תדירות כמו לאנמיה לא מספיק מדויקת
זה יותר מתקרב למעקב סכרת.
אחרת, כשהולכים על גישה "קלה" יותר - זה לא מספיק מדויק, ואז כל שינוי קטן - משינויים בעונות השנה ועד מחלת וירוס קלה, או קשה יותר, והמשך בשינויים הורמונליים, וקפיצות גדילה - גורמים לנפילות קשות של כל הקונספט.
ובנוגע ללהתעסק סביב אוכל, אני אנסה להסביר קצת.
צריך לזכור שמדובר בפעוטות, שמצד אחד עדיין אין להם הרגלי אכילה מבוססים - וזה יתרון, כיוון שיחסית קל יותר להרגיל אותם לנכונות לקבל טעמים מסוימים.
כשמדובר בפעוט בריא - ובהורים שלא נוטים בעצמם להפרעות אכילה (או הפרעות פולניות יתר סביב אוכל), אז מספיק שכל המשפחה נרתמת לשינוי התזונתי. כולם אוכלים את זה, ולכן זה מה יש. רק שבמשפחה של 4 נפשות, העלות תהיה פי 4 (וכן הלאה, לפי גודל המשפחה).
מצד שני - כשמדובר בילדים שיש להם פגיעה בוויסות החושי - כל שינוי שרק אפשר להעלות על הדעת, עשוי להתקבל בין בקושי מרובה ועד התנגדות מוחלטת.
שינוי בצבע, שינוי בריח, שינוי במרקם, שינוי בטעם.
זו בעצם המהות של הפגיעה, גם אצל ילדים על הספקטרום, וגם אצל ילדים אחרים שיש להם פגיעה בוויסות.
מה שגורם לילדים רבים לחוות קושי ניכר לכמעט כל גירוי חושי, וכל שינוי סביבתי.
אני מתארת לעצמי שנתקלת בסיפורים על ילדים שמקיאים אנטיביוטיקה, או תרופות אחרות...
עם זה עוד אפשר להתמודד איכשהו.
אבל עם ילד שיש לו פגיעה מסוג זה - ממש קשה "להילחם", על כל פירור או טיפה של כל דבר מאכל שרוצים להכניס לו לפה.
וממילא - ברגע שזו הופכת להיות "מלחמה" על אוכל - כבר נזרעים זרעים של הפרעות אכילה.
