אין לזה שם.. וכנראה גם לא יהיה...

אין לזה שם.. וכנראה גם לא יהיה...

והם שניים הוא והיא כל כך לבדם הולכים שלובי ידיים לאורו של ירח עמום שנעלם הוא מתקרב אליה לאט והיא נסוגה לאחור ושוב מתקרבת ושוב הוא נסוג והיא בעיניו חידה לא נגמרת והוא בעיניה חלום שאיש לא יפתור והשקט מסביב כל כך אפל והלילה לוחש, נושק, חושק, עושק ואין כוכב שיאיר את הדרך והירח משפיל מבטו ושותק. והוא מביט בה בעיניו החומות והיא משיבה מבט ונשימתה נעתקת הוא לוחש לה סוד, היא מחייכת והלילה פורש ידו על הכל ומסביבם אהבה ,אפלה ושקט. והשקט מסביב כל כך אפל והלילה לוחש, נושק, חושק, עושק ואין כוכב שיאיר את הדרך והירח משפיל מבטו ושותק.
 

birth and death

New member
...

"והיא בעיניו חידה לא נגמרת והוא בעיניה חלום שאיש לא יפתור" וכמו פיתרון לחידה שעומד על קצה הלשון ואובד בבלבול עם כל הסחת דעת קלה גם היא תאבד... והוא? יחפש ויחפש מי שתפתור אותו אבל לא ימצא... איפה האופטימיות שלי? הלילה העושק, הירח או החוסר בכוכבים שמאירים את הדרך הם סמלים לפסימיות? כי כל השיר נראה עליז כזה... ואני לא יודע אם התחושה הזו של אופטימיות ואושר של לילה אחד שיכול להגמר בכל רגע ולחזור להיות אפל וחסר אהבה היא הכוונה שלך או הפסימיות שלי
 
....

הם שניהם אבודים. האחד בשני,בתוך עצמם ובתוך אותו לילה אפל שלא מראה סימן לקיצו. הירח אמור לסמל בדיוק את ההפך ממה שהחברה שלנו חושבת עליו, הוא לא נמצא שם להאיר, רק מתבונן מרחוק במתרחש אדיש לכל. הירח אמור לסמל התחדשות ושלמות, אבל הוא לא גורם לתחושת שלמות בשיר אלא רק מעצים את הבדידות. גמני פסימית מסתבר..
 
למעלה