אין כמו אימא
באווירת החג אי אפשר שלא להיזכר במגילת רות.
רות המואביה שעזבה את בית אביה ואמונתה, הלכה בעקבות ליבה,
והפכה לאם הגדולה של שושלת מלכות בית דוד, תהיה זכורה תמיד
כאחת האימהות החשובות והמוערכות של היהדות.
לכבוד החג חשבתי להקדיש כמה מילים לאימא הפרטית שלי.
היחסים בינינו ידעו עליות ומורדות בתקופות שונות בחיי.
כנערה מתבגרת וכבת בכורה לא עשיתי להורי חיים קלים.
אפשר לומר שהייתי בת סוררת ומורדת מאז שאני זוכרת את עצמי
אבי כבר לא בין החיים, אבל אימי, תיבדל לחיים ארוכים, למדה להכיל אותי ואת שגעונותי,
וניחנה ביכולת נתינה מעוררת הערצה. ממש מודל לחיקוי.
היא מלווה אותי ואת ילדי, מעורבת מאוד בחיינו, ומעניקה לנו המון תמיכה, חום ואהבה.
בכל יום שישי אנו נפגשים אצלה כל האחים והנכדים לארוחת צהריים ונשארים שם עד הערב.
היא טורחת ומגיעה אלינו באוטובוס פעם בשבוע דרך קבע מצוידת במצרכים ומאכלים מעשה ידיה,
וכמובן, אינה יושבת בבטלה וניגשת מיד לעבודות הבית. אין לתאר את ההרגשה כשאני חוזרת מהעבודה
ומוצאת בית מצוחצח עם ניחוחות תבשיליה של אימי אופפים אותו. זה תמיד מחזיר אותי לימים מאושרים של ילדות בבית הורי.
לפני מספר דקות התעוררתי מצלצול הטלפון. אימי על הקו מזמינה אותנו לארוחת חג ומפרטת באוזני את המטעמים שהכינה:
בורקסים, פיצות, עלי גפן ממולאים, פשטידות ועוגת גבינה. בואו, היא אומרת, הכל מוכן.
אמא יקרה, מי יתן ולעולם לא תחסרי לי! גם אם אינני נוהגת לומר: אני אוהבת אותך!
מי שרוצה מוזמן לשתף על האימא הפרטית שלו
באווירת החג אי אפשר שלא להיזכר במגילת רות.
רות המואביה שעזבה את בית אביה ואמונתה, הלכה בעקבות ליבה,
והפכה לאם הגדולה של שושלת מלכות בית דוד, תהיה זכורה תמיד
כאחת האימהות החשובות והמוערכות של היהדות.
לכבוד החג חשבתי להקדיש כמה מילים לאימא הפרטית שלי.
היחסים בינינו ידעו עליות ומורדות בתקופות שונות בחיי.
כנערה מתבגרת וכבת בכורה לא עשיתי להורי חיים קלים.
אפשר לומר שהייתי בת סוררת ומורדת מאז שאני זוכרת את עצמי
אבי כבר לא בין החיים, אבל אימי, תיבדל לחיים ארוכים, למדה להכיל אותי ואת שגעונותי,
וניחנה ביכולת נתינה מעוררת הערצה. ממש מודל לחיקוי.
היא מלווה אותי ואת ילדי, מעורבת מאוד בחיינו, ומעניקה לנו המון תמיכה, חום ואהבה.
בכל יום שישי אנו נפגשים אצלה כל האחים והנכדים לארוחת צהריים ונשארים שם עד הערב.
היא טורחת ומגיעה אלינו באוטובוס פעם בשבוע דרך קבע מצוידת במצרכים ומאכלים מעשה ידיה,
וכמובן, אינה יושבת בבטלה וניגשת מיד לעבודות הבית. אין לתאר את ההרגשה כשאני חוזרת מהעבודה
ומוצאת בית מצוחצח עם ניחוחות תבשיליה של אימי אופפים אותו. זה תמיד מחזיר אותי לימים מאושרים של ילדות בבית הורי.
לפני מספר דקות התעוררתי מצלצול הטלפון. אימי על הקו מזמינה אותנו לארוחת חג ומפרטת באוזני את המטעמים שהכינה:
בורקסים, פיצות, עלי גפן ממולאים, פשטידות ועוגת גבינה. בואו, היא אומרת, הכל מוכן.
אמא יקרה, מי יתן ולעולם לא תחסרי לי! גם אם אינני נוהגת לומר: אני אוהבת אותך!
מי שרוצה מוזמן לשתף על האימא הפרטית שלו
אז מה שקצת צרם לי בפוסט שלך-
