אלומת האור
New member
אין לי כוח (מירנה)
שלום לכולן.
אני עם אדנומיוזיס מפושט. מקבלת דפו פרוורה וגם אתו לא מאוזנת. כמעט כל החודש דימום. אמנם בכמות מזערית שלא תמיד צריכה אפילו פד, אבל עדיין, זה מעיק, והכאבים חזקים בלי קשר לכמות הדימום.
ד"ר זולטי הציע לי מירנה כפתרון אחרון בעצם, כי לנתח אותי אי אפשר מסיבות שונות. עד שהסכמתי ללכת על זה לקח לי זמן. קיבלתי מרשם שכתוב עליו במפורש 'התוויה רפואית', ועוד המלצות משלושה רופאים, הגשתי את זה לאישור, והמִנהלת קבעה חד-משמעית "לא בסל" (קופ"ח כללית). אילו הייתי מעל גיל 49 היו מממנים לי אותו, אבל כל עוד אני מתחת לגיל הזה זה לא בסל, ולא משנה כמה המלצות אני אגיש להם. כזאת אטימות. הם כאלה אידיוטים, כי העלות של הטיפולים שאני מקבלת במרפאת כאב בשיבא עולה להם יותר (ואני נמצאת שם לפחות פעם בחודש), אבל לא מעניין אותם שום דבר, ואני צריכה עכשיו לקבל עירויים במרפאת כאב כי אני לא יכולה לסבול את זה יותר (יש לי גם בעיות בגב, אבל מן הסתם כאבי הבטן מטריפים אותי גם הם). והדימומים. נמאס לי.
ומעצבן אותי שד"ר זולטי אומר שבחודשים הראשונים עם המירנה זה יהיה בדיוק אותו דבר, דימומים מעצבנים וכאבים, עד שזה מתאזן, ולי ממש נמאס כבר. אחרי 3 מנות של דפו שאני מקבלת בבת אחת, אחרי איזה חודש וחצי אני צריכה עוד מנה שתעצור את זה. בינתיים השדיים שלי גדלים לממדים באמת איומים, גומרים לי את הגב, וכולי הפוכה רגשית ופיזית כאחד. יש לי גם הרבה מאוד מחלות אחרות ואסור לי לקחת הורמונים דרך הפה. המירנה יכלה, לפי הבנתי, לפתור לי את זה, אבל גם אז זו הייתה פרוצדורה (הייתי צריכה שיחדירו לי את זה בהרדמה מלאה בחדר ניתוח).
בקיצור, סמטוכה. אם למישהי יש עצות אני אשמח, כי תש כוחי מוויכוחים עם הדרגים הגבוהים.
תודה.
שלום לכולן.
אני עם אדנומיוזיס מפושט. מקבלת דפו פרוורה וגם אתו לא מאוזנת. כמעט כל החודש דימום. אמנם בכמות מזערית שלא תמיד צריכה אפילו פד, אבל עדיין, זה מעיק, והכאבים חזקים בלי קשר לכמות הדימום.
ד"ר זולטי הציע לי מירנה כפתרון אחרון בעצם, כי לנתח אותי אי אפשר מסיבות שונות. עד שהסכמתי ללכת על זה לקח לי זמן. קיבלתי מרשם שכתוב עליו במפורש 'התוויה רפואית', ועוד המלצות משלושה רופאים, הגשתי את זה לאישור, והמִנהלת קבעה חד-משמעית "לא בסל" (קופ"ח כללית). אילו הייתי מעל גיל 49 היו מממנים לי אותו, אבל כל עוד אני מתחת לגיל הזה זה לא בסל, ולא משנה כמה המלצות אני אגיש להם. כזאת אטימות. הם כאלה אידיוטים, כי העלות של הטיפולים שאני מקבלת במרפאת כאב בשיבא עולה להם יותר (ואני נמצאת שם לפחות פעם בחודש), אבל לא מעניין אותם שום דבר, ואני צריכה עכשיו לקבל עירויים במרפאת כאב כי אני לא יכולה לסבול את זה יותר (יש לי גם בעיות בגב, אבל מן הסתם כאבי הבטן מטריפים אותי גם הם). והדימומים. נמאס לי.
ומעצבן אותי שד"ר זולטי אומר שבחודשים הראשונים עם המירנה זה יהיה בדיוק אותו דבר, דימומים מעצבנים וכאבים, עד שזה מתאזן, ולי ממש נמאס כבר. אחרי 3 מנות של דפו שאני מקבלת בבת אחת, אחרי איזה חודש וחצי אני צריכה עוד מנה שתעצור את זה. בינתיים השדיים שלי גדלים לממדים באמת איומים, גומרים לי את הגב, וכולי הפוכה רגשית ופיזית כאחד. יש לי גם הרבה מאוד מחלות אחרות ואסור לי לקחת הורמונים דרך הפה. המירנה יכלה, לפי הבנתי, לפתור לי את זה, אבל גם אז זו הייתה פרוצדורה (הייתי צריכה שיחדירו לי את זה בהרדמה מלאה בחדר ניתוח).
בקיצור, סמטוכה. אם למישהי יש עצות אני אשמח, כי תש כוחי מוויכוחים עם הדרגים הגבוהים.
תודה.
