה שיהיה איכפת לי מהבית? חתמתי איתך ועם אבא על חוזה מה כל צד מרוויח? אתם הבאתם אותי לעולם בעל כורחי. קיבלתי משהו בתמורה? שמחה אולי? הצלחה חברתית? משהו? לכן אני לא חייב כלום לאף אחד. העולם חייב לי. וכנ"ל היהוה הארור. אני לא חייב לו כלום. תמיד אומרים לי "ה' לא עובד אצלך ולכן הוא לא חייב לך כלום." זה רק מתסיס אותי עוד יותר. מי הוא החזק על חלשים הזה שהחליט לברוא אותי כילד כאפות וכעבד שלו? מי הוא? *אני עובד אצלו?* הוא חייב לי! על כל הרוע שהוא הרעיף עליי. מה איכפת לי מה"חשבונות שמיים" הארורים שלו? למה הוא ברא את העולם? כן! כ-ו-ל-ם חייבים לי! כל מי שאני סובל ממנו חייב לי! מה אני? פראייר? פעם קיבלתי גמול טוב ואמיתי על משהו או רק פירורים? מי צריך את העולם הזה והעולם הבא? שילכו שניהם לעזאזל, למה ה' ברא בכלל אותם? שישתעמם לו עם הרוע שלו לעצמו!!! שתדעי שאני בקו 32 ויש לי מבחן ובקושי למדתי בגלל המצב הנפשי שלי, ואני לא יודע איך אגיע מחר בזמן. כל דבר רע שיקרה לי אני רק אידרדר עוד יותר. אני על סף התפרקות, התקף חרדה, אני על סף להתפרץ על החרדי המסריח תרתי משמע שלידי שיעוף מפה, רק יהוה וסירחון יש לחרדים האלה בראש... נשבע לך שאני על סף התמוטטות. אין לי הורים שאוהבים אותי. אין לי חברים שאוהבים אותי. אין לי אלוהים שאוהב אותי. אני לא אוהב את עצמי. אני מפורק... פשוט רוצה למות... עד כאן ההודעה להורים. מקווה שמישהו יכול להכיל את כל הגועל הזה שאני עובר ושיצא ממני, ולהגיב, לחזק, משהו. אם מישהו מעוניין להגיד דברים קשים כלפיי, עדיף שלא יגיד. ואל תדאגו. אני לא אתאבד. אין לי אומץ. ומקווה שאני בפורום הנכון. בדרך כלל אני יותר רהוט ויותר אנושי, פחות בוטה וממש לא גס, אבל לאחרונה יוצא ממני רק רוע. אה, אגב... אני בחיים לא קיללתי. עד החודשים האחרונים. אני לא אדם ערס או זול... אני אדם שפשוט סובל... סובל מאוד... אגב, יש לי מבחן במכללה שלי עכשיו. סטודנט להנדסת תוכנה. כמובן שאני הולך להכשל אחרי לילה ללא שינה ועם המון טירוף.
אני לא יודע אם אני קשור לפה ומקווה שהפורום לא מיועד רק לבנות ונשים... לפני חודש שכתבתי פה זה לא היה נראה ככה אבל עכשיו כן. אני בן 24, בדיוק אחרי טיפול פסיכולוגי שסיימתי ולפני טיפול DBT שעוד לא התחיל. אין לי אלוהים שיקשיב לי, אין לי הורים שיקשיבו לי (למרות שאני גם אצלם), אין לי חברים שיקשיבו לי, אין לי מטפל שיקשיב לי. אין לי את עצמי שאוהב אותי. אין לי אף אחד בעולם. אני אעתיק הודעה קשה ששלחתי להורים שלי קודם. לא משנה הפרטים שקרו לפני. רק תקראו את ההודעה ותבינו מה אני עובר. מקווה שאני בפורום המתאים. אני אחרי לילה של התמוטטות עצבים ורגשות, בכי של 3 שעות רצופות ולפני זה טירוף ופרובוקציות שחוללתי בבית כלפי ההורים ואלוהים, כולל זריקת הציצית שלבשתי על הרצפה, שפיכה של קורנפלקס וחלב על על המטבח, זריקה של הכיפה על הרצפה הזאת וגם ניסיון לזרוק את התפילין שלי על הרצפה, רק שאח שלי מנע ממני את זה. כתבתי את שם ה' המפורש כמה פעמים הלילה