אין לי חברים

[מותק16 האחת]

אין לי חברים

אפשר לשפוך את הלב קצת?
אני מרגישה בזמן האחרון שממש קשה לי. אין לי חברים, האמת שבמשך כל החיים שלי לא באמת היה לי חברים, בתקופת הבית ספר אולי אחת גג שתיים.
עכשיו, אני באמת מרגישה פשוט לבד, כל חברות שהייתי איתן בקשר פשוט נעלמו, כל אחת מתעסקת רק בחיים שלה ובדברים שלה.
הדבר שהכי הכי מפריע לי שיש חברות נגיד שאני מציעה להם להיפגש, והרבה פעמים הן לא יכולות וזה לא שהן לא רוצות לדבר איתי- אני מניחה שאם לא היו רוצות לדבר איתי פשוט לא היו מדברות.
אבל אני באמת מתקשה להגיד שיש לי חברות, כי בסך הכל מדובר בשתיים או גג שלוש בנות, וכל זה מסתכם באינטרנט שמדברים או בטלפון, הייתי נפגשת איתם עד לפני שנה וזה משום מה נפסק.
יש לי חברה אחת שהיא הכי טובה בשבילי, ולא ראיתי אותה יותר משנה שלמה, וכל פעם שאני מדברת איתה שניפגש אז או שהיא תמיד לא יכולה או שהיא אומרת "ניפגש ניפגש.." אבל זה לא קורה בפועל. חוץ מלדבר בטלפון או במחשב אז לא קורה באמת כלום..

ניסיתי לחפש לעצמי חברות אנשים חדשים, אבל זה פשוט לא הולך...
תמיד בימי שישי שכולם יוצאים אני לבד, מרגישה בודדה, מרגישה שכל אחת היא איגואיסטית ואכפת לכל אחת רק מעצמה..
תמיד הייתי ככה, לבד בודדה בלי הרבה חברות... אני כבר לא יודעת מה לעשות כי זה כל כך מדכא- נמאס לי להיות לבד

מרגישה שבאמת אין לי אף אחד, פשוט אין לי חברים

תמיד שהייתי נכנסת למחשב ורואה תמונות של אנשים עם חברים או חברות זה היה תמיד מקשה עליי עוד יותר, כי אין לי באמת חברים ועם מי להסתובב או לצאת, אני פשוט לבד.
אם יש פה אנשים שמזדהים איתי אני אשמח לתגובות..
ומה לעשות?

 

[Sunshine Smiles]

עשית לי קצת עצוב בלב

לפעמים מרוב שאנחנו רגילים לדברים בחיים שלנו אנחנו מתייחסים אליהם כעובדה חקוקה בסלע.
אם את מעידה על עצמך שרוב חייך סבלת מבעיות בתחום החברתי אז אולי כדאי שתסתכלי פנימה לתוך עצמך ותראי מה יכול לגרום לזה ומה שורש הבעיה.
תפסיקי להתייחס לזה בתור עובדה קיימת מאז ומעולם כי ככה זה ימשיך להיות גם בעתיד.
לפעמים לא ניתן להגיע לתשובה לזה לבד ואת יכולה לנסות לדבר עם ההורים שלך או אחים או אפילו לפנות ולדבר עם איש מקצוע כמו פסיכולוג (זה ממש לא בושה בעייני ולדעתי זה צעד אמיץ ובוגר!).
אפשר להסתכל עכשיו על כל הסיפור הזה בקטע של "ואי איזה חברות מעפנות ולא חבריות יש לך" ולבקר אותן , אבל זה לא מה שבאמת יביא לך פתרון ויעזור לך.
אני חושבת שאת צריכה לעשות חושבים עם עצמך ולראות מה הגורם לזה, אולי את לא חברותית מספיק, אולי את לא פעילה יותר מדי במסגרות חברתיות , אולי בגישה שלך מבלי לשים לב את חוסמת אנשים אחרים מלהתקרב אלייך, אולי גם אם יש לך חברות את לא מתנהגת בצורה מספיק חברית.
יכול להיות מליון סיבות..רק את מכירה את עצמך באמת, מי אנחנו שנחליט? תהי כנה עם עצמך וקשובה לעצמך.
מעבר לזה, אני ממליצה לך להכנס לחוגים חברתיים חדשים כמו קורסים למינהם, אולי לרענן עבודה, לימודים, חוגים וכו'...

