סופר-מינד, אין לי בעיה עם דעתך, אבל
סוקרטס אמר פעם משהו שבאמת נדלקתי עליו, הוא עומד יופי לוגית (מתמטית). הוא אמר, אני לא מדבר על משהו שאני לא יודע עליו, כי אני לא יודע. זה בהקשר לזה שחברים שלו ניסו לשכנע אותו לברוח מהכלא, כדי שלא ימות משתיית הרעל שנגזרה עליו. הוא אמר, אני לא מבין בני אדם, הם מתיימרים לדעת משהו שהם לא יודעים, ומתנהגים לפי הידיעה הזאת. מאיפה אני בכלל יודע שהמוות רע? אולי זה הדבר הכי נפלא בעולם? אולי אני אהלך שם עם שאר גיבורים ודמויות שהוצאו להורג על לא עוול בכפם, ונדבר על פילוסופיה, נשקיף על הדשאים הירוקים... אני לא מתיימר לדעת מה שאני לא יודע, אז אני לא מפחד מהמוות, כי איך אני אצא מתוך הנחה שהוא רע? ולמה אני מספרת את זה לך? כי זו תפיסה שיושבת בבסיס החשיבה המדעית, של לא להתיימר לדעת מה שלא יודעים. בטח שאפשר להעלות סברות ולנסות לאמת אותם, אבל כשמדובר במשתנה שאיננו יודעים להגדירו, זה יומרני מעט לקפוץ למסקנות עליו. אנחנו מכמתים מתמטית את מה שאנחנו רואים. אפילו את מה שאנחנו רואים במספרים ואותיות על הנייר, ואפילו דברים שאולי המצאנו בדעתנו, אבל המצאנו אותם, כמו חייזרים בטלוויזיה. אנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא מעלים בדעתנו. הוא, מבחינתנו, הלא ידוע. לפי איך שמתארים את האל - כ"כל העולם כבודו" הוא גם הבלתי ידוע שאינו ניתן לידיעה, כי לך תדע אי פעם את כל הגלקסיות ביקום וכו'. נראה לי שזה עניין של אמונה ואין טעם לנסות להוכיח משהו אחד או אחר כי לוגית אי אפשר, נראה לי. אם יש לך רעיון, אז תאמר לי.