תוך ביזויו ככל שיכולתי, כגון יריקה עליו, דריכה עליו קללות כלפיו וניסיון גם לשרוף דף עם כיתוב שם ה' המפורש, דבר שגם אותו אח שלי מנע ממני. אני בטירוף מוחלט... זאת ההודעה שכתבתי להורים שלי אתמול ב-11 וזה התפתח לא טוב. תקשיבי... אני יודע שהייתי לא בסדר כשביום שישי לא עזרתי. כשניסיתי לסגור את המחשב המחשב לא נתן לי לסגור אותו והוא כתב שהוא עכשיו צריך לעדכן גירסה, אז הנחתי אותו על השולחן. עליתי למעלה כדי לארגן דברים לספונג'ה כמו שביקשת. הייתי לא מרוכז ואז בטעות עליתי לקומה שלי במקום להביא דברים לספונג'ה. במקרה דביר החליט שאיכפת לו מזה שהמחשב שלי שעלה 2000 ש"ח יהיה זרוק ברחוב. ואז הלכתי לחפש אותו, וכל העצבים על זה שצעקת עליי ושמת לי את המחשב בחוץ, יצאו. אולי חלק מהדברים שאמרתי היו לא במקום, אבל אני עדיין נסער וחושב שמה שעשית למחשב שלי זה מראה שאיבדת את השפיות שלך באותו רגע. עצם זה שאת מחשיבה את הסדר ואת השבת במדרג חשיבות יותר גבוה מהבן שלך זה מראה משהו. תראי, מצבי הנפשי לא היה טוב לפני המקרה והוא הידרדר מאוד מאז המקרה. נכון שבשבת לא היה כל כך מה לאכול, אבל הייתי שורד את זה אם לא היית מתייחסת אלי ככה. תביני שכרגע שאני כותב לך את המילים האלה רצות לי מחשבות קשות, על סף התקף חרדה, מחשבות של רצון עז ללכת למדבר ולהתאבד שם. אם היה באמת איכפת לך ממני- א. לא היית מביאה אותי לעולם. ב. הבאת אותי לעולם? לפחות תנסח להבין אותי, להכיל את הילד שיצא לך מהבטן. אני לא בחרתי להיוולד. *את* בחרת ללדת אותי... נכון שאני פרזיט גדול וקשה להכיל אותי. נכון שאני לא עוזר בבית. אבל את צריכה להבין שאני כרגע לא מטופל, אין לי מטפל כרגע אפילו בשביל לשפוך לו את מה שעובר עלי. זה שאני לא עוזר בבית זה כבר מימים ימימה, והסיבה של זה היא דיכאון ותחושת חוסר שייכות לעולם, הרגשה שזה לא יעזור לי אם אני אעזור לכם. זאת הרגשה של יובש, ושל מאיסה מהכל... והתחושה הזאת היתה גם בחורב, ובהסדר הדפוק, וברבנות הצבאית, והיא מתפשטת לאט לאט על כל התחומים בחיים... על הלימודים, על שכן טוב, וכמובן על הדת. אני מרגיש ריק, מדוכא, אין לי חשק לעזור לאף אחד וגם לא לעצמי. פשוט בא לי למות. גם בשכן טוב אני נהיה יותר ויותר פרזיט... חשבת שרק בבית? בחיי שאם היה עכשיו פיגוע והיה פה מחבל ברחוב, בחיי שיש סיטואציות של רגשות שהייתי מחליט להסתער עליו בידיים חשופות כדי שהוא יהרוג אותי, כי אני רוצה למות אבל אין לי אומץ להתאבד בעצמי. יש רגעים שאני לא מרגיש ככה, אבל בימים האחרונים כן... אני חושב שהעולם הזה צרוף רוע ואי צדק, ואו שיהוה קיים והוא ארור ורצוף רשע ויצר אותו, או שהוא לא קיים והעולם הזה פשוט רע. אני יותר נוטה לכיוון שיש יהוה רשע שברא עולם דוחה, והוא מתנשא ושוויצר על כולם. איבדתי כל אמונה שיכול להיות לי יותר טוב ולכן אני מקלל אותו כל הזמן ומדייק בכל אות כדי לעצבן את הארור הזה. אני יודע שזה כרת, אבל באותה מידה אנשים שעושים טוב לא מקבלים גמול טוב... יש לי מחר מבחן ואני לא יודע אם