בהצלחה

 

[togi12]

מבינה אותך לגמרי!

גם אני במצב כזה.
יש לי ידיד אחד טוב אבל אנחנו מדברים פעם בשבוע בערך, ונפגשים אחת לחודש- חודש וחצי. חברה טובה- שהיא לא בדיוק הטייפ שלי- אבל היא אחלה לסתום חורים... ואני רואה אותה פעם בחודשיים למרות שהיא גרה בית ליידי. והאקס, שהוא ידיד טוב, אבל לא רצוי להפגש איתו.
וזה הכל!
אז רוב הפעילות החברתית שלי מסתכמת באינטרנט- אם אני צריכה לפרוק, אז זה פה, או מוצאת לי "קורבן" רנדומלי בפייסבוק חחח, או מדברת עם אמא. במציאות רוב האינטראקציה החברתית שלי היא דרך CS.

אז איך משיגים חברים חדשים? זה מה שאני מתכננת לעשות: קורס פסיכומטרי, ללכת לשיעורי לימוד סלסה למתחילים (אני עקומה עם שבע רגליים שמאליות, אבל זה כיף!) קורס נדל"ן/כלכלה/ציור או משהו העשרתי אחר...
ותמיד אני מחפשת חברים- לפעמים זה חברים אפילו רק לחודש חודשיים אבל דרכם אני מקווה להכיר אנשים חדשים- ככה הכרתי את החבר האחרון שלי... מקווה שיחזור על עצמו.. D:

בהצלחה לך!



וחוצמזה תזכרי שאנשים שמפרסמים תמונות עם חברים בפייסבוק זה בעיקר כדי שאנשים יראו. זה לא אומר כלום על טיב היחסים עם החברים האלה... זה סתם להשוויץ. (ועם זאת ברור שאם אני כבר עושה משהו כזה בעצמי, אז אני שמה תמונה בפייסבוק.P: )

 

[ב ו ב מ ר ל י]

נשמה יקרה

אני מבין אותך
מה זה מבין
בעברי הרגשתי ממש כמוך.
הרגשתי שאני רוצה לשתף אותך:
זה יכול להשתנות.
זה שזה המצב שהיה עד עכשיו, לא אומר שזה תמיד יהיה ככה.

זה עניין של קצת תהליך- מהנסיון האישי שלי.
אני אשתף במה שעזר לי:
-לחשוב חיובי. כל הזמן חשוב חיובי. בעיקר - על עצמי.
בחברה שאנחנו חיים בה יש הרבה ביקורת, וההרגל החברתי מוצא את הדרך שלופנימה ומשתרש בראש כדפוס מחשבה.
מה שיש לזכור זה - לזהות מחשבות שליליות על עצמך כשהן עולות,
ולהחליף אותן בחיוביות.
פרה פרה. זה יקרה לאט לאט, ירגיש קצת לא טבעי בהתחלה, אבל לאורך הזמן תראי שזה יעבוד.
יעזור גם לשים לב לעצמך יותר ולדברים הטובים שיש בך. יש המון. ואת זה אני יכול להגיד גם בלי להכיר אותך
כל זה יוביל אותך ל:
-לאהוב את עצמך.
לאהוב ברמה של להיות מבסוטה מעצמך ברמות. לדעת שאת עושה הכי טוב שאת יכולה בכל רגע, ומשפיעה לטובה על הסביבה שלך.
לעשות טוב לעצמך. וזה יוביל אותך ל:
-להיות אנרגטית, אופטימית ופתוחה.
ומהנסיון שלי, רוב מה שאנשים נמשכים אליו זו האנרגיה הזאת. אני רואה מישהו ברחוב שמחייך, שברור לי שטוב לו, כבר בא לי לדבר איתו, להכיר אותו. מהסיב הפשוטה - נראה שכיף לו, וגם אני רוצה שיהיה לי כיף. אולי הוא יראה לי איך
וגם, כשאני מקרין אנרגיה כזאת, וכיף לי כי אני אוהב את עצמי, הכל נהיה פשוט יותר. כבר רכשתי חברים שהרגישו כמו חברים קרובים מהרגע הראשון, מסיטואציות כמו לשאול בנאדם ברחוב לאן הוא הולך, או לצחוק על משהו רנדומלי ביחד. כשאת מרגישה טוב, אין נוסחא - הדברים האלה קורים לבד.

שורה תחתונה - תהיי טובה לעצמך, תרגישי טוב, הכל יסתדר לך מול העיניים.
אופטימיות מגשימה את עצמה.
זה תהליך ארוך, קצת לא פשוט לפעמים, אבל תאמיני. זה אפשרי.

 

[togi12]

מנוסח היטב!

איזה חמוד אתה!

 

[אייני]

דבר ראשון - עזבי את הפייסבוק (או כל אתר דומה)

הפייסבוק זה עולם מזוייף ולא אמיתי. בעולם הזה כולם מאושרים ולכולם טוב ויפה בחיים. המון פעמים יצא לי לראות זוגות לדוגמא שהעלו תמונות שהם מאושרים ונהדר להם בחיים ויום למחרת הם נפרדו. ואני לא מדבר על זוגיות של חודש, אפילו זוגות שהם כבר שנה ומעלה ככה.

בסה"כ, רוב האנשים לא יעלו לפייסבוק דברים רעים או יכתבו שקשה להם. אנשים שקשה להם בד"כ מתכנסים בתוך עצמם או עם חברים טובים שלהם, ולא מנפנפים את זה בציבור. ככה שאת מקבלת תדמית כאילו כביכול לכולם נהדר בחיים ורק לך לא. ככה שפייסבוק זה מקום רע כשיש לך מצברוח רע.

עכשיו, שני דברים במקביל. לא כתבת מה את עושה - את עובדת? לומדת? בצבא? בחופש? אם מדובר בלימודים - אז בכל קורס את יכולה להכיר חברות חדשות. רק צריך להתעניין ולדבר. (אם אין לך שום רעיון להתחלת שיחה, אז הכי קל - תתחילי בקיטור על המרצה האידיוט או החומר הקשה או משהו כזה. אני בטוח שהמרצה יסלח לך

). אם מדובר במקום עבודה או בצבא, אז את האנשים שם את כבר מכירה. אז יש 2 אפשרויות. או לנסות להעמיק את הקשר עם האנשים ששם, או לחפש מסגרת נוספת שבה תכירי אנשים חדשים - להתנדב איפשהו, ללמוד משהו חדש שתמיד רצית ללמוד (צילום? שפה זרה? משהו במחשבים?) וכד' - וככה תכירי עוד אנשים, ששם זה אפילו יותר טוב - יהיה לכם משהו במשותף כבר על ההתחלה.

עכשיו, הדבר השני במקביל זה לנסות להסתכל על עצמך ולתהות איך נתפס מה שאת עושה בעיני אנשים אחרים. האם ייתכן שאת ביישנית מאוד וזה נתפס כסנוביות בטעות? האם ייתכן שאת סגורה מאוד וזה נתפס כריחוק או שאת אדם לא מעניין? האם ייתכן שאין לך מספיק תחומי עניין משותפים עם אותם אנשים ולכן אין לך על מה לדבר איתם? את יכולה גם לשאול את החברה הטובה שלך, ולקוות שהיא תענה כמה שיותר בכנות. אבל נסי, כשאת שואלת אותה (אם את רוצה לקבל תשובה אמיתית) לא לשאול בצורה תוקפנית ולא בצורה שכאילו "נעלבת" או משהו, אלא יותר בצורה שאת מבינה אותה ושזה בסדר מבחינתך ואת רק רוצה לקבל עצות וטיפים (שוב - אם את מעוניינת בתשובה אמיתית מצידה).
שימי לב, ייתכן פשוט שאין בך שום בעיה שהיא, ומדובר בקטע של חוסר מזל נטו, שלא הכרת אנשים שמתאימים לך. גם זה קורה. תזכרי את זה. שלא סתם תשחטי את עצמך ותנסי למצוא חסרונות לא קיימים.