אעבור אותו. לא הכי איכפת לי מהלימודים. חצי חצי... יש שם איפשהו תקווה שתצא לי לפחות פרנסה ואוכל לפרנס את עצמי עד שהארור הזה יחליט שבא לו להעביר אותי לגיהינום שהוא ברא בשיא רשעותו... וכל העצב שלי למה למה? את יודעת למה? כי אני לא מצליח להיות בקשר טוב עם עצמי, עם המשפחה שלי, ואני מפגר חברתית אחרי אנשים. צברתי כל כך הרבה כישלונות בין אישיים וחברתיים ולכן אני מקנא בכולם ושונא את כל העולם ואת ה' ואת עצמי. במקום שאני אקבל תמיכה מאמא שלי בתקופה קשה של על סף להיות חילוני, בתקופה של ייאוש, בתקופה של אובדן - את באה ושמה את הסדר והשבת בראש סדר העדיפויות ואותי בסוף, ושמה את המחשב שלי בחוץ. למה עשית את זה? את יודעת איך דירדרת אותי? אני אגיד לך עוד משהו אמא. את יודעת למה קשה לי לעזור לאנשים כשאני לא מקבל תמורה? כי אני מרגיש שאני בעולם הזה בעל כורחי, ולכן העולם וכולם חייבים *לי* על כל הרוע שאני סובל מהם. למה שאני אשקיע? יהיה לי טוב? למה שיהיה איכפת לי מהבית? חתמתי איתך ועם אבא על חוזה מה כל צד מרוויח? אתם הבאתם אותי לעולם בעל כורחי. קיבלתי משהו בתמורה? שמחה אולי? הצלחה חברתית? משהו? לכן אני לא חייב כלום לאף אחד. העולם חייב לי. וכנ"ל היהוה הארור. אני לא חייב לו כלום. תמיד אומרים לי "ה' לא עובד אצלך ולכן הוא לא חייב לך כלום." זה רק מתסיס אותי עוד יותר. מי הוא החזק על חלשים הזה שהחליט לברוא אותי כילד כאפות וכעבד שלו? מי הוא? *אני עובד אצלו?* הוא חייב לי! על כל הרוע שהוא הרעיף עליי. מה איכפת לי מה"חשבונות שמיים" הארורים שלו? למה הוא ברא את העולם? כן! כ-ו-ל-ם חייבים לי! כל מי שאני סובל ממנו חייב לי! מה אני? פראייר? פעם קיבלתי גמול טוב ואמיתי על משהו או רק פירורים? מי צריך את העולם הזה והעולם הבא? שילכו שניהם לעזאזל, למה ה' ברא בכלל אותם? שישתעמם לו עם הרוע שלו לעצמו!!! שתדעי שאני בקו 32 ויש לי מבחן ובקושי למדתי בגלל המצב הנפשי שלי, ואני לא יודע איך אגיע מחר בזמן. כל דבר רע שיקרה לי אני רק אידרדר עוד יותר. אני על סף התפרקות, התקף חרדה, אני על סף להתפרץ על החרדי המסריח תרתי משמע שלידי שיעוף מפה, רק יהוה וסירחון יש לחרדים האלה בראש... נשבע לך שאני על סף התמוטטות. אין לי הורים שאוהבים אותי. אין לי חברים שאוהבים אותי. אין לי אלוהים שאוהב אותי. אני לא אוהב את עצמי. אני מפורק... פשוט רוצה למות... עד כאן ההודעה להורים. מקווה שמישהו יכול להכיל את כל הגועל הזה שאני עובר ושיצא ממני, ולהגיב, לחזק, משהו. אם מישהו מעוניין להגיד דברים קשים כלפיי, עדיף שלא יגיד. ואל תדאגו. אני לא אתאבד. אין לי אומץ. ומקווה שאני בפורום הנכון. בדרך כלל אני יותר רהוט ויותר אנושי, פחות בוטה וממש לא גס, אבל לאחרונה יוצא ממני רק רוע. אה, אגב... אני בחיים לא קיללתי. עד החודשים האחרונים. אני לא אדם ערס או זול... אני אדם שפשוט סובל... סובל מאוד... אגב, יש לי מבחן במכללה שלי עכשיו. סטודנט להנדסת תוכנה. כמובן שאני הולך להכשל אחרי לילה ללא שינה ועם המון טירוף.