 

[מותק16 האחת]

האמת...

אני חושבת שהבעיה שלי שאני מאוד ביישנית וסגורה וכנראה זה נתפס כריחוק בעיני אחרים...
האמת שכשהייתי בצבא לא מצאתי תחומי עניין משותפים כמו שיש לבנות האחרות, ראיתי שאין ממש על מה לדבר ואיך לפתח שיחה..
והרבה מהאנשים שפגשתי בחיים זה מחוסר מזל, אנשים לצערי לא טובים...

הבעיה שקשה לי לפתח שיחה עם אנשים שאני לא מכירה, איך מתחילים לדבר? איך מפתחים שיחה? על מה מדברים?

ולגבי העניין של אופטימיות ולאהוב את עצמך- אני מסכימה עם זה, הבעיה היא איך מתמודדים שיש מסביבך אנשים קרובים מאוד שאתה מרגיש שלא ממש מאמינים ביכולות שלך...
איך מתמודדים עם העניין שצריך לשמוע ללא רצונך באופן תדיר כל הזמן דברים שליליים, זה בטוח מוריד את המצב רוח ומונע ממך את החשק לחייך בכלל...(שלא נדבר על זה שזה מוריד את הביטחון העצמי)

ומה עושים אז?

 

[togi12]

תרימי ראש ותראי לכולם שהם טועים.

איך את רוצה שהם יאמינו בך, אם את לא מאמינה בעצמך?

 

[ב ו ב מ ר ל י]

מה עושים כשלא יודעים איך לעשות?

פשוט עושים
טועים
עושים שטויות
ולומדים.

סיטואציה:
את נמצאת במקום מסויים,
רואה אדם מעניין.
זכר או נקבה, לא משנה.
רוצה לדבר איתו.

דמייני שמישהו שאת אוהבת וסומכת עליו נמצא מאחורייך,
רואה שאת מרגישה ככה,
ובדיוק בנקודה הזאת - נותן לך דחיפה קלה, בכתף.
הצעד הראשון נופל קדימה. אחריו כבר אי אפשר לעצור.

בסופו של דבר זה ממש לא משנה מה תגידי.
החברות/ים הקרובים/ות שיש/היו לך, את זוכרת מה המילים הראשונות שהחלפתן?
לא.
למה?
כי זה לא היה חשוב

יהיו לך פעמים שתרגישי מטופשת
זה בסדר.
ברוב הפעמים אלו יהיו אנשים שלא תראי עוד בחיים, אם זה לא יתפתח לקשר כמובן. אז מה איכפת לך?
תעשי קצת שטויות
זה אפילו כיף סתם בשביל הקטע

מה שעוזר לי זה לגרום לעצמי להרגיש כאילו אני מדבר עם חבר שאני מכיר כבר המון זמן.
סיטואציות שקורות לי הרבה -
אני פוגש מישהו מעניין
או סתם נמצא במקום שמשעמם לי בו ורואה מישהו לידי
שואל איזה משהו
ומתחיל לדבר איתו על היום שהיה לי
או איזה קטע מוזר שקרה לי לאחרונה.
למשל:
"קמתי היום באיזה 12. מה זה מעוך.
לקח לי איזה שעתיים להתעורר.
נראה לי שאני עדיין מנסה להתנער מזה."
(הייתה לי שיחה כזאת לא מזמן עם מישהי שהכרתי חצי דקה לפני כן)
תופתעי לראות כמה אנשים מגיבים לזה בחופשיות.
כשזה בא ממקום חופשי באמת, זה מאפשר לאנשים להרגיש חופשיים, וזה מאפשר ליצור חיבור בין אנשים בצורה טובה יותר.

זה דורש אימון,
וזה בדיוק מה שתעשי בתקופה הקרובה
פשוט אל תפחדי לעשות שטויות ולהישמע מפגרת.
דחפי את עצמך, פעם אחרי פעם.
זה ישתפר.
בערך כמו ללמוד לרכב על אופניים.

לגבי הסביבה שלך...
זה באמת קשה. אני יודע.
זה עניין של אימון אישי בעיקר.
והתמדה. תיאחזי בזה בשיניים ובציפורניים. אל תוותרי לעצמך.
כשאת תביני בעצמך ותאמיני באופן מוחלט שאת יכולה להשתנות ושעכשיו את משתנה,
הסביבה תקלוט את זה.
אני ממליץ לך לנסות להתרחק מאנשים שמשמיעים לך ביקורת שלילית עלייך.
זה גוזל המון משאבים. בשלב הזה, עדיף לך בלעדיהם (לפחות ברגעים בהם מושמעת ביקורת שלילית).
אם זה לא אפשרי, התהליך שהצעתי בהודעה הקודמת יעבוד כלפי חוץ כמו שהוא עובד כלפי פנים:
שמעת משהו שלילי על עצמך?
תשמיעי משהו חיובי. או תבטאי משהו חיובי, בפעולות שלך.
בהתחלה זה ירגיש לא טבעי. אבל תמשיכי. זה תהליך של לשנות הרגלים - לא רק של עצמך, אלא גם של הסביבה שלך.
את משנה את ההרגל של הסביבה שלך במובן של - איך הם רגילים לתפוס אותך.
הם צריכים להתרגל לזה שאת יכולה להשתנות, ושאת משתנה.

אל תפסיקי לדחוף את עצמך.
את תודי לעצמך אח"כ

 

[Purple Mushroom]

ברוכה הבאה לפורום ולמועדון

לפי ניסיון של 12 וחצי שנים האחרונות בפורום הזה ובפורומים אחרים, גם בישראל 2013, רוב הביישנים כותבים כאן בתפוז פורומים. גם אני ביישן, אבל אפשר ויש דרך להתגבר על זה,
אני בא מקהילות של פגועי נפש, וגם בכיוון הרוח במנדלימוס, במקום שמתנדב בו, בית קפה על פאב תל אביבי , גם שם המתנדבים ביישנים. כולם ביישנים, ויש דרך להתגבר על זה.
בהצלחה

 

[אייני]

אז כמה רעיונות:

1. אם את רואה קבוצה של אנשים שמדברים, זה בד"כ קל להשתלב בשיחה. נסי קצת להקשיב, ואז להגיד משהו.

2. אם זה במקום העבודה/צבא, פשוט שואלים מישהו מה הוא עושה בדיוק ומתעניינים בפרוייקט הנוכחי או בעבודה שלו. אם כבר יודעים מה הוא עושה - שואלים ספציפית יותר על העבודה. אם הוא נראה מצוברח נגיד - אפשר להתחיל ב"יום קשה?" ולהתחיל שיחה עם זה. אם עובדים בדיוק באותו תפקיד כמוהו אפשר אפילו לשתף איזשהו קיטור. (למשל - שניכם עובדים במוקד תמיכה טלפונית? תבואי אליו ותתחילי ב"ואו אנשים ממש מטומטמים היום" ותספרי על מקרה מפגר שהיה לך - ואז תעבירי את הכדור אליו ב"היה לך משהו בסגנון פעם?" או "מה היית עושה?" או "יש לך גם סיפורים הזויים?" או משהו כזה. לא חייב מקרה שבאמת היה היום, זה לא שהוא יכול לדעת

).
אגב - לא חייבים שיחה פילוסופית או שיחה ארוכה או משהו. המטרה זה כולה להתחיל לדבר עם מישהו - ויותר מזה - לנסות לגרום לו לספר לך משהו.

3. אם זה בלימודים - את יכולה לפנות לאנשים בנושא שלא הבנת ולבקש עזרה ומשם אפשר למשל להודות להם על העזרה שנתנו לך, ואז להציע את עצמך באופן טבעי ולשאול איך הולך להם בקורס, או בכללי בלימודים - ולפתח שיחה משם. אפשרות נוספת - לפנות למי שיושב לידך וסתם לפתוח באיזה קיטור כללי כמו "ואו איזה שיעור זה היה", "בחיי איזה כאב ראש" או משהו כזה - ולנסות לפתח שיחה על השיעור עצמו או המרצה עצמו.

4. אם את רואה מישהו שעושה משהו ספציפי שעליו אפשר לשאול שאלה או להגיד משהו בצחוק או משהו כזה (למשל - הוא קורא ספר, הוא פותר תרגיל במקצוע שמוכר לך, הוא משחק במחשב במעבדה, וכד') - אפשר לשאול למשל איך הספר, או לצחוק על המשחק ברוח טובה או דברים כאלה (אבל אם צוחקים על משהו - צריך לדעת לעשות את זה. אם את לא בטוחה שאת יודעת - אז אל, שלא תעליבי בטעות).


ודרך ההתמודדות היא פשוטה אבל לא קלה לצערי - מוציאים את האנשים האלה מהחיים. אין משהו אחר. הבעיה המרכזית היא אם האנשים האלה הם חלק מהמשפחה שלך... ואז באמת שכדאי לשקול לצאת מהבית וכמה שיותר מהר.

 

[Berethor]

חברים באים חברים הולכים

קורה ללא מעט אנשים, וגם הרבה מהחברים במלא לא חברים קרובים.

 

[Black Balloon]

אני כ"כ כ"כ מזדהה איתך

אני חושבת שהרבה אנשים מרגישים בודדים, ושתכלס כל מה שהולך בפייסבוק זה לא באמת, אנשים רוצים שאחרים יראו כמה טוב להם כביכול למרות שזה לא באמת ככה. אני באופן אישי סגרתי את דף הפייסבוק שלי, מהסיבה הפשוטה שהוא גרם לי להרגיש ממש רע. כמו שאת מתארת.

את יכולה לנסות טיפול קוגנטיבי, זה די עוזר. יש איזשהו ספר הדרכה, ששכחתי את שמו...

בכל מקרה, אם תרצי לדבר, את מוזמנת לשלוח מסר. אני אשמח

 

[Purple Mushroom]

באמת עצוב (יש מקום לשיפור,מה לעשות? לעשות)

אני חושב שהנושא הזה מדובר בפורום מידי פעם, ואולי המנהלות צריכות לשים תיוג , או איך שקוראים לזה, שאלות ותשובות נפוצות, f/a/q, פריקוונטלי אסק קוושטן. (אני לא טוב באנגלית).

אז מה לעשות?
בכל מסגרת אפשר להכיר חברים וחברות. לפני הרבה שנים, כתבתי כאן למישהי או מישהו, שגם לי אין חברים, היתה בחורה שכתבה כאן שאין לה חברים\חברות.

בכל מסגרת אפשר להכיר חברים וחברות, ואפשר גם כאן, ובכל פורום.
כנראה שיש לך כמה בחורות שבקשר איתך, ולא יוצא לך להפגש איתן. השאלה הנשאלת היא באמת למה? איך יצא מצב כזה?
בת כמה את? יש לך פייסבוק?
מוזמנת לדבר עם זה גם בפרטי.
לי יש במרכז תל אביב כ-3 חברים שנפגש איתם על בסיס שבועי\יומי בערך. גם אני מאותגר חברתית, ובתיכון היו לי בקושי 2 חברים קבועים, ומאותגר חברתית תמיד כל החיים, קשה לי , די קשה לי היה ועכשיו, ליצור קשרים חברתיים, וזוגיות, הנה גם כאן בפורום לדוגמא. אבל יש שיפור בחיים האופלניין שלי, בשנים האחרונות בערך. חברים, מצב מורכב באמת. תמיד יש מקום לשיפור.
מקווה שעזרתי לך. בהצלחה. תמיד יש מה לעשות ולשפר, כמו בכל תחום בחיים. בהצלחה !

=]

 

[טרבלסי]

אני במצב דומה רק בלי חברים לצאת איתם

הבדידות אוכלת ומכרסמת את הנפש

ומכרסמת ומכרסמת

 

[Berethor]

אם יהיה לכם מזל אולי תכירו חברים פה

 

[טרבלסי]

ויתרתי